הקטע הוויראלי המבדר בסיום המשחק בסטמפורד ברידג' לפני כשבוע, בו אוהד מנצ'סטר סיטי אוחז בבקבוק שתייה עם הסמל של ארסנל, עמוס לכאורה בדמעות המועדון, לא רק שהיה ציניות במיטבה, אלא בעיקר מדויק להפליא.
המאני טיים של עונה נוספת, בה ארסנל הובילה בבטחה את טבלת הליגה בדרכה לממש את החלום של אוהדי התותחנים לאחר למעלה מעשרים שנות המתנה, שוב מתקרב, אך ברגעי האמת האוהדים האדומים-לבנים עתידים פעם נוספת לחזות בקבוצתם קורסת ונכנעת במאבק האליפות.
ונשאלת השאלה, למה זה שוב קורה לארסנל, ומדוע שירו של נתן אלתרמן, "עוד חוזר הניגון", עשוי להיות השיר שמייצג את עונת 2025/26 באופן האולטימטיבי עבור יושבי האמירויות?
לאחר חורף ארוך וקודר, אפריל הוא חודש שמסמל את בוא האביב האנגלי, אולם עבור ארסנל בגרסתה תחת מיקל ארטטה, זהו בעיקר חודש מסויט, שבו סטטיסטית הקבוצה ניצחה פחות מחמישים אחוז ממשחקיה תחת הנהגתו של המאמן בן ה-44.
עד לאחרונה, התחושה במועדון הייתה שהעונה עשויה להיות עונה היסטורית בקנה מידה יבשתי, כשארסנל מיקמה עצמה בנקודת מוצא אידיאלית על מנת ללכת עד הסוף בלא פחות מארבעה מפעלים. לא טרבל, שכבר הושג בעבר על ידי יונייטד וסיטי בהנהגתם של סר אלכס פרגוסון ופפ גווארדיולה בהתאמה, אלא אמונה אמיתית וכנה שהתותחנים יכולים וצריכים ללכת עד הסוף בליגת האלופות, בפרמייר ליג, בגביע האנגלי ובגביע הליגה.
לאחר שהפסידה בשלושה משחקים בלבד ב-49 משחקיה הראשונים העונה, התותחנים חוו נסיגה מפתיעה ונחלו את אותו מספר הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, כולל הדחה מפתיעה מהמפעל העתיק ביותר בעולם מידיו (ורגליו) של דניאל פרץ וסאות'המפטון מליגת המשנה לפני כשבועיים. זה כבר הרבה מעבר לנורת אזהרה אדומה בוהקת — אלא חשש ממשי להתרסקות חדה דווקא ברגעים החשובים מכל.
נקודת המפנה השלילית החלה בהפסד לסיטי בגמר גביע הליגה בוומבלי, טרם היציאה לפגרת הנבחרות. נכון, מדובר בפועל במפעל המשני ביותר מבין הארבעה שארטטה וחניכיו חלמו לזכות בו, אולם המשמעות של אותו ערב באצטדיון הלאומי הייתה עוצמתית למדי.
סיטי לא רק שניצחה את ארסנל באירוע שהצטייר כמעמד צד אחד בלבד, אלא האופן שבו היא הכניעה את התותחנים העניק ליתר יריבותיה העתידיות של ארסנל דוגמה לאיך אפשר לגבור על מוליכת הטבלה — ואיזו שיטה חושפת את חולשותיה הבודדות.
בהפסדה האחרון בליגה, לפני שמונה ימים בבית נגד בורנמות', שחקני ארסנל מסרו את הכדור אחורנית לשוער הקבוצה, דויד ראיה, לא פחות מ-38 פעמים, כשארבעת שחקני החוליה הקדמית של "הדובדבנים" ביצעו לחץ אינטנסיבי על החוליה האחורית של ארסנל, ניטרלו את מרחב התנועה ואת היכולת להניע את הכדור קדימה לכיוונו של דקלן רייס, ופשוט "תקעו" לחלוטין את שטף המשחק של הקבוצה — באופן זהה לאופן שבו גווארדיולה ושחקניו עשו זאת בחודש שעבר.
הקהל של ארסנל לא רק ששפשף את עיניו כלא מאמין למה שיריבתה מעוללת לארטטה ולשחקניו, אלא בעיקר הביע חוסר שביעות רצון מהסטטיות שהקבוצה שלהם מציגה, ומתקשה למצוא פתרונות הולמים נגד יריבה שמקווה השנה, במקרה הטוב, לסיים במקום שמוביל לקונפרנס ליג בעונה הבאה.
האופן שבו אנדוני איראולה עשה "העתק-הדבק" מוצלח למדי ושכפל את הנוסחה של גווארדיולה להצלחה נגד ארסנל לאחרונה היה מרשים, אבל חשף את הנתק שהלך והתעצם בין יושבי האמירויות לבין שחקני ארסנל והאיש שעומד בראש המערכת.
באצטדיונים אחרים במולדת הכדורגל, אנפילד וסנט ג'יימס פארק, לדוגמה, כשהקבוצה הביתית מוצאת את עצמה בקושי ממשי במהלך המשחק או העונה, דווקא אז הקהל המקומי דוחף כפליים ומהווה בפועל השחקן השנים עשר, כדי לנסות ולחלץ את ליברפול וניוקאסל בהתאמה מהאתגר שהן חוות.
באמירויות, אצטדיון בן עשרים שנה שיושביו מעולם לא ראו את ארסנל זוכה באליפות הליגה, התחושה מנוגדת לחלוטין, ובמקום גל של תמיכה בקבוצה בדיוק ברגעים בהם היא זקוקה לו יותר מכל, הקהל מאבד סבלנות ומשדר חרדה אמיתית, שמחלחלת עמוק לכר הדשא.
מפנטזיית הזכייה בארבעת המפעלים נותרו שניים, כשהתוצאה נגד ספורטינג ליסבון ביום רביעי האחרון סייעה לארסנל לכרטס את המקום בחצי גמר ליגת האלופות, כשהחלום על דאבל יוקרתי עדיין נותר רלוונטי.
"זאת הגישה, לא הטקטיקה", אמר בחיוך פפ גווארדיולה לפני כשבוע, לאחר תצוגת התכלית של קבוצתו על חשבונה של צ'לסי האומללה, כשהוא מתייחס ליכולת של סיטי להאיץ להילוך חמישי באופן כמעט קבוע בכל עונה תחת הנהגתו, ולשייט לזכייה באליפות בזמן הקריטי של העונה.
הערב (18:30, ספורט1) ארטטה ינסה להתגבר על האתגר העצום שניצב בפניו, כשבגזרה המקומית ארסנל מדומה בעיקר כעת למתאגרף אשר נשען על החבלים בזירה, סובל ממכה אחר מכה ומחפש פתרון ללא מוצא.
התותחנים קבעו היסטוריה לאחר שגברו לאחרונה על אלופת פורטוגל בצמד משחקי רבע הגמר, כשהצליחו להעפיל לשלב ארבע הגדולות עונה שנייה ברציפות, לראשונה בתולדות המועדון.
ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ארטטה ינסה ליצור היסטוריה אישית משלו, כשעוזרו לשעבר של פפ ינסה לגבור על המנטור שלו באתיחאד בפעם הראשונה אי פעם, לנער את תדמית הלוזר שדבקה בו, ולסייע לארסנל לשנות את הנרטיב הלאומי ולבסס את עצמה בפסגת הפרמייר ליג.
מה דעתך על הכתבה?