לפני יותר מעשור, הסרטונים הוויראליים היחידים מהליגות הנמוכות באנגליה הציגו אירועים מגוחכים שקורים רק שם: כלב שפורץ למגרש ומפמפם את הרגל של השופט, או שחקן כבד משקל שכובש שער מרהיב בנגיעה אחת. אבל מאז שפפ גווארדיולה מאמן את מנצ'סטר סיטי, מספר הקליפים הוויראליים של קבוצות כמו בארקלי טאון או בורהם ווד מציגים אותן כשהן משחקות כדורגל שמזכיר את ברצלונה הגדולה.
פעם הקבוצות הללו לא היו מציגות כדורגל שאינו מבוסס על כדורים ארוכים לחלוץ המטרה הגדול, אבל ההשפעה של גווארדיולה כמאמן על המשחק באנגליה היא עמוקה וברורה. גארי מונק, שפרש ב-2014 אחרי ששיחק ואימן בסוונסי, סיפר לי פעם שהוא זיהה את השינוי עוד לפני שהמאמן הקטלאני נחת בממלכה, אך הגעתו היתה הזרז למהפך עמוק.
"ראיתי את השינוי המסיבי מעמדת הבלם של סוונסי. עלינו ליגות באנגליה עם כדורגל שמבוסס הרבה מאוד על הנעת כדור על הדשא, משחק מסירות והחזקת כדור", שיתף מונק בריאיון ב-2023. "באנגליה לא היו הרבה קבוצות ששיחקו ככה, בטח לא בליגות הנמוכות, וזה היה היתרון היחסי שלנו". לפיו, הקבוצה שלו שאבה השראה מהסגנון של פפ עוד כשאימן בספרד: "ברצלונה של פפ שינתה את מה שקבוצות רוצות לעשות… כיום זה כבר נעשה בכל הליגות. ההגעה שלו לפרמיירליג האיצה את התהליך הזה".
לניתוח הזה יש גיבוי מוצק. לפני 2016, כדורגל המבוסס על החזקת כדור נחשב באנגליה במידה רבה כסגנון נישתי או כמותרות. נתוני המעקב ההיסטוריים של Opta מספקים עדות נוספת להשפעתו: מתוך 26 המקומות הראשונים של קבוצות עם ממוצע המסירות המוצלחות הגבוה ביותר למשחק בעונת פרמיירליג מאז 2008/09, כולם פרט לאחד נרשמו לאחר הגעתו של גווארדיולה לאנגליה. הוא הפך את השליטה במשחק דרך מסירות לנורמה שחלחלה בסופו של דבר גם לליגות הנמוכות ביותר.
המהפכה הזו הצליחה בעיקר בזכות ההישגים הכבירים של סיטי. בעונת 2017/18 היא הפכה לקבוצה הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הליגה הבכירה באנגליה שהגיעה ל-100 נקודות בקמפיין בודד. באמצעות רצף האליפויות המטורף מעונת 2020/21 ועד 2023/24, גווארדיולה השיג משהו שחמק אפילו משושלות אגדיות כמו מנצ'סטר יונייטד של סר אלכס פרגוסון, ליברפול של בוב פייזלי וארסנל של ארסן ונגר: ארבע אליפויות רצופות בליגה הבכירה.
סגנון המשחק הזה לא היה תופס אחיזה כזו אלמלא היה יעיל בצורה היסטורית. לאורך כמעט 380 משחקי פרמיירליג, שמר המאמן על ממוצע מדהים של 2.28 נקודות למשחק — היחס הגבוה ביותר של מנג'ר כלשהו בהיסטוריה של הליגה (עם לפחות 20 משחקים על הקווים). כמובן שסיטי שלו, שנהנתה גם מגיבוי פיננסי חסר תקדים, שברה על הדרך שיאי הבקעות, שיאי הפרשי שערים ורצפי ניצחונות היסטוריים.
"התהליך שפפ הוביל השפיע על האופן שבו אנחנו בוחנים אם שחקן הוא טוב או לא", מסביר מונק. "כיום, כשאתה בוחן בלם – הדבר הראשון שאתה בודק זה כמה הוא טוב עם הכדור. אתה שואל: 'האם הוא יודע לכדרר טוב? האם הוא רץ טוב קדימה? האם הוא מוסר טוב ושומר על הכדור?'. מה שפחות בוחנים זה איך הוא בהגנה. אם השחקן מעולה באחד על אחד, שומר מצוין על הרחבה, מונע שערים עם הגוף שלו, יודע איפה לעמוד וטוב בתיקולים — אבל לא מספיק טכני ברגליים — הוא כנראה לא יתאים לרמה הגבוהה. את זה כל ילד שמשחק כדורגל יודע היום. ילדים ושחקנים רוצים להתאמן רק עם הכדור, הם פחות רוצים להתאמן בהגנה".
כלומר, ייתכן מאוד שאם בעבר היתרון היחסי בפרמיירליג היה בלם שיודע להניע כדור, הרי שכיום היתרון היחסי הוא דווקא בלם שיודע לעשות הגנה ישנה וטובה. כפי שמאמן ליברפול, ארנה סלוט, אמר במסיבת העיתונאים האחרונה שלו העונה: "ארסנל היא אלופה מסוג אחר בהשוואה לעשר האחרונות. 40% מהשערים שלהם מגיעים ממצבים נייחים. הם בפער הקבוצה הטובה באירופה ללא הכדור. כך שהכדורגל השתנה והתפתח".
ואולי גווארדיולה עוזב את אנגליה פשוט כי הוא מבין שההשפעה הטקטית שלו מתחילה להתפוגג. נראה שארסנל של מיקל ארטטה גברה על סיטי שלו העונה עם כדורגל שלעיתים נראה כמו "כדורגל אנגלי" קלאסי של פעם.
אולי מתוך הבנה שהוא צריך הרבה יותר עוצמה ושליטה ברחבות ופחות דומיננטיות במרכז המגרש מול הגנות עמוקות ומתוחכמות, פפ אף החתים העונה את ג'אנלואיג'י דונארומה, שמפורסם בכך שמשחק הרגל שלו הוא מהפחות מרשימים ברמות הגבוהות באירופה. ואולי, כמו בפוליטיקה, אחרי שנים של כדורגל פרוגרסיבי שהשתלט על הפרמיירליג, אנחנו עדים כעת לעלייתה מחדש של התנועה השמרנית.
מה דעתך על הכתבה?