אחרי שסיימה את עונת 2024/25 כאלופת אנגליה, ליברפול הגיעה לעונת 2025/26 עם ציפיות גדולות. הסגל הקיים המשיך, המועדון ביצע מספר החתמות גדולות, אך הדברים לא הלכו לרדס כפי שרצו. הפסדים בדקות הסיום, רצפי תוצאות רעים, חוסר יכולת להתמודד עם הלחץ ובסוף גם זעזוע על הקווים.
לקראת עונת 2026/27, שתיפתח במשחק חוץ נגד ניוקאסל הערב (ראשון, 18:30, ספורט1), ליברפול לא עשתה שינויים גדולים מדי בינתיים, ובניגוד לקיץ שעבר השינוי המשמעותי ביותר הוא על הקווים עם מינויו של אנדוני איראולה. אז מה מצפה לקבוצה ממרסיסייד בעונה הקרובה?
העונה שעברה
זה התחיל טוב, ניצחונות בדקה ה-90, ליברפול נראתה כמו המשך ישיר של עונת האליפות, אבל בשלב מסוים משהו השתבש. מעבר להפסדים המאכזבים שהגיעו בגלל ספיגות בדקות הסיום (בעיקר מהתקפות מעבר), הרדס "איבדו" כמה שחקנים שהציגו יכולת לא טובה.
מוחמד סלאח, המלך הבלתי מעורער של ליברפול, חווה את העונה הקשה ביותר שלו בקבוצה. פלוריאן וירץ, שהגיע כרכש השני הכי יקר בתולדות הכדורגל האנגלי, התקשה לתרגם את היכולת מהבונדסליגה לפרמיירליג. אלכסנדר איסק, הרכש היקר בתולדות הפרמיירליג, נפצע בתחילת העונה ועד שהצליח להיכנס לעניינים שבר את הרגל.
שתי נקודות האור היחידות של ליברפול באותה עונה היו דומיניק סובוסלאי והוגו אקיטיקה. הקשר ההונגרי, שנאלץ לשחק בכל עמדה במגרש לאור הפציעות המרובות, הפך לא רק לכלבויניק של ארנה סלוט, אלא גם לשחקן היחיד שאפשר לסמוך עליו. החלוץ הצרפתי, שהציג יכולת נהדרת, קרע את גיד האכילס וחזרתו לא נראית באופק.
בסוף, הכול הסתכם אצל סלוט. המאמן ההולנדי, שסחף את הקבוצה לאליפות, רשם עונה רעה במיוחד. מלבד חוסר היכולת לנהל את הסגל, הוא לא הצליח לנהל את הכוכבים. הכישלון של ההולנדי הוביל לשתי עמדות נחרצות בקרב האוהדים והפרשנים. אחת – הוא פשוט לקח את הקבוצה שיורגן קלופ הכין לו, אז היה קל לקחת אליפות. השנייה – הוא זה שהוביל לעזיבתו של מוחמד סלאח, השחקן האהוב ביותר בליברפול. האם שתי הקביעות האלה נכונות? האמת כנראה איפשהו באמצע. בכל מקרה, במועדון החליטו לא להמשיך איתו ולמנות את מאמן הסנסציה של הפרמיירליג בעונה החולפת.
המאמן
אנדוני איראולה, שהוביל את בורנמות' דלת התקציב למקום השישי בעונה שעברה והיה רחוק שלוש נקודות בלבד מליברפול – שסיימה חמישית והשיגה בנס את הכרטיס לליגת האלופות – מגיע לראשונה בקריירה שלו לקבוצה עם שאיפות ברורות ותקציב עתק.
לפני ההיבטים של ניהול סגל והגישה של הבאסקי, צריך להתייחס גם לשיטה שלו. איראולה משחק במערך של ארבעה בלמים, מאמין בלחץ דרך שחקני ההתקפה ומבחינת סגנון ליברפול לא אמורה להיראות שונה במיוחד. אז איפה ההבדל?
איראולה מבקש משחקיו ללחוץ באופן יותר אגרסיבי, לעיתים גם בהגנה אישית, מזכיר את קלופ רק קצת פחות פרוע.
בעניין ניהול הסגל, איראולה נאלץ עד כה להתמודד עם קבוצות שמאבדות שחקנים, במיוחד ממכירות בינואר או בקיץ. דווקא אחרי שאיבד את אנטואן סמניו בעונה שעברה, אחרי שהיה השחקן המשמעותי ביותר שלו, הבליט את ג'וניור קרופי וריאן. מי שצריך להתעודד מכך הוא ריו אנגומוהא, שלפי מספר דיווחים באנגליה עשוי לקבל את המקום בכנף ימין אם בראדלי ברקולה לא יגיע או במקרה שקודי גאקפו יימכר וברקולה יגיע.
מי שעוד צריך להתעודד מכך הוא סובוסלאי. אחרי חצי עונה שבה שיחק מגן ימני, אצל איראולה המסר ברור – הוא ישחק בקישור, והוא אפילו יתופקד כעשר. איך זה עובד? הבאסקי דורש דינמיות בקישור, כך שהשש, השמונה והעשר צריכים להתנפל על כדורים שמגיעים מהכנפיים. לליברפול יש את הכלים לעשות את זה. ריאן חראפנברך וסובוסלאי שני שחקני רחבה לרחבה אדירים, סימן השאלה הוא לגבי וירץ, שיצטרך לגעת פחות בכדור.
עזיבות
מוחמד סלאח – העזיבה הכי משמעותית. אחרי תשע שנים מופלאות, שחקן שנחשב לכזה שאין לו תחליף (ובאמת לא היה לו תחליף בעונה האחרונה), התיר את חוזהו על אף שנותרה בו עוד שנה אחת. יש אלפי קונספירציות לגבי הסיבה. סלוט, העונה החלשה, הכסף הגדול שהוא ראה שמחכה לו.
בכל מקרה, ליברפול איבדה את אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון, שנקלע לסכסוך עם המאמן במהלך העונה ונראה כמו הצל של עצמו אחרי שעונה לפני כן היה השחקן הטוב ביותר באנגליה. על אף שמדובר בדעיכה מהחדות בתולדות הכדורגל האנגלי ובכלל, נראה שעדיין אין לרדס שחקן שיתפוס את מקומו. אחרי עונה של 12 שערים ו-10 בישולים בלבד בכל המסגרות, המצרי פותח פרק חדש בטרבזונספור. השאלה שנותרה פתוחה היא האם היה יכול להצליח תחת איראולה, אחרי שינוי האווירה במועדון. כנראה שלעולם לא נדע.
איברהימה קונאטה – הבלם הצרפתי, שסיים חוזה, חווה עונה מטלטלת במיוחד באנפילד. הוא הציג יכולת לא טובה, היה אחראי ישיר להרבה שערים והדעה הרווחת הייתה שהוא מחליש את וירג'יל ואן דייק (שגם לא רשם עונה גדולה). במקביל ליכולת החלשה, החלו רחשים לגבי מעבר אפשרי של קונאטה לריאל מדריד עם סיום חוזהו, לקראת סוף העונה נטען שליברפול הציעה לו חוזה חדש וכבר החלה בשיחות אך כנראה היכולת הלא מספקת הכריעה והצרפתי חתם אצל הבלאנקוס.
בנוסף ללחץ הכבד שהופעל עליו לאור היכולת הלא טובה, קונאטה גם איבד את אביו בשנה האחרונה, מה שהוביל לירידה נוספת ביכולת שלו. הבלם בן ה-27, שנחשב לכישרון עולה כשהגיע לליברפול, רשם עונות יפות ובסוף עשה קפיצת מדרגה לריאל מדריד, אבל לא בטוח שהבלאנקוס מקבלים את השחקן המרשים שהרדס טיפחו.
אנדי רוברטסון – אחד המנהיגים הגדולים של ליברפול, זכה בכל התארים אפשריים עם הקבוצה אחרי שהגיע בקיץ 2017 והפך מיידית לאהוב הקהל. בחודש ינואר שעבר כבר היו דיווחים שסוכמה העברתו לטוטנהאם, אך לאור המצוקה בעמדת המגן השמאלי – שילוב של סגל קצר ויכולת מאכזבת של מילוש קרקז – הסקוטי החליט להמשיך את העונה בליברפול ועזב כשחקן חופשי בסיומה.
רוברטסון היה השחקן שכולם אהבו בליברפול. היו לו טעויות, הוא לא היה הכי מהיר, לקראת הסוף עלה לרדס בשערים, אבל היה מחויב לאורך הדרך, סיפק מסירות טובות מעמדת המגן, ידע גם להיכנס לאמצע והיה מאוד מגוון מבחינה התקפית. מבחינת יכולת, העזיבה של סלאח היא כמובן הכי משמעותית, אבל מבחינת מנהיגות רוברטסון התעלה עליו. בניגוד למצרי, שהתראיין רק כשהקבוצה מצליחה; ו-ואן דייק, שזרק קלישאות הרבה פעמים; הסקוטי קנה את האוהדים עם כנות, הומור ומוטיבציה בלתי פוסקת. הוא דעך מקצועית, כבר לא ילד (32), וזו הסיבה המרכזית לכך שוויתרו עליו.
רכש
רונאלד אראוחו – אחת ההפתעות הגדולות של החלון. משום מקום, ברצלונה השאילה את הקפטן שלה לליברפול, במהלך שנראה כמו ווין-ווין לכל הצדדים. אראוחו, שחווה עונה קשה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה מנטלית, לא עמד בלחץ כבלם מוביל. ברצלונה, שלא נהנתה ממנו לאור פציעות ויכולת לא מספקת, רצתה לשנות לו אווירה. ליברפול, שהייתה זקוקה לעוד בלם בסגל שגם יכול לשחק כמגן ימני, קפצה על המציאה. בניגוד למצב בברצלונה, שם אראוחו נדרש להנהיג את הצעירים, הלחץ עליו פחות כבד בליברפול והוא תחת חסותו של וירג'יל ואן דייק.
עם ההחתמה הזו לליברפול יש מספר אפשרויות בהגנה – הצבת אראוחו כבלם לצד ואן דייק ולהציב את ג'רמי פרימפונג בעמדת המגן הימני, או להציב את אראוחו כמגן ימני ולהציב את ז'רמי ז'אקה בעמדת הבלם לצד ואן דייק. כבר מדובר ביותר אופציות בהשוואה לעונה שעברה, שהיו ג'ו גומז או סובוסלאי בעמדת המגן הימני. כמובן הכול אמת לשעתה ואם פרימפונג ואראוחו ייפצעו, לצד הפציעה של קונור בראדלי, האופציות יחזרו להיות גומז או סובוסלאי. איראולה יקווה מאוד שזה לא יקרה לו.
ז'רמי ז'אקה – ליברפול הודיעה על רכישת הבלם הצרפתי המבטיח מראן כבר בעונה שעברה, אך הוא הפך לשחקן הקבוצה רק בסיום העונה. ז'אקה בן ה-21, שנפצע בכתפו והחמיץ את סיום העונה שעברה, נראה טוב במשחקי ההכנה ואף כבש ב-0:2 נגד קומו.
ז'אקה אמור לתפקד כבלם ימני ולפתור בעיה מרכזית בהגנת ליברפול – קריאת מצבים. הרדס ספגו המון בגלל שלא הצליחו לקרוא מסירות בזמן, שחקני ההגנה לא סגרו נכון והיריבות הגיעו למצבים טובים. הצרפתי נחשב לטוב במאבקי האוויר ובמיוחד במאבקי הקרקע. הוא אגרסיבי בחילוצי הכדור, משתדל לקרוא מצבים ומסירות. החיסרון הבולט הוא ששיחק עד כה במערך של שלושה בלמים, ועוד לא ידוע אם הוא יוכל להתמודד עם כך שההגנה יותר חשופה במעברים והוא יצטרך לעצור התקפות לצד ואן דייק בלבד.
בנוסף, הוא לא מפחד לרדת לגליצ'ים ולתקל באגרסיביות, מול שחקנים טכניים בפרמיירליג זה עשוי לבוא בעוכריו. כמו כל שחקן שמגיע בשנה הראשונה שלו לפרמיירליג, כנראה תהיה תקופת התאקלמות.
ויקטור מוניוס – הכישרון הצעיר, שהיה על הכוונת של מספר מועדונים בכירים (בהם ברצלונה), נרכש על ידי ליברפול תמורת 40 מיליון יורו. שחקן הכנף הספרדי, שגם זומן לסגל הנבחרת למונדיאל, פרץ בעונה שעברה באוסאסונה ואמור לשמש כגיבוי לקודי גאקפו ו/או בראדלי ברקולה. מהות ההחתמה מבחינת הרדס ואיראולה היא להחתים שחקן כנף שיוכל לעלות מהספסל ולתת אינטנסיביות, להבקיע ואולי אפילו לתפקד כחלוץ מדומה – תפקיד שמוניוס כבר הוצב בו בעבר.
הספרדי בן ה-23 הסביר למה איראולה רצה אותו: "הישירות שלי, הדרך שבה אני מנסה לפתוח משחקים, הלחץ שלי והניסיון לחנוק את היריבה". מעבר לכישרון הגדול, ליברפול קיבלה שחקן מחויב שילחץ בכל מחיר. מעבר להשקעה לעתיד, הוא צפוי לתרום כבר בעונה הנוכחית, בעיקר כשהיריבה מתחילה להתעייף.
הציפיות
ליברפול מגיעה לעונה הזו במקום שונה לחלוטין מזה שבו הייתה לפני שנה. בקיץ 2025 היא הייתה האלופה המכהנת, הוציאה סכומי עתק וציפתה להמשיך לשלוט באנגליה. הפעם אין תחושה של קבוצה שחייבת לזכות באליפות, אלא של מועדון שמנסה לבנות את עצמו מחדש בלי לוותר על המקום בצמרת.
וזה כנראה גם המדד הנכון לאיראולה. אם ליברפול תהיה במאבק האליפות עד השלבים המאוחרים של העונה, מדובר בהצלחה גדולה. אם תסיים במקומות 2-3, אבל תיראה כמו קבוצה עם זהות ברורה, אינטנסיביות ויכולת להתפתח לאורך העונה, יהיה קשה להגדיר זאת ככישלון. לעומת זאת, עוד עונה שבה הקבוצה נראית חסרת כיוון, תלויה בפעולות אישיות וסובלת מאותן בעיות בהגנה על מעברים כבר תעלה שאלות הרבה יותר קשות.
הבעיה היא שגם אחרי השינויים, הסגל עדיין רחוק מלהיות מושלם. העזיבה של סלאח משאירה חור עצום גם במספרים וגם בנוכחות, אקיטיקה עדיין פצוע, וירץ חייב לעשות קפיצת מדרגה וז'אקה ומוניוס עדיין צריכים להוכיח שהם מסוגלים להתמודד עם הקצב של הפרמיירליג. גם בהגנה, לאראוחו יש הרבה מה להוכיח אחרי התקופה האחרונה בברצלונה, ואן דייק כבר בן 35 והעומק בעמדות המגן תלוי לא מעט בכשירות.
מנגד, יש גם סיבות להיות אופטימיים. סובוסלאי חוזר סוף סוף לעמדה שבה הוא יכול להשפיע באמת, חראפנברך מתאים מאוד לכדורגל האינטנסיבי של איראולה, וליברפול הוסיפה לסגל שחקנים שמתאימים הרבה יותר ללחץ גבוה ולמשחק ישיר. אולי בפעם הראשונה מאז עזיבת קלופ, נראה שוב קבוצה שמנסה לחנוק יריבות במקום לחכות שהמשחק יגיע אליה.
איראולה לא צריך להפוך את ליברפול לאלופה כבר בעונתו הראשונה, אבל הוא כן צריך לגרום לה להיראות שוב כמו ליברפול. קבוצה אגרסיבית, מהירה, כזו שקשה לנשום נגדה באנפילד וגם כשהיא מפסידה ברור מה היא מנסה לעשות. אם בדרך היא גם תצליח להישאר במאבק האליפות, הקיץ הבא כבר יכול להיות זה שבו המועדון ישלים את החלקים החסרים ויחזור באמת לשאוף לכל התארים.
מה דעתך על הכתבה?