כניסתו של הכסף הגדול בשילוב עם תקנות הפייר פליי הפיננסי הפכו את העשור הנוכחי בכדורגל האירופי לתחרותי הרבה פחות מבעבר. יובנטוס ובאיירן מינכן שברו את שיאי האליפויות הרצופות במדינתן וגם פריז סן ז'רמן נחשבת לאחת הקבוצות החזקות בעולם, למרות שנוטה לזלזל בליגה הצרפתית, בזכות רכישתם של ניימאר וקיליאן אמבפה, צמד השחקנים היקר בכל הזמנים.
ועדיין, קשה למצוא קבוצה שחוטפת יותר ביקורות והשמצות על התנהלותה בשוק העברות ממנצ'סטר סיטי, לא משנה בכמה תארים היא תזכה. ייתכן שסיטי "הרוויחה" את כל זה ביושר – ללא הכסף הגדול המועדון נאבק על חייו בליגה הבכירה ואף התדרדר בסוף שנות ה-90 לליגה השלישית. מאז רכישתה של חברת ההשקעות הלאומית של אבו דאבי בשנת 2008, מנצ'סטר סיטי הוציאה סכום של 1.8 מיליארד ליש"ט על חיזוק – לפחות חצי מיליארד ליש"ט יותר מכל קבוצה אחרת.
התוצאות של הסיטיזנס השתנו מקצה לקצה מהר מאוד וההיסטוריה של המועדון החלה להיכתב. לא פחות מ-15 תארים נוספו לארון הגביעים הדל של הקבוצה בעשור האחרון והיד עוד נטויה לאחר שהעפילה לראשונה בתולדותיה לגמר ליגת האלופות. הערב (שבת, 19:15, שידור ישיר בספורט2) היא עשויה להבטיח רשמית אליפות שלישית בארבע עונות, אם תגבור על צ'לסי.
עם זאת, חשוב לציין כי הכסף לבדו כלל אינו מספיק והישגים אלו לא היו מגיעים לולא ניהול נכון. בלא מעט קבוצות עם פרופיל דומה לשל סיטי, מגיעים שמות יחסית נוצצים שבדיעבד לא ממש תרמו להתקדמות של המועדון. אך אצל סיטי, למעט השנה הראשונה, הרכש היה כמעט מדויק. קרלוס טבס, דויד סילבה, יאיא טורה, סרחיו אגוארו, אילקאי גונדואן ואחרים הגיעו בסכום שפוי לחלוטין ושימשו כאבני דרך בתהליך של התכולים להפוך למועדון על.
לצוות המקצועי יש חלק גדול לא פחות בהצלחה. המועדון לקח על עצמו אתגר לשנות את סגנון הכדורגל להתקפי ושוטף הרבה יותר ולשם כך פראן סוריאנו וצ'יקי בגיריסטיין, שעבדו תחת ז'ואן לאפורטה בברצלונה, קיבלו תפקידי מפתח בסיטי. לאחר כמה שנים מונה לעמדת המאמן החלק האחרון בפאזל – פפ גווארדיולה, שהוביל את הקטלונים לשתי זכיות בליגת האלופות. גם מבחינה ארגונית המועדון לא נשאר מאחור, סיטי, או יותר נכון 'סיטי גרופ', מחזיקה בבעלות בקבוצות מארצות הברית, אוסטרליה, ספרד, יפן, צרפת, הודו, בלגיה ועוד.
ייתכן שגם טיעונים אלו, לא יגרמו למסע של מנצ'סטר סיטי להישמע כמו סיפור הצלחה, אבל גם אי אפשר להתעלם משאר הקבוצות שהוציאו את הסכומים הגדולים ביותר באותה תקופה. כאמור, סיטי נמצאת במקום הראשון, אך אחריה מופיעה היריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד שלא זכתה באליפות כבר שמונה שנים, ארסנל שלא העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות כבר חמש שנים נמצאת במקום השמיני, מילאן תשיעית, אסטון וילה במקום ה-12 וסטוק סיטי סוגרת את העשור השני ברשימה.
אז כסף הוא לא בהכרח ערובה להצלחה, אך בעזרתו ניתן ללא ספק להגיע לטופ העולמי. לכן החלטנו לחשוב אלו קבוצות היו מסוגלות להתמודד בכל שנה על האליפות ולהעפיל לשלבים המכריעים של ליגת האלופות, אם הן היו נרכשות על ידי אוליגרך רוסי או שייח' קטארי. כמובן שלכל אחת יש פוטנציאל, אך המועדונים שנבחרו יכולים להגיע לשם תוך שנים ספורות, בזכות התנהלות נכונה או תשתיות רחבות בכל שכבות המועדון.
לאנס – צרפת
לאנס, ששבה השנה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של חמש שנים, עוברת עונה נפלאה כאשר היא ממוקמת במקום החמישי, המעניק כרטיס לאירופה, אך זו לא הסיבה העיקרית שהעולה החדשה נבחרה כנציגת הליגה הצרפתית. מחלקת הנוער של האדומים-צהובים גידלה לאורך השנים כוכבי על בדמותם של רפאל וראן, תורגן הזאר, ג'ופרי קונדוגביה וסרג' אורייה ואף נבחרה בשנת 2015 לאקדמיה השנייה בטיבה בצרפת. כתוצאה מכך לאנס מרוויחה לא מעט כסף מדי שנה בשוק העברות, כאשר בעשור האחרון קיבלה קרוב ל-100 מיליון יורו.
גם השנה אנו זוכים לראות אותה מגמה עם הכנסת שישה שחקנים מתחת לגיל 23 להרכב הראשון, שגם עליהם לאנס צפויה לעשות רווח – אך אם היה מגיע משקיע בעל משאבים לקבוצה, כלל לא תהיה סיבה למכור אותם והדבר נכון גם לעוד שחקני בית שיבואו בהמשך. על פי המצב הנוכחי, לאנס צפויה להיאבק בשנה הבאה נגד הירידה למרות העונה המקצועית המוצלחת, הכנסת כסף מצד רוכש פוטנציאלי עשויה לשנות את גורל המועדון עד למאבק עיקש מול פריז סן ז'רמן בצמרת.
אטאלנטה – איטליה
אטאלנטה היא דוגמה ומופת לאיך צריך להתנהל מועדון כדורגל מא' ועד ת'. הקבוצה הבוגרת עושה ניסים בסרייה א' כשהיא בדרך להעפלה שלישית ברציפות לשלב הבתים של ליגת האלופות ואף עלתה בפעם השנייה בתוך שלוש עונות לגמר הגביע. לאותה הצלחה גורמים רבים, ראשית המאמן ג'אן פיירו גספריני מרוויח יותר וגם חזק יותר מכל שחקן בקבוצה, דבר שהיה ניתן לראות בבירור במהלך הריב המתוקשר עם פאפו גומס שהסתיים במכירתו של הכוכב לסביליה. יחד עם המאמן, צוות האנליזה עובד עם השחקנים באופן אישי עד הפרטים הקטנים ביותר.
מחלקת הסקאוטינג מייבאת בכל שנה מציאות, גם לקבוצת הנוער, שזכתה בשתי האליפויות האחרונות ואחראית על השבחתם של אלסנדרו באסטוני, פרנק קסייה, דיאן קולוסבסקי ואמאד דיאלו ממנצ'סטר יונייטד. בנוסף לכל אלה, האצטדיון הביתי נמצא בהליכי שיפוצים במטרה לאפשר לו לארח את משחקי ליגת האלופות במקום לנדוד לסן סירו. לא מן הנמנע כי בקצב הזה הקבוצה מברגמו תהיה מסוגלת לגנוב אליפות אחת ללא שום עזרה חיצונית, אבל אם תימכר לאדם הנכון, אטאלנטה יכולה לנצל את הרגרסיה בארץ המגף ולהפוך לקבוצה החזקה בליגה.
אספניול – ספרד
היריבה הגדולה ביותר של ברצלונה תמיד תהיה ריאל מדריד, אבל דרבי אמיתי בבירת קטלוניה זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות כעת לליגה הספרדית. אולי מנצ'סטר סיטי היא הדוגמה הטובה ביותר לכך, שנים היא לא הייתה רלוונטית ויונייטד יצרה יריבות ארוכת שנים עם ליברפול. זה כמובן לא השתנה, רק קיבלנו עוד משחק עונה, שהפך עם הזמן ליותר ויותר מעניין בעקבות עלייתם של התכולים לטופ. בנושא המקצועי אספניול לא חוותה הצלחות רבות ואף ירדה בסיום העונה שעברה לליגה השנייה – כעת היא נמצאת בדרך הבטוחה לחזור לליגה הראשונה.
בעונה הבאה, אם וכאשר אכן תחזור לליגה הבכירה, כמובן שהיא לא אמורה לאיים על קבוצות החלק העליון. יחד עם זאת, אספניול היא אחת ממגדלות השחקנים הבכירות בספרד. ז'ואן ז'ורדן, אריק באיי, פאו לופס, מארק רוקה ולא מעט שחקני לה מאסיה (דני אולמו, מארק קוקורייה, מארק ברטרה ועוד) עברו במחלקת הנוער של השכנה הצנועה. רק השמות האלו יכולים להוביל את המועדון לליגת האלופות, עם עוד חיזוק נכון יהיה אפשר לדבר על יותר מזה.
מינכן 1860 – גרמניה
כניסה של משקיע פרטי לאחת מקבוצות הבונדסליגה נחשבת להפרה חמורה של הקוד האתי הבסיסי ביותר. השיטה המקובלת בכדורגל הגרמני היא שיטת ה-50+1, המעניקה לאוהדים רוב קטן אבל משמעותי ביותר במניות המועדון – וכך לא תיווצר סיטואציה שביום בהיר אחד איש עסקים מפוקפק יוביל את המועדון לפשיטת רגל, ולמעשה הקבוצה המוזכרת לעיל חוותה זאת על בשרה. בשנת 2011 המיליארדר הירדני, חסן איסמעיק, רכש את מינכן 1860, אחת ממייסדות הבונדסליגה שנגררה למצב כלכלי קשה, והצהיר כי לא רחוק היום שתשחק בליגת האלופות. מה שקרה בהמשך הוא כל מה שאוהד גרמני ולא גרמני חושש ממנו – איסמעיק לא הפסיק להתערב בהחלטות המקצועיות ולפטר מאמנים עד רגע השפל הגדול ב-2017, בו ירדו הבווארים לליגה השלישית. שבוע לאחר מכן איסמעיק לא העביר את הערבויות הדרושות למנהלת הליגה, לה לא הייתה ברירה אלא להוריד את המועדון לליגה הרביעית.
איש העסקים מהמזרח התיכון יסגור בעוד חודש עשור במינכן 1860 וחזרה לבונדסליגה עדיין נראית כמו חלום רחוק, לכן הפתרון היחיד, עם כמה שזה נשמע אבסורדי, יהיה החלפת איסמעיק במיליארדר אחר. למה זה יכול לעבוד? בגלל המסורת של המועדון (אליפות ושני גביעים), מחלקת הנוער המוצלחת (לפחות עד שאיסמעיק הרס אותה כליל) שגידלה בשנים האחרונות את פלוריאן נויהאוס, יוליאן וייגל וקווין פולאנד, היריבות עם באיירן והאפשרות לארח באליאנץ ארנה. בין אם המהלך יצליח הוא לא, הוא יתקבל בבוז על ידי האוהדים ושאר המועדונים, השאלה אם עדיף להישאר במצב הנוכחי?
סאות'המפטון – אנגליה
בתחילת העשור הקודם, סאות'המפטון ניצלה יותר מכל קבוצה אחרת בפרמיירליג את כספי זכויות השידור והתמקמה במשך ארבע שנים רצופות בחלק העליון בטבלה. זה קרה בזכות רכישת שחקנים כמו סאדיו מאנה, וירג'יל ואן דייק ומורגן שניידרלין במחיר מצחיק וגידול שחקני נבחרת אנגלים בדמותם של אלכס אוקסלייד-צ'מברליין, לוק שואו, ג'יימס וורד-פראוס וקאלום צ'יימברס – עליהם ועל עוד רבים וטובים הרוויחה מאז העלייה לליגה הראשונה כ-400 מיליון ליש"ט. היתרון היחסי של הקדושים התפוגג בשנים האחרונות, בעקבות הרחבת המעטפת המקצועית בקבוצות הגדולות והבינוניות, ואי לכך הציפיות גם התמתנו. בשלוש העונות האחרונות, סאות'המפטון מופיעה במקום ה-15 באנגליה בטבלת ההוצאות, מתחת לקבוצות כמו ניוקאסל וברייטון ומקום אחד מעל בורנמות' שנשרה אשתקד לצ'מפיונשיפ.
באופן יחסי, גם היום אפשר להסתכל על ההתנהלות בשוק העברות כאחראית ודי מוצלחת, אבל הטריקים שעבדו בשנת 2012 לא עובדים יותר ב-2021. סיבה נוספת לאופטימיות יכולה להיות המאמן הנוכחי, ראלף האזנהוטל, שאמנם לא הוביל את הקבוצה להישגים יוצאי דופן, אך הוא האיש הנכון לנווט את המועדון למקומות הנכונים דרך המשאבים המתאימים. עם לייפציג הגיע עד לסגנות הבונדסליגה כבר לאחר העלייה מליגת המשנה דרך משחק לחץ חכם ומשחק מעבר מהיר במיוחד. זה יכול לעבוד גם בסאות'המפטון, רק אם התקציב יתקרב לזה של חבורת ה'טופ 6'.
מה דעתך על הכתבה?