כולם יודעים ששון דייץ' הוא מאמן מיוחד, וזה בא לידי ביטוי גם בסטטיסטיקה המיוחדת של ברנלי העונה – היא הקבוצה היחידה מולה לא הצליח מוחמד סלאח להבקיע. זה קרה במחזור השני, ומאז מוצא הכוכב המצרי בקביעות את הרשת בכל משחק ומשחק. למעשה, הנתונים מפתיעים עוד יותר, כי ברנלי היא הקבוצה היחידה שמנעה מסלאח לכבוש או לבשל במשחק כלשהו מאז אפריל – היא עשתה זאת גם בשלהי העונה שעברה.
זה לא עזר לה, כמובן, כי היא הפסידה בשני המקרים, אבל מבחינת המצרי מדובר ברצף של 14 משחקים עם כיבוש או אסיסט, אם לא סופרים את ברנלי. זו יציבות שמזכירה את עונת הבכורה שלו באנפילד ב-2017/18, וככל שחולף הזמן, איכות הביצועים האלה רק הולכת ומשתבחת.
בשני משחקי הליגה האחרונים זה כבר הגיע לשיא, בכל המובנים. בקרב הצמרת נגד מנצ'סטר סיטי, כמעט הביא סלאח את הנצחון בזכות גאונותו. פריצה מזהירה אחת הובילה לבישול לסאדיו מאנה, ואז בא הסלאלום עוצר הנשימה, במסגרתו עבר המצרי את כל שחקני האלופה שהיו בדרכו על שטח קטן, כולל ג'ון סטונס שהושב על הקרקע. באופן כללי, הקבוצה של פפ גווארדיולה היתה עדיפה במשך 90 הדקות, אבל המצרי גרם לתיקו 2:2 להיראות כמו הישג מבחינתה.
בשבת, היריבה היתה נוחה הרבה יותר בדמותה של ווטפורד, ולכן חשיבות התרומה של סלאח לא היתה כה דרמטית, אבל הוא בכל זאת תפס את כל הכותרות עם גאונות טהורה. תחילה היה זה הבישול למאנה, במסירת עומק עם החלק החיצון של כף הרגל. זוכרים את הדיווחים על הסכסוך לכאורה שפרץ בין השניים, לפי הצהובונים הבריטיים, לפני פחות משנה? ברור שלא. סביר שלא היה כזה מעולם, ושיתוף הפעולה בין השניים פורח – האסיסט הזה עזר לסנגלי להגיע ל-100 שערי פרמייליג – והוא האפריקאי השלישי בהיסטוריה שעושה זאת.
קדמו לו דידייה דרוגבה וסלאח, והמצרי בדיוק הישווה את השיא של חלוץ צ'לסי כאשר הגיע מול ווטפורד ל-104 שערים. והוא עשה זאת בסטייל, בסלאלום שלא נפל ביופיו בהשוואה למבצע נגד סיטי. זה כבר הופך לשגרה – הריצות שמזכירות את ליאו מסי מתקבלות כמובנות מאליהן. ובימים אלה, כאשר יש קרב פתוח באמת על תואר השחקן הטוב בעולם, לגיטימי לטעון כי סלאח בכושרו הנוכחי הוא המועמד הנכון ביותר לזכיה בכדור הזהב.
יורגן קלופ לא לגמרי אובייקטיבי, אבל הוא משוכנע שחניכו הוא הזוכה הנכון. "מי טוב יותר ממנו בעולם עכשיו? אף אחד, זה ברור", הצהיר המאמן הגרמני, והוא יודע שסגנון המשחק של ליברפול תלוי מאוד בסלאח. למעשה, לא ניתן לדמיין את הקבוצה בלעדיו. הוא תמיד בהרכב כשהוא בריא – והוא כמעט תמיד בריא. מאז הוחתם מרומא בקיץ 2017, החמיץ הקיצוני 7 משחקי ליגה בלבד.
גם בליגת האלופות הוא באנקר ודאי, ובזירה זו יש לו רצף נפרד. ב-7 המשחקים האחרונים בצ'מפיונס-ליג מאז דצמבר, מצא המצרי את הרשת ב-6. רק בגומלין מול ריאל מדריד ברבע הגמר זה לא קרה, ואז הודחו האדומים בתום תיקו מאופס. זה רק מדגיש את חשיבותו העצומה, והופך את שאלת הארכת החוזה לסוגיה הבוערת ביותר על השולחן.
החוזה נוכחי של סלאח מסתיים בקיץ 2023, ולכן – על מנת לא להיכנס ללחץ זמן ולא להסתכן בעזיבתו כשחקן חופשי – חייבת ליברפול לחתום על מסמך חדש בחודשים הקרובים. שכרו של הכוכב עומד על 200 אלף ליש"ט, וסוכנו דורש כעת העלאה משמעותית מאוד על מנת לנצל את המומנטום. יש הגורסים שסלאח מעוניין להרוויח בחוזה הגדול האחרון בקריירה כ-350 אלף ליש"ט לשבוע, ולאחרונה צץ בצהובונים גם נתון חריג של 500 אלף. לא קשה לנחש מהיכן מגיעות ההדלפות, והאתגר של ההנהלה לא טריוויאלי.
מצד אחד, ליברפול לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את סלאח – תדמיתית ומקצועית, כי האוהדים לא יקבלו זאת, וכל המכונה תצטרך להיבנות מחדש. מצד שני, המצרי יחגוג 30 בקיץ הקרוב, ולא קל לחזות אם הוא נמצא כעת בשיא אשר אחריו תגיע הירידה. היענות לדרישותיו תצריך שינוי מהותי במדיניות השכר הנהוגה במועדון.
רובי פאולר כתב לאחרונה בטורו בדיילי מירור: "אף אחד בחדר ההלבשה לא ירים את קולו אם סלאח יתוגמל בחוזה חדש שיהפוך אותו למשתכר הבכיר בקבוצה". ואכן, לא יהיו מחאות בנושא, אך בהחלט עשויות להיות דרישות מקבילות, וזה יהיה הרסני בטווח הארוך. ניתן לראות כיצד עלול להשפיע שכר גבוה של מספר שחקנים מבוגרים על איתנות כלכלית של מועדון על הדוגמא העצובה של ברצלונה.
מבחינת סלאח, כדאי שתהיה אופציה ריאלית לעזיבה במסגרת משא ומתן, וכאן מגיעה ההשתלטות הסעודית על ניוקאסל בעיתוי מושלם מבחינתו. כי הרי בארסה לא רלוונטית עוד, בעוד ריאל מדריד מתמקדת בעיקר בקיליאן אמבפה ובארלינג הולאנד. מעבר ליריבה מושבעת בפרמיירליג, כגון מנצ'סטר סיטי, לא בא בחשבון, אבל כוח חדש מסוגה של ניוקאסל יכול להיות מסקרן מבחינת כל הצדדים – קל וחומר לאור העובדה כי הסעודים והמצרים מנסים להדק את הקשרים הפוליטיים במזרח התיכון.
בסופו של דבר, יש יסוד סביר להניח כי ליברפול וסלאח ימצאו את הנוסחה להמשך שיתוף פעולה, ובינתיים כל הצגה של המצרי רק מעלה את ערכו – ומחזקת את טענתו לכתר השחקן הטוב בתבל, ואולי גם האפריקאי הטוב בכל הזמנים. הערב, אחרי שער ב-2:3 הדרמטי מול מילאן וצמד ב-1:5 החלק על פורטו, הוא מתייצב מול אחת ההגנות החזקות בעולם, במבצרה של אתלטיקו מדריד. האם דייגו סימאונה ישחזר את הנס של דייץ', או אולי גם יאן אובלק ילך בעקבות כל השוערים האחרים ויספוג שער מרהיב לרגליו של "מסי המצרי"?
מה דעתך על הכתבה?