שעה לפני בעיטת הפתיחה, תחושת אופטימיות קלה עוד נשבה ביציעי אולד טראפורד. החדשות מחדר ההלבשה אומתו ומרכוס רשפורד וברונו פרננדש עברו את מבחן הכשירות ובאופן טבעי פתחו בהרכב מנצ'סטר יונייטד. למרות התוצאות המאכזבות בליגה, חוסר העקביות והקושי הגדול ביותר – מה בכלל ניתן לנבא מיונייטד בימים אלו – האמונה של אוהדי השדים האדומים עדיין הייתה קיימת ובועטת והתעצמה כשכריסטיאנו רונאלדו וחבריו לקבוצה יצאו לחימום הראשוני, מקבלים הד אדיר של עידוד בהנהגת ה-'סטרטפורד אנד'.
אבל ציפיות, תמיכה, עידוד ואמונה הם מושגים שיכולים לקחת קבוצת כדורגל רק עד לנקודה מסוימת וכנראה אך ורק עד לשריקת הפתיחה. במקרה של מנצ'סטר יונייטד, כל האלמנטים הנדרשים כדי לעמוד במטרות, להתגבר על יריבה איכותית ולהציג כדורגל אטרקטיבי ותכליתי פשוט לא קיימים בארסנל הקבוצתי הנוכחי.
פחות מרבע שעה של כדורגל הספיקו כדי להמחיש את גודל הפערים בין שתי הקבוצות. לאחר שדיוגו ז'וטה קבע 0:2 כבר בדקה ה-13, התקווה של אוהדי יונייטד ביציעים הייתה לראות כעס, אנרגיות, תגובה עוצמתית כלשהי. מהשחקנים כמובן, אבל לא פחות חשוב – מהמנג'ר שלהם. בזמן שיורגן קלופ לא הפסיק לנוע, לעודד, לנזוף ובעיקר – לנווט את הקבוצה שלו ששייטה לעבר תצוגת תכלית, סולשיאר נותר אנמי, אדיש, אובד עצות ושידר מצוקה אמיתית שזהה לטייס צעיר המתמודד עם ורטיגו לראשונה בחייו ומחפש פתרונות זמניים שיצילו אותו מהתרסקות.
מעבר למבוכה ולהיעדר התקווה שהתחזקה ביציעי יונייטד תוך כדי משחק, הייתה זאת דווקא השירה מלאת הדציבלים של אוהדי ליברפול לאחר שהמייטי רדס נעצו את השער החמישי שייצגה, אולי יותר מהכל, את הסרקאזם והשמחה לאיד של אוהדי ליברפול. מחרוזת יצירתית הכוללת את
'Ole is at the wheels…!'
מכיוונם של אלפי אוהדי ליברפול סימלה לא רק את תחושת העליונות והציניות שליוותה את אוהדי ליברפול שלעגו למנג'ר מנצ'סטר יונייטד בחצר האחורית שלו בתיאטרון החלומות, אלא כנראה גם כנות אמיתית מצדם של אוהדי הקבוצות הבכירות בליגה. הם באמת ובתמים רוצים לראות את המנג'ר הנורבגי ממשיך על הקווים באולד טראפורד, ממשיך לקבל קרדיט למרות התוצאות המתסכלות והמביכות.
אולה גונאר סולשיאר קיבל לידיו את המושכות במנצ'סטר יונייטד בנקודת השבר הגדולה ביותר במועדון מאז פרישתו של סר אלכס פרגסון. הקבוצה הייתה במצב טראומתי לאחר תקופת ז'וזה מוריניו וסולשיאר אכן ראוי לקרדיט על השיפור שהשיג במועדון בטווח הקצר. הוא אגדת מועדון שכשחקן חתום באופן אישי על כמה מהרגעים המרגשים ביותר אי פעם ביונייטד, אדם נעים, חייכן וכנה בראיונות התקשורתיים. אבל כל שלל המעלות שקיימות בו כאדם פשוט לא מספקות כאשר מוטלת עליו כמנג'ר המשימה שבעבר התקבלה ביונייטד כמובנת מאליה – לזכות בתארים.
קאמבקים מאוחרים באירופה בבית בו יונייטד אמורה, על הנייר לפחות, לדלג לשלב הבא בקלילות, או ניצחונות מינימליים ולא משכנעים בליגה אמורים להתקבל בהבנה אם אתה המנג'ר של קבוצת אמצע טבלה בתהליך בניה ראשוני, לא אם אתה הדמות שאמורה להוביל את מועדון הכדורגל מהגדולים בעולם בחזרה לארץ המובטחת, לימי התהילה ולשליטה אבסולוטית בכל המסגרות בהן אתה משתתף.
אחד הקשיים הגדולים עימם סולשיאר מתמודד היא העובדה שלמרות שהעונה עדיין לא הגיעה לשליש הראשון, הציונים (והסטטיסטיקה) לא עושים חסד עם מה שהקבוצה תחת הנהגתו מציגה כעת: יונייטד במקום ה-16 בטבלת הליגה בכמות השערים שספגה, במקום ה-18 בכמות הפעמים בה שמרה על רשת נקייה ובמקום האחרון הן בכמות התיקולים והן במספר השגיאות שביצעה שהובילו בסופו של דבר לספיגת שערים. אלו לא נתונים של קבוצה שמעוניינת לאיים על תואר האליפות, אלא של קבוצה פאסיבית נטולת איזון וחזון.
קברניטי יונייטד נוטים כרגע שלא לפטר את סולשיאר וינסו להוריד את גובה הלהבות בתקופה הקרובה. לאחר פריצת האוהדים לכר הדשא לפני המשחק נגד ליברפול בעונה שעברה, סכומי הכסף האדירים שהושקעו בסגל והחזרת רונאלדו למועדון שבו פרץ, יש עדיין אמונה כלשהי בחזון ובתהליך שסולשיאר שב וטוען שהוא מוביל. התחושה האמיתית היא שנכון לעכשיו הוא עדיין לא איבד את חדר ההלבשה, השחקנים מגבים אותו כלפי חוץ ומשדרים, למרות התצוגות המתסכלות, חזית אחידה.
אבל גם הנאמנים שבתומכי סולשיאר כבר הפנימו כעת שהמנג'ר בן ה-48 חווה כעת את השלב המאתגר ביותר בקריירת האימון הקצרה שלו. סבלנות היא מושג נזיל בעולם האימון וסולשיאר מתמודד עם אתגר מקצועי ואישי שספק אם יש לו את היכולות או הניסיון הנדרש בארגז הכלים כדי לעמוד בו.
ואיך זה מרגיש לאמן את השחקן הטוב ביותר בעולם, תהיתם? 'זו תחושה נהדרת', ענה לי בראיון הסיכום יורגן קלופ בצדי כר הדשא דקות ספורות לאחר הנוקאאוט המשפיל שהנחית על השדים האדומים. כותב שורות אלו גם חווה על בשרו רגעי תסכול מצידו של המנג'ר הגרמני ברגעי עבר מורכבים יותר, אבל רגעים כאלו, כמו ימי התהילה של מנצ'סטר יונייטד, הם נכון לעכשיו נחלת העבר. עם כובע הבייסבול המשופשף, החיוך האותנטי ובעיקר תחושת הסיפוק המקצועית, קלופ היה המנצח האמיתי על התזמורת הבשלה והמאוזנת של ליברפול.
ומה לגבי עתידו של מוחמד סאלח? ההומור המשובח של אוהדי הקבוצה ממרסיסייד ביציאה מאולד טראפורד טען לאחר כל שער שכבש הערב לרשת של דויד דה חאה, שסאלח יבקש שדרוג כספי נוסף לחוזה הבא שלו באנפילד. חתימת ההסכם החדש הוא עניין של זמן ובימים האחרונים הפערים בין המועדון ובין סוכנו של סאלח הצטמצמו משמעותית.
באירופה אמנם ישנם מועדונים אחרים עם יכולות כלכליות אטרקטיביות משל ליברפול, אבל גם הכוכב המצרי ונציגיו יודעים היטב שליברפול הוא המועדון שנתן לסאלח את הפלטפורמה, התמיכה והבמה המרכזית להציג יכולות מקצועיות שגובלות בשלמות כעת. בבריטית קולחת מגדירים את המונח 'תהפוך את החתימה לרשמית', כ- 'Put pen to paper'.
וכשהרגע הקסום הזה אכן יצא לפועל וסאלח יבטיח את עתידו בליברפול, אנחת סיפוק והקלה אמיתית תסחוף את יציעי אנפילד, לצד תחושת חוסר אונים טוטאלית מיריבותיה השונות לתואר.
