הייתה זו פתיחת העונה הגרועה ביותר בתולדות נוטינגהאם פורסט. טוב, אולי לא לגמרי כי ב-1913 זה היה לכאורה עוד יותר רע, אז הכותרות דיברו על הפתיחה הכי קטסטרופלית מזה 108 שנה. עם נקודה אחת בתום שבעה מחזורים היא הייתה, כמובן, במקום האחרון בליגת המשנה, וביציעים לא ידעו אם כדאי לטפח תקוות קלושות להינצל מירידה.
גם התקשורת היתה במצב רוח ציני במיוחד. כאשר נשלח כריס יוטון הביתה באמצע ספטמבר, יצא העיתון גרדיאן בכותרת מלגלגת באופן קיצוני: "אם נוטינגהאם פורסט מפטרת מנג'ר, האם זה בכלל נחשב לחדשות?". כי הרי בעשור האחרון עברו שם 14 מאמנים קבועים, וזאת בלי לספור את הזמניים. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר במועדון שהפך את הברדק ואת הכשלונות לחלק מהמותג. אוהדי היריבה האיזורית דרבי קאונטי צחקו שהוא קיים רק כדי להדגים שהפיאסקו המתמשך שלהם עדיין נסבל יותר, כי הכל נמדד בהשוואה.
בריאן קלאף – ואז רק אסונות
ובכן, דרבי כבר הבטיחה את ירידתה לליגה השלישית, אבל נוטינגהאם פורסט עשויה לסיים את העונה הזו עם עליה אוטומטית ולשוב לפרמיירליג לראשונה מאז 1999. היא שלישית בטבלה, ומתארחת הערב אצל בורנמות מהמקום השני, כאשר הפער בין הקבוצות עומד על שלוש נקודות. בזכות הפרש שערים עדיף, תטפס פורסט מעל יריבתה אם תנצח, ואז תישאר לה רק משימת הניצחון על האל סיטי של שוטה ארבלזה במחזור הנעילה בשבת. האוהדים למודי הסבל נזהרים מאוד ולא רוצים לדבר על תחזיות אופטימיות, אבל עם רצף של תשעה נצחונות ב-10 המשחקים האחרונים, הקבוצה הזו נמצאת במומנטום פנומנלי לקראת הימים הגורליים.
קל להבין מדוע הקהל מתקשה להאמין ולהיכנס לאופוריה. במשך שנים ארוכות מדי הם התרגלו לחוות אכזבות בלבד, ולהתרפק על זכרונות מהימים הגדולים, אותם רק הוותיקים ראו במו עיניהם. כולם יודעים שנוטינגהאם פורסט זכתה באליפות היחידה שלה ב-1978 כנגד כל הסיכויים על חשבון ליברפול האדירה, ואז המשיכה והניפה את גביע אירופה לאלופות לא פעם אחת אלא פעמיים ב-1979 וב-1980. כולם מכירים את אגדת בריאן קלאף, אחד המנג'רים הצבעוניים והכריזמטיים ביותר שידע הכדורגל העולמי. המורשת הזו נצחית, אבל הקדנציה שלו הסתיימה ב-1993 בירידת ליגה עצובה, והוא עצמו הלך לעולמו עוד ב-2004.
בשנות ה-90, פורסט עוד חזרה ורשמה הצלחות פה ושם, אבל אחרי ירידה נוספת בסוף המילניום זה נגמר. בשלב מסוים, המועדון אפילו התדרדר לליגה השלישית, והנסיונות לשוב לטופ הסתיימו במפח נפש. שתי ההופעות האחרונות שלה בפלייאוף העליה לפרמיירליג היו ב-2010 וב-2011. בשני המקרים, היא הודחה בחצי הגמר, למרות השערים של רוברט ארנשו, שכיכב בפורסט עוד לפני שהגיע למכבי תל אביב. כן, זה היה ממש מזמן.
מלוזרית כרונית לדבר הכי מלהיב בליגה
ב-2020 היה נסיון נוסף להשתחל לפלייאוף עם סאברי לאמושי הצרפתי כמאמן, אבל היא התפרקה בישורת האחרונה, ולא הצליחה לנצח כלל במאי. לבסוף, נדרש תיקו במחזור האחרון על מנת לסיים במקום השישי, אבל נוטינגהאם קרסה במחצית השניה והובסה 4:1 בבית על ידי סטוק, לה המשחק המדובר לא שינה דבר. השער האחרון לחובתה הובקע על ידי נונו דה קוסטה, חלוץ שהוחתם באמצע העונה תמורת שני מיליון ליש"ט – סכום גבוה מאוד במונחי המועדון. הוא הפך לפלופ היסטורי, לא הצליח להבקיע כלל, ואז – במשחק החשוב מכולם – שלח את הכדור לרשת הלא נכונה, באקורד צורם שהגדיר את הלוזריות התמידית של פורסט. את העונה שעברה, היא פתחה עם ארבע הפסדים, לאמושי פוטר, ויוטון הגיע כדי להיכשל עוד יותר ממנו. תקומה לא נראתה באופק, וזאת בלשון המעטה.
לכן המהפך הנוכחי – שהיה יכול להיות מרשים עבור כל מועדון בתבל – נראה מרשים עוד יותר. הוא אבסורדי, הזוי, כמעט בלתי נתפס. דברים כאלה קורים רק באגדות. בא מאמן חדש לקבוצה הרוסה ורקובה לגמרי, והפך אותה באופן כמעט מיידי לדבר הכי אטרקטיבי וכייפי בליגה, כדי להשיג תוצאות יוצאות דופן. מאז אמצע ספטמבר, ניצחה פורסט ב-23 משחקים מתוך 37, והפסידה רק חמש פעמים. בנוסף, היא נהנתה מקמפיין אדיר בגביע האנגלי, ניצחה את ארסנל, הביסה את לסטר, ונעצרה רק ברבע הגמר אחרי שנתנה פייט נפלא לליברפול. קרה לנוטינגהאם פורסט נס, כי היא מצאה את הקוסם.
אלוף עולם שצמח בליברפול
לקוסם הזה קוראים סטיב קופר, בחור וולשי בן 42 שמוגדר על ידי כל מי שזכה לעבוד לצידו לדבר הבא בכדורגל העולמי – לא פחות. ככדורגלן, היתה לו קריירה זניחה לחלוטין במולדתו, אבל הוא קיבל תעודת מאמן כבר בגיל 27, וזמן קצר לאחר מכן קיבל הצעה להצטרף לאקדמיה של ליברפול, שם טיפח בין היתר את ראחים סטרלינג ואת טרנט אלכסנדר ארנולד. ההתאחדות גייסה אותו לשורותיה, וקופר הצעיד את נבחרת אנגליה עד גיל 17 לזכיה בגביע העולם ב-2017, עם סגל שכלל את פיל פודן, קאלום האדסון-אודוי, ג'יידון סאנצ'ו ואמיל סמית-רואו. שני האחרונים דווקא נשארו על הספסל בגמר בו הביסו האנגלים את ספרד 2:5. בקיץ 2018, נעזר בו גם מאמן הנבחרת הבוגרת גארת סאותגייט על מנת לנתח את היריבות במונדיאל. ב-2019 חזר קופר לוויילס, מונה למנג'ר סוונסי, והוביל אותה פעמיים ברציפות לפלייאוף העליה בליגת המשנה – הברבורים היו אלה שהרוויחו לפני שנתיים מהמפלה ההיא של פורסט.
לא מפתיע, אם כך, כי נוטינגהאם סימנה אותו כפתרון המועדף אחרי הפיטורים של יוטון. מפתיע הרבה יותר כי קופר הסכים להצעה הזו, במיוחד לאור העובדה כי הבעלים היווני אבנגלוס מרינאקיס – איש עסקים יווני שנוי במחלוקת שמחזיק גם באולימפיאקוס – הבהיר חד משמעית שהתקציב חייב להישאר מאוזן, ולכן לא צפויות החתמות בינואר. ואולם, הוולשי ראה בסגל של פורסט משהו שאחרים לא ראו. הוא הימר על שמו הטוב, הצטרף לקבוצה שהיתה שקועה במקום האחרון עם בטחון עצמי מתחת לאפס המוחלט, והפך אותה לאימפריה.
יחסי אנוש מעולים ויכולות ניתוח
כי קופר, כך מספרים, משלב שתי תכונות קריטיות עבור מאמן – יחסי אנוש מעולים עם שחקנים ויכולת ניתוח פנומנלית. הוא פסיכולוג בחסד וטקטיקן בחסד, ולכן גם מבין טוב מאחרים מה כל שחקן מסוגל וצריך לעשות, וגם יודע להסביר להם זאת אישית בצורה פשוטה וידידותית. הנערים שלמדו בהדרכתו באקדמיה של ליברפול נזכרים כי קופר היה נוהג אפילו להרים אליהם טלפון בערבים אם צץ במוחו רעיון חדש. בסוונסי, הכין המנג'ר אישית סרטונים שהדגישו את המורשת המפוארת של המועדון על מנת להחדיר בשחקניו מוטיבציה. אז בפורסט, הוא לקח סגל מפורק וחיבר אותו. "שמתי לב שהשחקנים לא חגגו את השערים שכבשו ביחד. זה היה צריך להשתנות מיד", הוא סיפר.
הצעירים הרוויחו יותר מאחרים, כי זו המומחיות הכי גדולה של קופר. ג'ד ספנס, המגן הימני בן ה-21 המושאל ממידלסברו, חווה עונת פרידה מזהירה, וסירב לחזור בינואר למועדון לו שייך כרטיסו כי רצה להישאר עם המנטור. ברנן ג'ונסון, קיצוני בן 21 שנולד בנוטינגהאם וגדל באקדמיה, הבקיע כבר 15 שערים. ג'יימס גארנר, הקשר בן ה-21 המושאל ממנצ'סטר יונייטד, השתדרג לאחד הטובים בתפקידו בליגה. באופן כללי, שחקנים שנראו כמו שבר כלי בתחילת העונה, מצאו את עצמם מחדש בהדרכתו של קופר. הם מתפקדים כמו יחידה מגובשת, ממצים את הפוטנציאל, ונהנים עד הגג בכל פעם שהם דורכים על הדשא. האוהדים הנלהבים דוחפים אותם קדימה, וכולם בטוחים – מאז קלאף לא היה למועדון מנג'ר כה מוכשר.
כעת מחזיקים רבים באנגליה אצבעות לנוטינגהאם פורסט במשימתה. גם אלה שלא אוהדים את המועדון, התגעגעו אליו. העיר הזו, הקהל הזה והמורשת הזו יהוו תוספת נהדרת לפרמיירליג, והם חסרים לה כיום. חשוב לא פחות – קופר ראוי להצטרף לליגה הגדולה כדי להמשיך בנסיקה. הוולשי עשוי לעשות את זה גם בלי פורסט, כמובן, אם הקבוצה לא תנצח בבורנמות, לא תעלה אוטומטית ואז תמעד בפלייאוף – אבל יהיה נכון יותר והוגן יותר אם הם יעשו את הצעד ההיסטורי ביחד.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
מה דעתך על הכתבה?