"כדורגל הוא כלום ללא האוהדים!", הצהיר בעברו המנג'ר הסקוטי ג'וק סטין, שהיה הראשון שהוביל קבוצה מהאי הבריטי לזכייה בגמר גביע אירופי עם סלטיק ב-1967. מאז השתנה הכדורגל בממלכה ללא היכר, בוודאי ב-30 השנים האחרונות עם התעצמות והתעשרות הפרמיירליג, עד כדי כך שבעונת 2016/17 מרבית מועדוני הליגה, 11 מתוך 20, היו מסיימים את העונה ברווח כלכלי גם אם היו מקיימים את כל משחקיהם ללא נוכחות קהל.
למרות ההצלחה הכלכלית בעונת 2016/17, מי שלא יזכרו את העונה הזו לטובה הם אוהדי סנדרלנד שעברה עונה מתסכלת שבסיומה צנחה הקבוצה לליגת המשנה לאחר עשר שנות הישרדות בפרמיירליג, כשעל הקווים עמד דייויד מויס, מי שכיום רושם הצלחה מרשימה עם ווסטהאם.
הסדרה הדוקומנטרית של נטפליקס, "סנדרלנד עד יום מותי!" שליוותה את עונתה הראשונה של הקבוצה בצ'מפיונשיפ, הוגדרה באנגליה לא רק כסרט דוקומנטרי מרתק המאפשר הצצה אמיתית להתנהלות מועדון במשבר מקצועי וקהילתי, אלא כצעד אמיץ (וכנראה שגוי) אשר העניק למצלמות גישה חופשית ונטולת מגבלות בעיצומו של קרב עתיר שנאה בין האוהדים המקומיים לבין הבעלים האמריקאיים של המועדון, אליס שורט.
ראיונות בלעדיים עם עובדי ושחקני המועדון, שיתוף נושאים רגישים בדמות בריאות נפש השחקנים ומבט מקרוב על התנהלות כושלת ופזיזה בעיצומו של חלון ההעברות, העצימו את מד הלחץ המקצועי בתוך הקבוצה שקיוותה להתגבר על מצוקת ירידת הליגה ולשוב לפרמיירליג באופן מיידי ומן הדלת הקדמית, אולם מצאה עצמה קורסת למאבקי התחתית וסיימה את העונה עם ירידת ליגה שנייה ברציפות – הפעם לליגה השלישית.
"לכולם בסנדרלנד יש קרוב משפחה שעבד מתישהו במספנות או במכרות הפחם, לכולם. לצערנו המשרות הללו התפוגגו. לא ליותר מדי אנשים היו חיים קלים בסנדרלנד, זה מקום שקשה לחיות בו". זהו משפט המפתח מהפרק הראשון בסדרת הדוקומנטרי על המועדון – משפט שלא רק מייצג את המציאות היומיומית המורכבת בסנדרלנד, אלא נותן דוגמה לניתוק הקיים בין שלוש צלעות מרכזיות בעיר – המועדון, האוהדים והאיזור בו כולם חיים.
ביתה של סנדרלנד, 'איצטדיון האור', נהג במשך שנים לארח את משחקי נבחרת אנגליה בגילים השונים וקונצרטים, אבל לא ניתן להתעלם במהלך תיעוד הסדרה ממיקומו הגיאוגרפי בין מפעלים עזובים ונטושים, סממן נוסף להזנחה הכללית הקיימת באיזור והניגוד הקיים בהשוואה לאחד האצטדיונים המוכרים והביתיים ביותר באנגליה.
גדולתה של סנדרלנד כעיר תעשייתית ומפותחת שייך לעבר הרחוק. בשלב מסוים התגאתה הקהילה המקומית כי רבע מהספינות בעולם יוצרו בסנדרלנד, בזמן שלא פחות-16 מפעלים לבניית אוניות פעלו בו זמנית בהצלחה, אולם כיום המספר אפסי והמפעל האחרון חדל מפעילות בשנת 1988. התחושה המקומית בסנדרלנד היא סביב נטישה ממשלתית כוללת של האיזור, כאשר כספי ממשלה למטרות השקעה קוצצו במחצית בעשור האחרון, אחוז האבטלה גבוה מהממוצע הארצי ומשבר הקורונה לא סייע לצמיחה או להרחבת אופק כלשהו.
מועדוני כדורגל נולדים כפועל יוצא של הסביבה שבה נוסדו והמקרה של סנדרלנד הוא מראה קלאסית לחברה ולאתגרים היומיומיים הכרוכים במגורים באיזור. עבור התושבים, מועדון הכדורגל תמיד איפשר בריחה מהמציאות המורכבת בחיים בצפון-מזרח אנגליה. למרות ההידרדרות המקצועית והטראגית שחוו על כר הדשא מאז קריסתם וירידתם גם מהצ'מפיונשיפ, אוהדי סנדרלנד ניסו לשמור על ראייה אופטימית (ויש שיאמרו לא מציאותית) ולהיאחז בתקווה ובמצגות השווא שהבעלים הקודמים פיזרו לאורך שנים רבות.
המציאות שטפחה על פניהם מרגע הגעתם לליגה השלישית בפירמידת הכדורגל באנגליה, הכתה בהם בעוצמה שגם מרביתם, עובדי צווארון כחול שספגו מהלומות כלכליות ואישיות רבות במהלך חייהם, לא שיערו. ימי הזוהר, דרבים מקומיים מסעירים נגד ניוקאסל (שבאופן אירוני משהו, נרכשה באוקטובר על ידי קרן ההשקעות של ערב הסעודית שהפכה אותה רשמית למועדון הכדורגל העשיר בתבל) ומשחקים נגד יריבות כליברפול ומנצ'סטר יונייטד התחלפו במסעות מפרכים למועדונים כגון פלימות', אקרינגטון סטנלי ולינקולן סיטי.
עונת הבכורה של סנדרלנד על המסכים לוותה בהגעת בעלים חדשים, סטוארט דונאלד, שלא סייעה מקצועית לקידומה של הקבוצה בחזרה למחוזות אליה קיוותה לשוב, אולם חידוש בזהות הבעלים בפברואר האחרון הפיח תקווה חדשה: קיירל לואיס-דרייפוס (בנו של בעלי מארסיי לשעבר, רוברט לואיס-דרייפוס) הפך בגיל 23 ליושב הראש הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי בנקודת זמן קריטית מבחינתם של 'החתולים השחורים', שדורגו במקום השביעי בליגה בעת מינויו, נקודה אחת פחות מהמקום המוביל לפלייאוף העלייה לצ'מפיונשיפ.
קייריל לא רק נהנה מקרן נאמנות שירש לאחר מות אביו, אלא הביע אהבה אמיתית לכדורגל שלוותה בלימודי אקדמיים בתואר בניהול ספורט מקצועני באוניברסיטת לידס ורצון עמוק ללמוד ולהטמיע שיעורים (ושגיאות) שביצע אביו כאשר עמד בראש מועדון הפאר הצרפתי. שינוי מבנה הבעלים בסנדרלנד הפיח תקווה חדשה, אך לווה בסימני שאלה למידת ההשקעה והמחויבות הכנה שאוהדי סנדרלנד מצפים מהאיש החזק החדש במועדון.
בזבוז משאבים כלכליים ורכישת שחקנים בסכומי עתק ביחס לליגה השלישית כבר הולידו אכזבות עבר ולא הובילו לקאמבק הרצוי במסע המפותל בחזרה לבמה המרכזית באנגליה. הרצון האמיתי כלל חזון שאפתני, אך בו זמנית מציאותית ויצירת תוכנית עבודה מסודרת ונטולת הבטחות סרק שתסייע לקבוצה לשוב, לפחות בשלב הראשון, לליגת המשנה.
סנדרלנד נמצאת כעת 90 דקות בלבד מחזרה מרגשת לצ'מפיונשיפ בחלוף ארבע שנים, כאשר תפגוש בוומבלי הערב (שבת, 17:00, ספורט1) את וויקום וונדררס. גל של אושר עילאי הציף את אוהדי החתולים השחורים שהבטיחו את עלייתם למשחק הגמר לאחר שער דרמטי של פטריק רוברטס עמוק בתוספת הזמן בחצי גמר הפלייאוף נגד שפילד וונסדיי, ובמועדון פנו באופן נואש בימים האחרונים להנהלת ה'פוטבול ליג' וראשי האצטדיון הלאומי כדי להגדיל את כמות הכרטיסים שהוקצבה לקבוצה, לאחר שהמכסה שעמדה באופן ראשוני על למעלה מ-44,000 כרטיסים חוסלה בתוך שעות ספורות.
מנג'ר הקבוצה הצעיר, אלכס ניל, ניסה בימים האחרונים לתאר אווירה שלווה במתחם האימונים של הקבוצה ולהפחית את מד הלחץ העצום כחלק מהכנה לגמר היוקרתי, אבל הטירוף וגל האופטימיות ששותף את רחובות העיר מרגע ההעפלה לגמר החזיר גם את מחשבותיהם של ותיקי העיר למחוזות משמחים.
לאחר ארבע עונות מתסכלות בליגה השלישית, סנדרלנד שאוהדיה מגדירים עצמם כמועדון הגדול ביותר באנגליה מחוץ לפרמיירליג, תנסה הערב לשים בצד את המטען הרגשי העצום הכרוך בגמר על הבמה הלאומית ולקחת את המועדון בחזרה צעד אחד קדימה – לעבר עתיד מקצועי וקהילתי טוב יותר באופן משמעותי.
