אם יש מילה אחת בה ניתן להגדיר את הקריירה של פרננדיניו, הרי שזו יציבות. וזה פועל בשני הכיוונים. מצד אחד, על הקשר הברזילאי תמיד אפשר היה לסמוך, בכל מצב ובכל תנאי. מצד שני, הוא עצמו היה בר מזל באופן קיצוני, כי לאורך קריירה בת 17 שנה בכדורגל האירופי הוא עבד עם שלושה מאמנים בלבד, אשר עם כולם היתה לו הבנה מושלמת. כאשר מעניקים לשחקן יציבות מדהימה מסוג זה, סיכוייו לפרוח ולהתקדם מקצועים גבוהים הרבה יותר.
לצורך השוואה, בשלוש השנים באתלטיקו פראננסה בתחילת דרכו, ראה פרננדיניו כיצד מתחלפים במועדון שמונה מאמנים. הברדק הזה נגמר מבחינתו כאשר מירצ'ה לוצ'סקו הביא אותו לשחטאר דונצייק, אשר בנתה את הסגל שלה סביב שחקני קישור והתקפה ברזילאים. הוא הגיע לאוקראינה כשחקן קצת רזה מדי, רק בן 20, והוגדר בהתחלה כקשר התקפי. המאמן הרומני הפך אותו בהדרגה לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם, אבל מעטים ברחבי תבל ידעו על כך, כי הכדורגל האוקראיני לא זוכה לחשיפה מספקת. אולי הוא היה צריך לעזוב ב-2008 כאשר כבש 11 שערים ונבחר לשחקן השנה בליגה, אולי ב-2009 אחרי הזכיה ההיסטורית בגביע אופ"א, אבל לפרננדיניו היה נוח עם לוצ'סקו, והמועדון ממש לא התלהב מהרעיון למכור אותו. אז הוא בילה שם עד 2013, כאשר מנצ'סטר סיטי שילמה תמורתו 40 מיליון יורו.
כאן כבר צצו שאלות רבות בתקשורת הבריטית, והפרשנים לא הבינו מדוע שחקן אלמוני יחסית עולה כל כך הרבה כסף בגיל 28. היו שטענו כי המעבר הזה נעשה מאוחר מדי, ופרננדיניו פיספס את הרכבת. הברזילאי מעולם לא פיקפק בעצמו, והפך לשחקן מפתח במערך של מנואל פלגריני. מבחינת הצ'יליאני, הוא היה עוגן מרכזי ביותר, ולא במקרה זכתה הקבוצה באליפות משכנעת כבר בעונתו הראשונה. הוא ביסס את מעמדו, ואז בא פפ גווארדיולה ב-2016 והזניק אותו לגבהים חדשים.
"אני מקנא בפרננדיניו. הלוואי והיתה לי חוכמת משחק כמו שיש לו", אמר המאמן הקטלוני כבר בתחילת שיתוף הפעולה ביניהם. האמירה הזו הזכירה מאוד את הקביעה שלו לגבי סרג'יו בוסקטס, אותו הגדיר פפ כשחקן הכי אינטליגנטי שאפשר לדמיין. במערך שלו, לקשר האחורי הנסוג יש חשיבות אדירה, גבוהה אף יותר בהשוואה למאמנים אחרים. הוא מחבר את ההגנה עם ההתקפה, מניע את הקבוצה מאחור, וגם מעניק ליתר השחקנים שקט נפשי כדי שיוכלו להפגין יצירתיות ללא חשש – כולל ביצוע עבירות טקטיות רבות ככל הניתן כדי לעצור את המתפרצות של היריב. פפ המציא עבור בוסקטס את התפקיד הזה בקבוצת המילואים של ברצלונה וקידם אותו כנער להרכב בסגל הבכיר כאשר מונה ב-2008. במנצ'סטר סיטי, העמדה הזו היתה תפורה על פרננדיניו. הוא הפך ליד ימינו של גווארדיולה על המגרש.
זה לא מקרי כי פרננדיניו החמיץ בגלל השעיה את שני ההפסדים הכבדים ביותר של פפ בעונתו הראשונה בקבוצה – 4:2 בלסטר ו-4:0 מול אברטון. זה לא מקרי גם שהעונה הזו התאפיינה בחוסר יציבות, כי פפ ניסה להמציא לעתים עבור שחקנים תפקידים שלא ממש התאימו להם, ושיבץ בין היתר את פרננדיניו כמגן ימני, ואפילו כמגן שמאלי. זה לא בדיוק עבד, כאשר הכל התייצב דהרו התכולים לעונת שיא של 100 נקודות ב-2017/18, בעוד הברזילאי מבצע בכל משחק את התפקיד שתפור עליו. הוא עשה זאת גם ב-2018/19, כאשר סיטי הקדימה בפוטו-פיניש את ליברפול עם 98 נקודות והיתה זקוקה לכל אחת מהן. בענה שלאחר מכן, כאשר רודרי נרכש כדי לרשת אותו, והברזילאי הוסט באופן כמעט קבוע לתפקיד הבלם, התוצאות כבר היו פחות טובות.
גווארדיולה מעריך את היציבות המופתית של הברזילאי, וגם את המנהיגות שהוא משדר. לכן, כאשר כושרו הפיזי כבר לא איפשר לו להיות שחקן הרכב על בסיס קבוע, נמצא עבורו תפקיד חשוב מאוד נוסף במועדון – לפני שנתיים הוא קיבל את סרט הקפטן ולקח את המשימה ברצינות גדולה הרבה יותר מכל קפטן אחר. הוא הפך ליורשו של וינסנט קומפני, וגווארדיולה המשיך לסמוך עליו בעיניים עצומות גם בהקשר זה. בקיץ שעבר, כאשר שקל פרננדיניו לעזוב בתום חוזהו ולחזור למולדתו, היה זה גווארדיולה ששיכנע אותו לחתום לעונה נוספת. לו זה היה תלוי בו, פרננדיניו היה נשאר במנצ'סטר עד שגווארדיולה עצמו פורש מתפקידו.
לכן נדהם הקטלוני כאשר הודיע פרננדיניו באמצע אפריל במסיבת העיתונאים על כך שהקדנציה בת תשע השנים שלו בסיטי הגיעה לסיומה. "הוא כל כך חשוב עבורנו", זעק פפ. אמנם רודרי נכנס כבר מזמן לנעליו, הפך לשחקן מפתח במערך במקומו, וגם מבצע את העבירות הטקטיות המרובות בדיוק כמוהו, אבל לברזילאי עדיין יש השפעה עצומה בחדר ההלבשה. כולם מבינים שהוא עשוי להיות מאמן מצוין, אם ירצה לבחור בדרך הזו, ואולי פפ היה שמח להשאירו גם על תקן עוזר אם זה היה רלוונטי. בינתיים, נראה כי פניו לחזרה למולדת, שם יוכל עדיין לשחקן בקבוצה משמעותית גם בגיל 37. סגירת מעגל באתלטיקו פראננסה בהחלט באה בחשבון. שם, אגב, התחלפו מאז עזב את הקבוצה 45 מאמנים.
פרננדיניו עוזב, כי הוא יודע שאינו מסוגל להציג עוד את יכולתו העילאית במשחקים החשובים, ומאז ההודעה המתוקשרת זה אכן הוכח בשלוש הזדמנויות שונות. במשחק הראשון מול ריאל מדריד בחצי גמר ליגת האלופות, נאלץ גווארדיולה לשלוח אותו למערכה כמגן ימני במהלך המחצית הראשונה, לאור מכת הפציעות וההשעיות. פרננדיניו אמנם בישל באמנות את השער של פיל פודן, אבל התקשה מאוד לשמור על ויניסיוס באגף, ובן ארצו עבר אותו בקלילות רבה בדרך לשער המרהיב שלו. משחק ההגנה של סיטי (וגם של ריאל) היה מחפיר בניצחון 3:4.
בגומלין בסנטיאגו ברנבאו בחלוף שבוע, בחר פפ לשלב את פרננדיניו בדקה ה-85 במקום ריאד מחרז, כאשר הקבוצה הובילה 0:1 ונהנתה מיתרון שני שערים בסיכום. עם הקשר הוותיק על הדשא, היא ראתה כיצד רודריגו מבצע מהפך, ואז הפסידה בהארכה. החלום של פרננדיניו לזכות בליגת האלופות בעונתו האחרונה לא התממש. לבסוף, במחזור הקודם בפרמיירליג, פתח פרננדיניו כבלם באיצטדיונה של ווסטהאם, והיה אחראי במידה לא מבוטלת לשני השערים שהבקיע ג'רון בואן כאשר הפטישים עלו ל-0:2 במחצית הראשונה.
העסק נגמר בתיקו 2:2, והאלופה פיספסה הזדמנות לסגור עניין ולזכות באליפות כבר אז. ההכרעה עברה למחזור האחרון, וביום ראשון אולי עדיף לפרננדיניו לא ליטול חלק במשחק הקריטי מול אסטון וילה הערב (18:00, ספורט4). בו זקוקה סיטי לניצחון, על מנת לא לבצע טעויות נוספות ולא לפגוע במורשתו.
והמורשת הזו תהיה, בכל מקרה, מפוארת מאוד. פרננדיניו ייזכר כאחד השחקנים החשובים ביותר בתולדות מנצ'סטר סיטי, וכאחד הדרום אמריקאים המצטיינים ששיחקו אי פעם בפרמיירליג. ומעל הכל, הוא פשוט אחד השחקנים היציבים ביותר שנצפו על הדשא בעשור האחרון. זה לא דבר של מה בכך.
מה דעתך על הכתבה?