"אני מסוגל לשמוע באוזניי את קולות הגיחוך שיגיעו מפיהם של אוהדי יונייטד, ארסנל וצ'לסי כאשר הם ישמעו את דעתי בנושא. בכל זאת, מדובר בקבוצות שהיו מהטובות בהיסטורית הכדורגל האנגלי והודרכו על ידי מנג'רים מנוסים אגדיים, אבל עדיין, לדעתי, היריבות המתפתחת בין ליברפול ומנצ'סטר סיטי היא הגדולה ביותר בתולדות הפרמיירליג" – כך הצהיר בשלהי העונה החולפת ג"ימי קאראגר, אגדת ליברפול, כאשר ניסה להגדיר מדוע היריבות (החדשה יחסית, יש להדגיש) בין השתיים היא הגדולה בשלושים השנים האחרונות.
קראגר עצמו, מבכירי פרשני הכדורגל בממלכה, אכן לא טעה כאשר גלי הצחוק הגיעו כתגובה מאוהדי קבוצות הפאר היריבות לאחר הערתו הפומבית לאחרונה. כיצד ניתן להשוות יריבות מודרנית נטולת היסטוריית רבת שנים לקרבות בין יונייטד ועונת הטרבל ובין ארסנל הבלתי מנוצחת של עונת 2004-2003, או לחילופין את צ'לסי הנועזת וחסרת הפחד של ז'וזה מוריניו הצעיר ואותה יונייטד של סר אלכס פרגסון שהייתה כוח דומיננטי במרבית שנות קיומה של הליגה? הטיעון המרכזי שבו קראגר השתמש דווקא נשמע הגיוני לחלוטין כאשר בוחנים אותו לעומק: זוהי הפעם הראשונה בה שתי הקבוצות הטובות באנגליה הן גם הטובות בתבל (קראגר שיתף את דעתו שבועות ספורים בלבד טרם הפסדה של ליברפול בגמר ליגת האלופות לריאל מדריד) ומונהגות על ידי שני המנג'רים הטובים בדורם. היריבות העקובה מדם בין מנצ'סטר יונייטד וארסנל אמנם לוותה בכדורגל איכותי לצד מאבקים אמוציונליים לאורך שנים רבות אולם בלטה בחסרונה העקביות רבת השנים שמאפיינת את המאבק המתמשך בין ליברפול וסיטי כעת.
מהרגע בו ארסן ונגר הוביל את התותחנים לעונת ה-Invincibles, אותה סיימה ללא אף הפסד, ועד פרישתו מכיסא המנג'ר באצטדיון האמירויות, חלפו לא פחות מ-13 שנים. במהלך התקופה הזו ארסנל אמנם הופיעה באופן קבוע בשלב הבתים של ליגת האלופות, אולם לא זכתה באף אליפות אחת, זאת בזמן שהשדים האדומים הצליחו להציג המשכיות לצד התמודדות מוצלחת (במרבית השנים) עם יריבות שונות כגון צ'לסי (תחת הדרכת מנג'רים שונים), סיטי ולסטר (בעונת אליפות בלתי נשכחת, שספק גדול אם תשוחזר בשנים הקרובות).
עדות נוספת מידת ההתעצמות של היריבות בין ליברפול וסיטי מבחינה מקצועית בשנים האחרונות ניתנה על ידי מנג'ר האלופה, פפ גווארדיולה, אשר השווה את עוצמות המאבק בין השתיים מעבר לגבולות ענף הכדורגל בלבד ושיתף בדוגמאות מעולם האגרוף – הקרב בין מוחמד עלי וג'ו פרייזר בשנות השבעים – או לחילופין מעולם הטניס, עם היריבות רבת השנים בין רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בשני העשורים האחרונים. "המאבקים בין רוג'ר, רפאל וגם נובאק (דג'וקוביץ') נמשכו לאורך עשרים שנה בזמן שהקרב שלנו מול ליברפול עומד נכון להיום על חמש שנים בלבד", אמר. "צריך לזכור שכדורגלנים רצים מהר יותר ולכן כדי לשמור על הצלחה לאורך שנים מילת המפתח היא עקביות. ביום בו אפרוש מאימון ואשחק גולף, אם ישנה יריבות בה אזכר יותר מהכל, היא היריבות עם ליברפול. כשאתה כמועדון מסיים עונת אליפות עם 100 ו-98 נקודות אתה חייב שתהיה קבוצה שתדחוף ותאתגר אותך ללא הרף וזה בדיוק מה שליברפול עשתה. האינטנסיביות שהם הציגו הפכה אותנו לטובים יותר".
עם פתיחת עונת הפרמיירליג הערב (שישי, 21:45, ספורט1) בדרבי הלונדוני בין קריסטל פאלאס וארסנל, כמות המשאבים הכספיים אותה השקיעו מועדוני הליגה בהתחמשות לקראת העונה הקרבה נאמדת במיליארד ליש"ט. לאחר שקטף ארבעה תארי אליפות מקומיים בחמש השנים האחרונות, פפ גווארדיולה השיג את החלוץ האידיאלי עליו פנטז תקופה ממושכת בדמותו של ארלינג הולאנד. אבל הצירוף של הנורבגי הצעיר לא היה ההחתמה המשמעותית היחיד באיתיחאד בקיץ האחרון: פפ הצליח להוסיף לשורותיו גם את החלוץ הארגנטינאי חוליאן אלברז ואת קשר הנבחרת קלווין פיליפס, זאת לצד עזיבתם דרומה ללונדון של שלושה שחקנים בולטים ואהובים בחדר ההלבשה – גבריאל ז'סוס ואולכסנדר זינצ'נקו, שעברו לארסנל, וראחים סטרלינג, שהצטרף לשורותיה של צ'לסי.
קווי הדמיון בין ליברפול וסיטי לא באו לידי ביטוי אך ורק על כר הדשא אלא גם במחלקות הסקאוטינג ובחלון ההעברות בקיץ האחרון. חוליית ההתקפה של המייטי רדס, שהושתתה בעיקר על שלישיה מוחצת בראשותם של מוחמד סאלח וסאדיו מאנה בעונות האחרונות, ספגה זעזוע של ממש עם עזיבתו של האחרון (שכבש עבור המועדון 120 שערים ב-269 הופעותיו במסגרות השונות) לטובת באיירן מינכן. את מקומו תפס החלוץ האורוגוואי המבטיח דרווין נונייס, שייאלץ – ממש כמו הולאנד – להסתגל למציאות מקצועית ואינטנסיביות עמה טרם התמודד באופן עקבי בקריירת המשחק שלו.
המפגש לפני מספר ימים בין האלופה ומחזיקת הגביע האנגלי במשחק מגן הצדקה הסתיים ב-1:3 לאדומים – בעוד הולאנד התקשה להבריק והחמיץ הזדמנות נהדרת לכבוש, נונייס שעלה כמחליף היה מעורב ישירות בפנדל לזכותה של ליברפול ואף כבש את השער השלישי של קבוצתו. עם זאת, גווארדיולה ניסה לצנן את הביקורות שהופנו כלפי הופעת הבכורה של חלוץ הרכש של קבוצתו והופעתה המאכזבת של קבוצתו לאחר המשחק: "השערים של הולאנד יגיעו, אין לי ספק. זה הפסד מאכזב אבל אין שום סיבה עבורינו להיות חסרי בטחון. מה שהשחקנים הללו עשו בשנים האחרונות- לא רק בפרמיירליג, אלא בגביעים המקומיים וההתקדמות שחווינו באירופה – אי אפשר להתעלם מזה".
נכון לומר כי גם כיום המשחק והיריבות ההיסטורית העמוקה בין מנצ'סטר יונייטד וליברפול מקבל תהודה גלובלית עמוקה יותר, אך פערי הרמות שנפערו בין שני המועדונים בשנים האחרונות (בעונה החולפת המייטי רדז ניצחו בתוצאה כוללת של 0:9) הופכים את הקרב בין השתיים בעיקר למאבק על יוקרה וכבוד בין מחנות האוהדים, ופחות כמאבק מקצועי כנה על זכייה בתארים ממשיים.
טוטנהאם אמנם גיבתה את מאמנה, אנטוניו קונטה, בחיזוק משמעותי של שישה שחקנים בעמדות שונות בקיץ האחרון אך לקראת פתיחת עונת המשחקים הקרובה התואר הראוי ביותר כעת עבור המועדון מצפון לונדון הוא 'the best of the rest'. לאור יכולת הגיוס המרשימה, הניסיון העשיר על כר הדשא ובעמדות המאמנים ובעיקר הרעב הגדול שהולך ומתעצם עם השנים, קשה לראות אף מועדון מבין ה-18 הנותרים בליגה מהווה איום ממשי על עידן השליטה הטוטאלית הנוכחית של מנצ'סטר סיטי וליברפול גם בעונת המשחקים הקרובה.
