במאי שיחרר ג'ק גריליש הלצה לא מוצלחת שהפכה במהרה לבדיחה דווקא על חשבונו. כאשר רצה לצחוק על משחקים לא מוצלחים במיוחד של עמיתו ריאד מחרז, הצהיר קשר מנצ'סטר סיטי שהוא שיחק "כמו אלמירון", כשהוא מתכוון לחוסר התכליתיות לכאורה של מיגל אלמירון, הקשר הפרגוואי של ניוקאסל.
עכשיו עיתונאים ואוהדים רבים לא מפסיקים ללעוג לגריליש. "הלוואי והוא עצמו היה מסוגל לשחק כמו אלמירון", הם אומרים, וכל הרשת מלאה בהשוואות סטטיסטיות בין השניים שנראות מגוחכות למדי אחרי חודש בו התחרה הפרגוואי מול ארלינג הולאנד.
אוקטובר הקסום של אלמירון החל עם כיבוש מרהיב לרשת פולהאם שנבחר זה עתה לשער היפה של החודש. הוא השלים צמד בניצחון 1:4, ואז גנב כדור להגנת ברנטפורד והבקיע ב-1:5, היה חתום על שער הניצחון המרהיב לחיבורים ב-0:1 על אברטון, הדהים עם סלאלום דרך כל ההגנה של טוטנהאם כדי לנצח 1:2 בלונדון, וקינח עם בעיטה מסובבת פנטסטית ב-0:4 על אסטון וילה. שישה שערים בשישה משחקים היו לו, ורק בתיקו 0:0 מול מנצ'סטר יונייטד לא נרשם שמו על הלוח – זה גם היה המשחק היחיד בו קבוצתו לא הצליחה לנצח במסגרת הדהירה לצמרת הגבוהה.
גם נובמבר נפתח ברגל ימין, או יותר נכון ברגלו השמאלית האימתנית של אלמירון שחתך דרך ההגנה של סאות'המפטון והבקיע את השער הראשון בניצחון החוץ 1:4. תוסיפו לכך את הכיבוש ב-3:3 נגד מנצ'סטר סיטי עצמה בתחילת העונה, ותקבלו שמונה שערי ליגה לשחקן מספר אחת של ניוקאסל, שהצליח להשכיח לחלוטין את חסרונם של שני הכוכבים הפצועים שאמורים לספק את הכיבושים – אלכסנדר איסק ואלן סן-מקסימן. במקום לסבול מבעיות בהתקפה בהיעדרם, ההיפך המוחלט קרה, והתופעה הזו מרשימה אפילו יותר כאשר נזכרים בכך שאלמירון הבקיע תשעה שערי ליגה מאז הגיע לפרמייר-ליג בינואר 2019 ועד הקיץ האחרון.
לקח לו כמעט שנה עד ששבר את הבצורת האישית אחרי שהוחתם מאטלנטה יונייטד כרכש היקר ביותר בתולדות ניוקאסל דאז, והשחקן היקר ביותר שעזב את ה-MLS. הציפיות ממנו היו גבוהות, כי באמריקה הוא היה כוכב על אמיתי ששלט במרכז המגרש, ניווט את רוב המהלכים, וכבש 13 שערים בעצמו בדרכה של אטלנטה האטרקטיבית לאליפות ב-2018. המאמן הארגנטיני טאטה מרטינו, שבנה את הקבוצה הזו, ביקש ממנו להשתדל לאיים יותר מכל הטווחים – ובא על שכרו. אלא שבניוקאסל ההיבט הספציפי הזה של כשרונו כלל לא בא לידי ביטוי במשך הרבה מאוד זמן.
זה לא אומר שהקהל והצוות המקצועי היו מאוכזבים ממנו. אלמירון שבה את ליבם של האוהדים מהרגע הראשון עם החיוך החינני ממנו פשוט אי אפשר להתעלם, וזכה לשבחים מכל מאמניו על הספק עבודה יוצא דופן. רפא בניטס, שאחראי על הבאתו, היה מרוצה מהתאקלמותו במהירה. סטיב ברוס, שירש אותו בקיץ 2019, טען: "מיגל הוא כדורגלן אדיר. בכל 20 שנותיי על הקווים לא ראיתי מישהו ששורף שטחים כמוהו ומשחק באינטנסיביות שלו". אדי האו, שהחליף את ברוס במהלך העונה שעברה, אמר דברים דומים: "מוסר העבודה של אלמירון יוצא מהכלל. כאשר אנחנו מאבדים את הכדור, הוא רץ כל כך הרבה שאנחנו כאילו משחקים ביתרון מספרי".
אבל מה עם השערים והבישולים? זה היה חסר, והבעיה הובילה הן לבדיחה של גריליש, הן לכך שניוקאסל חיפשה רכש חדש באגף הימני במהלך הקיץ, והן לכך שהמועדון לא פסל עקרונית את מכירתו של אלמירון לאברטון. בסופו של דבר, הוא נותר בצפון מזרח, המחליף המיועד לא הגיע, והפקק השתחרר סוף כל סוף. ברוס גרס עוד בשלהי 2019: "ברגע שמיגל יתחיל לכבוש, הוא יעשה זאת המון". הנבואה הזו התגשמה בחלוף יותר משנתיים, אחרי שהמנג'ר המושמץ כבר עזב, ואדי האו מקבל כיום חלק מהקרדיט על השינוי המיוחל.
המאמן הנוכחי, שהעריך מאוד את אלמירון עוד כאשר עבד בבורנמות, עשה עבודה יסודית בקיץ, צפה בכל השערים שהבקיע הפרגוואי במדי אטלנטה יונייטד, והעניק לו עצות מעשיות שהיו אמורות לסייע להביא את הכישורים המיוחדים שלו לידי ביטוי טוב יותר. במקום הנטיה הטבעית להיצמד לאגף במהלך התקפות, נדרש אלמירון לחתוך לרחבה, עם ובלי הכדור. מכיוון שיש לו חושים טקטיים מפותחים, הגישה החדשה איפשרה לו להגיע למצבי הבקעה, ועם האוכל בא התיאבון. אלמירון הוא וירטואוז באופיו, וזקוק רק לביטחון עצמי כדי לנסות מהלכים יפים ולא צפויים. זה קורה עכשיו בתדירות פנומנלית, וגם האוהדים הנייטרלים לא רוצים שזה ייפסק, כי כיף לצפות בכוכבים כמוהו.
זה מגיע לו, ואלמירון יודע להמתין בסבלנות ולהתגבר על מכשולים. כילד, הוא לא התקבל לאקדמיה של אולימפיה אסונסיון כי נחשב לצנום וחלש מדי פיזית, וזו גם היתה הסיבה בגלל כמעט נופה מבית הספר של סרו פורטניו. כאשר נאמר לו שאין לו סיכוי להפוך את הכדורגל למקצוע, הוא שקל ללכת לעבוד בסופרמקרט בו שימשה אימו כקופאית, אבל שיחה צפופה עם הוריו חיזקה מחדש את האמונה. מאמן הנוער הסכים להעניק לו צ'אנס נוסף, ולפתע חל שדרוג קיצוני ביכולתו. תוך זמן קצר הוא כבר שולב בבוגרים, ופילס את דרכו להרכב אחרי תקופות מייאשות על הספסל. כושר התמדה היה לו תמיד, והחיוך אף פעם לא הזיק.
כאשר עבר ללאנוס הארגנטינית בגיל 21, הדביקו לו נשיא המועדון את הכינוי "אנחל די מריה הפרגוואי". "הוא חושב שאני נראה כמוהו ומשחק כמוהו. זה כבוד גדול להיות מושווה לכוכב כזה, ולדעתי גם קצת מוגזם, אבל אני חולם להגיע לרמתו", אמר אז אלמירון. שאיפתו המרכזית היתה להגיע לריבר פלייט וללבוש את החולצה של אלילו אנסו פרנצ'סקולי – האיש שהצית בזמנו גם את הדמיון של זינדין זידאן. זה לא קרה, אבל לאנוס עשתה קופה נאה כאשר מכרה אותו לאטלנטה בתחילת 2017, ובחלוף שנתיים הוא עשה את הדרך לאנגליה על תקן האלוף הטרי של ארצות הברית. ואולי הנסיקה היתה פחות מהירה בניוקאסל, אבל עכשיו הגיע הרגע שלו להפוך לכוכב במלוא מובן המילה.
ויש משהו מרגש בכך שהשחקן המוביל והחיובי של ניוקאסל בעידן הכסף הסעודי הוא דווקא השריד מהתקופה הקודמת. אלמירון לא נקנה בכסף מלוכלך, ואי אפשר להאשים אותו בכך שהגיע למועדון כדי ליהנות משכר עתק. הוא התאהב בו עוד קודם, והחיבור הזה כיפי. עכשיו הוא עשוי להיות הפנים של הקבוצה בניסיונה להעפיל לליגת האלופות, אם התנופה הזו תישמר.
מבחינת הסיכויים לשמור על המשכיות מבחינה אישית, אלמירון בהחלט ירוויח מכך שנבחרתו לא העפילה למונדיאל – גם אם הוא לא בהכרח מאושר מכך. היה עדיף להמשיך בעונה הסדירה ללא המטרד הקטארי, אבל מצד שני מנוחה בת יותר מחודש לא תזיק לו, והוא עשוי לחזור למאבקים בצמרת טרי ורענן בשלהי דצמבר. לפני היציאה לפגרה, המשימה היא לשמור על המקום השלישי, והאתגר בשבת (19:30, ספורט1) לא פשוט – צ'לסי מגיעה להתארח בסנט ג'יימס פארק. האם רצף הכיבושים של די מריה הפרגוואי יימשך גם נגד הכחולים?
מה דעתך על הכתבה?