"זו ההזדמנות האחרונה שלו", אמר סגן נשיא מילאן לפני שסגר את עסקת ההשאלה של מריו באלוטלי מליברפול. איש לא פקפק באמירה הזו, אבל אם מסתכלים על הקריירה של החלוץ האיטלקי באופן אובייקטיבי, היא נראית הרבה פחות הגיונית.
הרי קל מאוד ללכת עם הזרם, ללעוג לבאלוטלי ולהדביק לו כינויים. ואולם, מה בעצם השתנה בחודשים האחרונים? הרי שערוריות תמיד ליוו אותו. הוא עשה אינספור כותרות מגוחכות וביזאריות עוד מימיו הראשונים באינטר. הוא המשיך לחולל מהומות בכל מקום אליו הגיע, ובכל זאת במשך שנים נחשב לכוכב בקנה מידה עולמי, קל וחומר אחרי הצמד שלו לרשת גרמניה בחצי גמר יורו-2012. מדוע דווקא עכשיו, בגיל 25, הוא מוגדר כפלופ חסר סיכוי?
לשאלה הזו צריך לחפש תשובה בעולם הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, ולא בהיבט הספורטיבי. באלוטלי היה אחת התקוות הגדולות של איטליה במונדיאל האחרון, רק לפני שנה, ואף הבקיע את שער הניצחון על אנגליה במשחק הראשון בשלב הבתים. ההמשך היה גרוע, ולאיטלקים תמיד היה נוח להאשים את באלוטלי בכישלון.
יש שיראו בכך גילויים של גזענות, יש שיטענו כי החלוץ עצמו עושה הכל כדי להפוך לשעיר לעזאזל. כך או כך, סילביו ברלוסקוני אמר אחרי ההדחה המוקדמת: "לא איטליה הפסידה במונדיאל. אני הפסדתי. הייתי בדרך למכור את באלוטלי לאנגליה תמורת הרבה כסף, ומי יקנה אותו עכשיו"?
באלוטלי בגלגולו הקודם במילאן (צילום: gettyimages)
בסופו של דבר, ברלוסקוני בהחלט עשה קופה נאה. ליברפול הסכימה לשלם לפני שנה למילאן 16 מיליון יורו תמורת החלוץ הבעייתי, וכריסטיאן ויירי צייץ אז: "זו העסקה הגדולה בחייו של גליאני". איש לא יודע להסביר עד היום מדוע הלכו האדומים ממרסיסייד על שחקן שלא התאים להם כלל – לא מקצועית, לא חברתית, ובוודאי לא כלכלית. כאשר נשאל מיד אחרי השלמת המהלך מה יביא באלוטלי לליברפול, ענה המנג'ר ברנדן רוג'רס במילה אחת, בחיוך ממזרי: "צרות". הוא חשב שזו בדיחה מוצלחת. הבדיחה הייתה על חשבונו, וגם על חשבונו של באלוטלי. המעבר האומלל לאנפילד עשה את מה שכל חייו הפרועים קודם לכן לא הצליחו לעשות. הוא הרס את תדמיתו לחלוטין. מכוכב בעייתי הוא הפך לבעיה. הכוכב נעלם כלא היה.
מבחינת כדורגל נטו, אין לכך שום הצדקה. אמנם נכון שבאלוטלי נכשל באופן מוחלט בליברפול, ובזבז את ההזדמנויות שניתנו לו, אבל חייבים לומר – הקהל והתקשורת סימנו אותו מלכתחילה, ובתנאים אלה גם אנשים יציבים יותר נפשית היו מתקשים לתפקד. באלוטלי, שהיה רגיל לקבל הערכה לא מבוטלת לכישוריו ככדורגלן, לצד הביקורת על אופיו, מצא את עצמו בסיטואציה לא מוכרת.
לפתע, לא לעגו לו על מעלליו מחוץ למגרש, אלא על היכולת העלובה על כר הדשא. הידיעה כי כל נגיעה לא מוצלחת בכדור תביא לשריקות בוז מהיציע, גרמה לו לעשות טעויות. היא גם חיסלה את המוטיבציה שלו. הוא ידע שהסיכוי לשקם את היחסים עם הקהל ועם התקשורת לא קיים, ואדם מסוגו של באלוטלי לא מסוגל להתעלם מכך. הוא הרגיש פגוע, יכולתו נפגעה, ואת כדור השלג הזה אי אפשר היה לעצור.
זה לא אומר שבאלוטלי שכח כיצד משחקים כדורגל. הוא רק זקוק לקבוצה שתתאים לו, כפי שאינטר ומנצ'סטר סיטי התאימו לו בזמנו. סוכנו, מינו ראיולה, העיד לא פעם כי באלוטלי לא מסוגל להיות מנהיג ולסחוב את הקבוצה על גבו. זה לא האופי שלו, וזה לא יקרה. לכן, לדעת ראיולה, המעבר הראשון למילאן בינואר 2013 היווה טעות.
במדי ליברפול. הפגין יכולת חלשה (gettyimages)
עומס הציפיות מהחלוץ היה אז בשמיים. הוא היה אמור למלא את החלל העצום שהותיר אחריו זלטן איברהימוביץ'. מובן שהוא לא הצליח לעשות זאת, ובדרך עיצבן את כולם עם שלל שערוריות, אבל השורה התחתונה מבחינת השערים הייתה דווקא חיובית. 12 כיבושים ב-13 משחקים בחצי העונה הראשונה במדים האדומים-שחורים האהובים זה לא רע. גם 18 שערים בכל המסגרות בעונת 2013/14 זה סביר בהחלט. לא לחינם לקח אותו צ'זארה פראנדלי למונדיאל בברזיל על תקן שחקן הרכב.
זה היה בסך הכל לפני שנה. כעת חוזר באלוטלי למילאן כסחורה פגומה, בהשאלה חינמית. סקר גילה כי 73 אחוזים מאוהדי רוסונרי כלל לא רוצים בשובו, ומבחינה מקצועית לגמרי לא ברור מדוע המאמן סינישה מיכאילוביץ' זקוק לו. הרי ברלוסקוני וגליאני כבר רכשו צמד חלוצים שאמורים לשחק בחוד באופן קבוע – קרלוס באקה הקולומביאני מסביליה ולואיז אדריאנו הברזילאי משחטאר דונצק. ז'רמי מנז הצרפתי יחלים עוד מעט מפציעה, וגם הוא מועמד טבעי להרכב אחרי עונה חיובית. איפה זה שם את באלוטלי, ומה הוא יביא חוץ מצרות? כיצד הוא יחזור לנבחרת אם יישב כל הזמן על הספסל?
המהלך נראה תמוה, אבל יש גם מקום לתקווה מבחינת באלוטלי. ראשית, אור הזרקורים לא יופנה אליו הפעם. הוא הפסיק להיות הכוכב, ולא מסוגל לאכזב, אלא רק להפתיע לטובה. זו עמדת פתיחה מעודדת מבחינתו. שנית, חשוב לזכור שמיכאילוביץ' עבד עם באלוטלי בתחילת דרכו באינטר, כאשר היה עוזרו של רוברטו מנצ'יני. הוא לימד אותו לבצע בעיטות חופשיות, והשניים מעריכים זה את זה. יש להניח שההשאלה לא היתה מתבצעת ללא הסכמתו של הסרבי. אז אולי, עם ציפיות נמוכות ויחס מכובד מהמאמן, באלוטלי יוכל להשתקם קצת. נדמה כי שפל עמוק יותר לא יכול להיות אחרי הקדנציה בליברפול, אז מכאן אפשר רק לעלות.
מה דעתך על הכתבה?