"דלה" ו"לא מעוררת השראה", נכתב בתקשורת האיטלקית על רומא שניצחה שלשום 0:1 את בולוניה – 0:1 שלישי ברציפות של רומא בליגה ובסך הכל 0:1 רביעי שלה ב-10 מחזורים. עם 17 שערי זכות, רומא של אאוזביו די פרנצ'סקו מעמידה ממוצע של 1.7 גולים למשחק – תלכו לקבוצות הגדולות של הכדורגל האיטלקי בשנות ה-90, שהגיעו לגמרים אירופים מדי שנה ותיווכחו שמעטות מהן הגיעו לממוצע של 1.7 שערי זכות.
מה לעשות? האיטלקים התרגלו למהפכה ההתקפית בליגה שלהם – המהפך התדמיתי הבולט ביותר בכדורגל האירופי. אחרי 11 מחזורים, שלוש קבוצות כבשו כשלושה שערים בממוצע למשחק – יובנטוס (33 שערים), נאפולי (32) ולאציו (31). הסינדרלה הנהדרת המסתמנת של העונה – השישית בטבלה סמפדוריה – כבשה עד כה 2.2 שערים למשחק. קחו אפילו את אודינזה של ג'יג'י דל נרי מהמקום ה-13 שגישת המשחק ההרפתקנית והמענגת שלה מניבה 3.6 שערים (זכות וחובה כמובן) בממוצע בכל משחק שלה.
שימו לב לנתון הזה – בכל העשור המפואר של שנות ה-90 בכדורגל האיטלקי היו רק שלושה מקרים שקבוצות סגרו עונה בסרייה א' עם ממוצע של מעל לשני שערי זכות למשחק – מילאן של 1991/2 (2.17 גולים למשחק), לאציו של 1994/5 ורומא של 1998/9 (שתיהן 2.03 גולים למשחק). לשם השוואה – נאפולי של סארי כבשה לפחות 3 שערים ב-13 מ-15 המחזורים האחרונים (11 העונה, 4 בעונה שעברה). הו, כמה שאנחנו רחוקים מהימים האלה בהם מילאן של קאפלו לקחה אליפות ב-1992/3 עם 36 שערי זכות ב-34 מחזורים וראינו 2.2-2.3 גולים למשחק.
רוצים הוכחה עד כמה המהפכה ההתקפית האיטלקית גדולה? בעונת 2016/7 הסרייה א' הובילה בממוצע השערים את חמש הליגות הגדולות עם 2.96 גולים למשחק ובעונת 2017/8 (אחרי יותר מרבע עונה) היא גם מובילה את הליגות הגדולות עם 2.94 גולים למשחק. שימו לב לנתון הבא – הפעם האחרונה שהסרייה א' העמידה ממוצע שערים גבוה מאשר בשתי העונות האחרונות הייתה לפני 67 שנה(!) – בעונת 1950/51 (מילאן הגדולה עם השלישייה השבדית "גרנולי"). למעשה, ממוצע השערים של העונה הנוכחית וזו שלפניה מדורגים במקומות 10 ו-11 בהיסטוריה של הסרייה א' שכוללת 86 עונות, וכאמור כל תשע העונות שמקדימות אותן בממוצעי הגולים היו לפני כ-70, כ-80 וכ-90 שנה.
איך התרחשה המהפכה הזו מתחת לאף של רבים? ובכן, הכדורגל האיטלקי עבר אבולוציה מרתקת בשנים האחרונות הן ברמת החשיבה הטקטית והן במודרניזציה הניהולית וחיזוק המגמות של הכדורגל המודרני (לא כולן חיוביות).
שחקני יובנטוס חוגגים. סמן ימני למהפכה האיטלקית (AFP)
ברמה הטקטית:
על הכדורגל של מאוריציו סארי – ה-4-3-3 עם דריס מרטנס כ-9 מזויף ולחץ מבריק גבוה על שטח קטן (שהיו שכינו אותו "טיקי-טאקה אנכי") כבר דובר ונכתב רבות, אבל המהפכה ההתקפית בכדורגל האיטלקי היא הרבה מעבר לסארי ונאפולי שלו. המאמנים האיטלקים המודרניים מאמינים בסגנון משחק יוזם ואקטיבי ומוצאים רעיונות טקטיים שיאפשרו לשחקנים היצירתיים להתבטא. כל טקטיקן מביא את הרעיונות והדגשים שלו כיצד לשלוט במרחב ובזמן של המשחק.
בעבר היו שתי גישות עיקריות – גישה אחת של שליטה במשחק דרך החזקת כדור והכתבת הקצב ומנגד גישה אחרת של שליטה במרחב ללא הכדור, מתוך המחשבה שהקבוצה שמחזיקה בכדור עושה יותר טעויות ומשאירה שטחים גדולים למתפרצות. ההבדל בין שתי הגישות הוא אנכרוניסטי – בכדורגל המודרני משלבים בין הגישות ומאמנים מבריקים מצליחים לחבר בין החזקת הכדור לשליטה במרחב וגם מחלקים את המשחק לפרקי זמן ועוד חידושים.
מאוריציו סארי. מהפכן (AFP)
כן, אני יודע שאוהדי כדורגל איטלקי גאים אולי לא יאבו לשמוע זאת, אבל ישנה גם השפעה זרה – לא מעט מאמנים איטלקים מצליחים אימצו והטמיעו רעיונות או עקרונות מהגגנפרסינג של יורגן קלופ והטיקי טאקה של פפ גווארדיולה, וכך משחק הלחץ של הקבוצות האיטלקיות בממוצע מבוצע יותר גבוה במגרש (בחלק ההתקפי של היריבה) ויותר אפקטיבי. קחו למשל את מרקו ג'אמפאולו, המאמן המצליח של סמפדוריה, שלפני שנה וחצי כשעוד אימן את אמפולי, הודה שהוא שואב הנאה וגם השראה מהכדורגל של גווארדיולה.
האיטלקים הפכו לחובבי התקפה גדולים. צריך לציין את המבקרים והספקנים שטוענים (במידה נכבדה של צדק) שרמת ההגנות בכדורגל האיטלקי כיום נמוכה מאוד לעומת העבר, וראוי לציין את העובדה שבשנות ה-90 שיחקו 18 קבוצות בסרייה א' וכיום 20 קבוצות, כולל העולה החדשה והחלשה בנבנטו – 0 נק' ב-11 מחזורים, 29 שערים חובה. לצד זאתף ראוי לציין שרק בנבנטו והלאס ורונה – שתי נועלות הטבלה – סופגות מעל שני שערים בממוצע.
אנדראה אניילי. למד מחו"ל (gettyimages)
ברמה הניהולית:
לא רק בחשיבה הטקטית, גם ברמה הניהולית הכדורגל האיטלקי עבר מהפכה גדולה בשנים האחרונות שאנחנו עדים להשפעותיה. "הרמה הניהולית" היא מושג מקיף שמכיל גם גידול שחקנים – אקדמיות משוכללות וטכניקות פורצות דרך לטיפוח כישרונות צעירים (כמו שעושים באטאלנטה ובמילאן); גם סקאוטינג מבריק שמוצא שחקנים זולים בשווקים זולים (קחו לדוגמה את הצ'כים הסלובקים והפולנים שפורחים בסרייה א') ולאחר מכן מוכר אותם ביוקר כפי שעושות לאציו וסמפדוריה – המכונה "מיני מונאקו" שרק בקיץ שעבר הביאה את מילאן שקריניאר ופטריק שיק והקיץ מכרה אותם לאינטר ולרומא בהתאמה ברווח של מעל 70 מיליון יורו.
והנה עוד זוויות מעניינות ברמה הניהולית שקשורה להשבחת המשחק – זינוק בכמות הזרים בשנים האחרונות. העונה – 55.1 אחוזים מדקות המשחק בסרייה א' הם של שחקנים זרים – מקום חמישי מכל הליגות האירופיות. מבין הליגות הגדולות של באירופה, רק הפרמייר-ליג (61.5 אחוזים) מקדימה את הסרייה א' ובפער קטן משמעותית מכפי שהיה בעבר. בבונדסליגה רק 50.9 אחוזים מדקות המשחק הם של הזרים ובלה ליגה 40 אחוז.
אבל שימו לב לזה – אצל חמש הגדולות והמצליחות בסרייה א' כרגע, המצב עוד הרבה יותר קיצוני 75-85 אחוז מדקות המשחק הם של זרים. בהרכב האידיאלי של נאפולי יש איטלקי אחד (לורנצו אינסינייה), בהרכב האידיאלי של יובה רק בופון וקייליני השרידים האיטלקים (אולי רוגאני יקבע מעמדו במרכז ההגנה לצד קייליני), גם בהרכבים האידיאליים של אינטר, רומא ולאציו כלולים רק שני שחקנים איטלקים כל אחת. מדהים.
שחקני נאפולי. שוברים את כל השיאים (AFP)
אז איך הממוצע הכללי עומד "רק" על כ-55 אחוזים? בגלל הפער הכלכלי והאיכותי הגדל בין המועדונים הגדולים למועדונים הקטנים, שהוא מתחלואי הכדורגל המודרני, ומהווה סיבה נוספת לריבוי השערים בליגה האיטלקית. קחו לדוגמה את ססואולו, שבסגל שלה מתוך 28 שחקנים יש רק 4 זרים ובמשחק מול נאפולי כל 11 ושלושת המחליפים היו איטלקים. אצל קרוטונה פתחו שבעה איטלקים בהרכב בניצחון על פיורנטינה.
כן, הכדורגל האיטלקי הפך דומה במקצת למקבילו האנגלי עם כמות הזרים והעובדה ששחקנים מקומיים איכותיים נאלצים לשחק בקבוצות יותר צנועות כדי להרוויח דקות משחק. הקושי לשלב צעירים מקומיים בקבוצות הגדולות בפרמייר-ליג פגע לדעת רבים בנבחרת אנגליה ב-20 השנים האחרונות, ועכשיו חובבי נבחרת איטליה חוששים מגורל דומה, במיוחד כשאנחנו שבועיים לפני קרב הפלייאוף הקשה מול שבדיה על כרטיס למונדיאל.
פפ גווארדיולה. דורס את הפרמייר-ליג (gettyimages)
ואם כבר הזכרתי את הדמיון הגובר בין הסרייה א' לפרמייר-ליג – הנה עוד נתון מפתיע. שחקן סרייה א' ממוצע בעונה הנוכחית מתנשא ל-1.82 מ' – זהה לגובה של שחקן פרמייר-ליג ממוצע ושני מבין הליגות הגדולות רק לבונדסליגה (1.83 מ'). הרמה הפיזית בכדורגל האיטלקי גם השתפרה מאוד.
המאמר הזה ניתח את הסיבות להפיכת הסרייה א' לליגה עם הכי הרבה שערים באירופה, אבל יש עוד עניין אפילו יותר חשוב – בעונת 2017/18 הליגה האיטלקית היא הליגה הכי פתוחה ומרתקת. ברצלונה, באיירן מינכן, פאריס סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי פייבוריטיות גדולות מאוד כרגע לאליפות בשאר ארבע הליגות הגדולות, ואנחנו אפילו עוד לא בנובמבר. באיטליה המצב שונה, אחרי שש אליפויות של יובה כולל שלושה דאבלים רצופים, רבים מריחים משהו חדש באוויר – אולי נאפולי? אולי אינטר? גם לאציו המופלאה ורומא הסולידית עדיין חזק בתמונה. הכדורגל האיטלקי מעורר תיאבון, עכשיו בא לי לזניה טעימה לצד בקבוק קיאנטי משובח וטיראמיסו לקינוח.
מה דעתך על הכתבה?