שיר איטלקי מפורסם מאוד אומר ש"יש אהבות שלעולם לא נגמרות, הן לוקחות פניות ארוכות ואז חוזרות". האהבה בין אינטר לדייגו סימאונה מתאימה בדיוק למילים הללו. לצ'ולו יש קשר מיוחד לאיטליה (שמות ילדיו, ג'ובאני, ג'יאנלוקה, ג'וליאנו ופרנצ'סקה, מאשרים זאת), ובעיקר עם אינטר ולאציו, הקבוצות בהן שיחק בין 1997 ל-2003.
בשנים האחרונות צצו שמועות על מעבר אפשרי לנראזורי, גם אם בשקט, אבל באופן קבוע. ב-2016, המאמן עצמו אישר שאימון אינטר הוא אחד מחלומותיו, כשהגיב להצהרות שאמר בנו ג'ובאני: "הילדים שלי, אשתי, אבא שלי, כולם יודעים שיום אחד אאמן את אינטר. זה לא חדש".
האם ה"יום אחד" הזה מתקרב? בדיוק את זה הם שואלים את עצמם במילאנו. אינטר לא עוברת תקופה קלה. אחרי המכה בגמר ליגת האלופות, המילאנזים עדיין לא יודעים מי יישב על הספסל שלהם במהלך גביע העולם לקבוצות.
סימונה אינזאגי, שהגיע ב-2021, לא שלל עזיבה בשבת. ההחלטה הסופית אמורה להתקבל היום (שלישי), בסיום הפגישה בין המאמן למועדון. העדיפות של המועדון היא להמשיך עם המאמן הנוכחי, שיש לו חוזה עד יוני 2026 עם שכר של כ-6.5 מיליון יורו נטו פלוס משתנים. אינזאגי, עם זאת, מחזיק כידוע בהצעה מפתה מאוד על השולחן: חוזה לשלוש שנים בשווי של כ-25 מיליון יורו נטו לעונה כדי לקחת את המושכות של אל-הילאל הסעודית מיידית. הוא יתחרה בגביע העולם לקבוצות, אבל כנראה בחולצה של קבוצה אחרת.
כוונתה של אינטר לשכנע את המאמן ברורה, אבל בלתי נמנע לחשוב על חלופות – וסימאונה הוא מחשבה קבועה במילאנו, אולי זה שהכי יעורר השראה בקרב קהל אוהדים כאוב אחרי עונה שנגמרה בלי אליפות ובלי ליגת האלופות.
היו כמה ניסיונות פנייה, אבל מימוש החלום הקיץ מסובך במיוחד: לצ'ולו יש חוזה עד 2027 והוא מתכנן את העונה החדשה של אתלטיקו מדריד. ובאינטר, אם כן, מוזכרים שמות מוכשרים וצעירים: סס פברגאס, מאמן קומו; פטריק ויירה, שמפגין ביצועים מבריקים בגנואה; כריסטיאן קיבו, שהציל את פארמה; ורוברטו דה זרבי, שהמשחק שלו תמיד מושך באיטליה.
בשעות הקרובות נגלה האם אינזאגי נשאר או שתתפרש סאגה חדשה לסגנית אלופת אירופה, ומי יודע דרך כמה עיקולים וסיבובים יצטרכו לעבור אינטר וסימאונה לפני שהנתיבים שלהם יצטלבו שוב.
מה דעתך על הכתבה?