רוברטו באג'יו, קשר העבר האיטלקי האגדי, העניק ריאיון אישי וחשוף ל"פורבס" איטליה, בו חזר לרגעים המכוננים והכואבים בקריירה שלו – מהפנדל בגמר מונדיאל 1994, דרך היחסים עם מאמנים, ועד האמונה והשלווה שמצאה הרחק מהמגרשים.
באג'יו סיפר כי חלום חייו היה לזכות במונדיאל, ואף דמיין את עצמו כילד כובש בגמר מול ברזיל – תרחיש שהפך למציאות טראגית בארצות הברית: "הייתי מוותר על הכול בשביל לזכות בגביע הזה. לייצג את איטליה היה היעד שלי. הפנדל ההוא היה האכזבה הגדולה ביותר בקריירה, טרגדיה אישית שאני עדיין נושא איתי". לדבריו, העובדה שהפסיד שלושה מונדיאלים בהכרעות מהנקודה הלבנה היא "כאב שלא קל לעכל".
באג'יו חזר גם לאכזבה נוספת – אי זימונו למונדיאל 2002: "חזרתי 77 יום אחרי פציעה בברך, כבשתי, שיחקתי והייתי בכושר. אמרתי לג'ובאני טרפטוני (מאמן הנבחרת דאז) שזה אי צדק. הוא אמר שהוא מפחד שאפצע – עניתי שאם אפצע אפרוש. זה לא היה הוגן".
לעומת זאת, באג'יו הקדיש מילים חמות במיוחד למאמן קרלו מאזונה, שאימן אותו בברשיה: "הייתי נותן את חיי בשביל מאזונה. הוא היה אדם ישר, צנוע, עם מעט חוקים. אף אחד לא רצה אותי אז, שיחקתי בלי חוזה ובלי ערך כספי – והוא זה שהאמין בי. משם הגיעו ארבע שנים מדהימות".
בריאיון התייחס באג'יו גם לפן הרוחני של חייו, וסיפר כיצד מצא משמעות דרך הבודהיזם. "הסבל לימד אותי להפוך קושי לערך. בלי תקווה אין אור", אמר, והוסיף כי כיום הוא חי בטבע ליד ויצ'נזה, הרחק מאור הזרקורים.
בנוגע לכדורגל המודרני, באג'יו סבור שה-VAR היה מיטיב עמו: "פעם זה היה משחק אלים. היום יש יותר הגנה. שחקנים כמו מראדונה וסינישה מיכאילוביץ' היו מבקיעים חמישה שערים במשחק". הקשר האגדי הוסיף ביקורת מערכתית: "חסר מי שנותן לשחקנים איטלקים לשחק ולהתפתח. בלי זה, יהיה קשה לבנות בסיס חזק".
בסיום שיתף במסר אישי: "הצלחה נמצאת בפשטות. השלווה לא נמצאת בחוץ – היא בפנים".
מה דעתך על הכתבה?