אחד הימים השמחים ביותר עבור אוהדי אינטר העונה היה ב-23 במרץ כאשר מרצלו ברוזוביץ' האריך את חוזהו עד 2026, והצהיר מעשית כי הוא מעוניין להישאר בסן סירו כמעט עד סוף הקריירה. הכוכב הקרואטי גם מעולם לא איים לעזוב, כפי שנהוג אצל שחקנים שמתקרבים לסיום החוזה בקבוצתם. לפי הדיווחים בספרד, ריאל מדריד גילתה בו עניין מסוים, אבל זה לא היה רלוונטי עבור הקשר שמרגיש בבית בחולצה השחורה-כחולה, ונהנה עד הגג מתפקיד המנהיג של אלופת איטליה. זה לא תמיד היה כך, ואין סיבה לסכן את מעמדו כעת. ברוזוביץ' אוהב יציבות.
ברוזוביץ' גם מביא יציבות. הוא לא מקבל את הכותרות הראשיות על בסיס שבועי, כי תרומתו לא מתבטאת בדרך כלל בכיבושים ובבישולים, אבל לאנשי המקצוע באיטליה אין ספק – מדובר בשחקן הטוב ביותר של אינטר העונה. פרנקו ואני, פרשן לה רפובליקה, קבע בפשטות: "ברוזוביץ' הוא השחקן המצטיין בליגה. הוא רץ יותר מכולם, מוסר יותר מכולם, ועושה את זה טוב מכולם".
למעשה, הנראזורי פיתחו תלות משמעותית בקרואטי, והפסידו במשחק ביתי קריטי לססואולו בפברואר, כאשר ברוזוביץ' נעדר בשל צבירת כרטיסים צהובים. "אינטר לא מסוגלת לתפקד בלי ברוזוביץ'", קבע אז עיתונאי גאזטה דלו ספורט, לואיג'י גרלאנדו, וזו לא אמירה מופרכת. "כולם יודעים עד כמה מרצלו חשוב עבורנו", הסביר המאמן סימונה אינזאגי עצמו. בחוליית הקישור, מושכים הקאן צ'לחאנוילו וניקולו בארלה את עיקר תשומת הלב, אבל העבודה היסודית של ברוזוביץ' היא החיונית באמת.
זה לא תמיד היה כך. כאשר הגיע לאיטליה בינואר 2015, היישר מדינמו זאגרב, אף אחד לא ממש ידע את המשבצת האופטימלית של ברוזוביץ'. "אני קשר", הוא הסביר במסיבת העיתונאים, אבל לא ידע איזה סוג קשר בעצמו, ולכן הפך באופן טבעי לשחקן כלבו שסתם חורים במידת הצורך. ברוזוביץ' אכן ניחן בכישורים מגוונים, ומסוגל למלא עמדות שונות, אבל הבעיה הגדולה הייתה כי לא הבריק באף אחת מהן. הוא נתפס כשחקן רוטציה יעיל, אך לא מעבר לכך, הן אצל רוברטו מאנצ'יני והן אצל סטפנו פיולי שהחליף אותו. אולי בתקופה ההיא אפילו הצטער מעט ברוזוביץ' על כך שהעדיף את אינטר על פני היריבה העירונית מילאן שחשקה בו מאוד בזמנו, אך לא הצליחה להגיע לסיכום סופי.
אז בינואר 2018, חודשים ספורים לפני המונדיאל, נתן ברוזוביץ' הסכמה עקרונית לעבור לסביליה. המועדון עצמו לא התנגד, והמגעים נכנסו להילוך גבוה, אבל המאמן לוצ'אנו ספאלטי הטיל בסופו של דבר וטו, על אף שמיעט לשתף אותו בחודשים הראשונים בתפקיד. הוא טען שהסגל ייפגע מהותית ללא ברוזוביץ', ואף הגה רעיון חדש לנסות אותו בעמדת הקשר הנסוג – הכי אחורי במרכז המגרש. במהרה, התברר כי מדובר במהלך פנומנלי ששינה לחלוטין את הקריירה של ברוזוביץ'. הוא הפך לסוג של שילוב בין אנדראה פירלו וקלוד מאקללה – שחקן שגם מנווט את המשחק מאחור וגם מחלץ אינספור כדורים. בנוסף, הוא ממשיך לשרוף שטחים בקצב, ולא נח לרגע. הספק העבודה שלו עצום, והיריבות יודעות שהן חייבות לשמור עליו אישית על מנת לעצור את אינטר. משימת שמירה על שחקן שנמצא כה רחוק מהשער לא פשוטה כלל, ובזכות התנועה החכמה של ברוזוביץ' היא כמעט בלתי אפשרית.
זה עבד טוב עם רביעייה אחורית של ספאלטי, וכך פרח ברוזוביץ' גם בנבחרת, הרבה יותר מתמיד. במונדיאל ברוסיה קיבלו לוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ' כהרגלם את אור הזרקורים, אבל מרצלו היה הצלע השלישית במשולש הנהדר הזה, וחלקו בהעפלה לגמר חשוב אף הוא. ברוזוביץ' בלט במיוחד ב-0:3 על ארגנטינה בשלב הבתים וב-1:2 הדרמטי בהארכה מול אנגליה בחצי הגמר בלוז'ניקי, אז באה לידי ביטוי הסיבולת הנדירה שלו.
באופן לא מפתיע, התפקיד של ברוזוביץ' היה נחוץ ומועיל עוד יותר במערך עם שלושה בלמים, אותו יישם אנטוניו קונטה בשנתיים הקודמות. כאשר שחקני האגף דוהרים קדימה, היצירתיות וההתמחות במסירות לטווחים הבינוניים והארוכים חשובה מאוד בעמדת הקשר האחורי – וזה מה שברוזוביץ' מסוגל לספק. הוא היה אחד הברגים המרכזיים ביותר בזכייה באליפות אשתקד, וכעת גם אינזאגי לא יכול לדמיין את הקבוצה בלעדיו – הרי גם הוא אוהב מאוד את היתרונות הטקטיים של 2-5-3.
המאמן החדש אף ביקש משחקניו להצטרף יותר להתקפות ולבעוט יותר ממרחק. זה לא הפך את ברוזוביץ' לסקורר, כי הוא מעולם לא היה ולא יהיה כזה, אבל משחקו מגוון כעת אפילו יותר מבעבר. באפריל, הוא בכל זאת בא על שכרו עם שני כיבושים מול ספציה ורומא, במשחקים בהם שליטתו במגרש הייתה פנטסטית. תוסיפו לכך הופעה משובחת בניצחון החוץ 0:1 על יובנטוס בתחילת אפריל, ולא קשה להבין מדוע נבחר ברוזוביץ' לשחקן החודש שעבר באיטליה, אם כי הוא נגמר באקורד צורם עם הפסד בבולוניה שעלול לעלות לנראזורי באובדן תואר האליפות לטובת מילאן.
אם האדומים-שחורים לא ימעדו בשני המחזורים שנותרו, תיפרד אינטר מהכתר, וזה כבר לא תלוי בה. המצב הזה רק מעצים את חשיבות הזכייה בגביע, והאלופה מגיע לגמר באולימפיקו מול יובנטוס כפייבוריטית, אחרי שהעיפה את מילאן בחצי הגמר. לברוזוביץ' יש זיכרונות נעימים מהמפגשים עם הגברת הזקנה במפעל, כי פעם, בתחילת 2016, כאשר עדיין היה שחקן כלבו למטרות שונות, הוא קיבל תפקיד קדמי במיוחד במשחק הגומלין בחצי הגמר נגד יובה. אינטר הפסידה אז 3:0 במשחק הראשון, אבל ברוזוביץ' הבקיע צמד נדיר מבחינה אישית, הוביל את הקאמבק בדרך ל-0:3, ואז גם דייק בדו קרב הפנדלים – אבל המארחת נכנעה בו והודחה.
באופן כללי, סובלת אינטר מחוסר מזל קיצוני בגביע בעשור האחרון. הזכייה האחרונה שלה, ובעצם ההעפלה האחרונה לגמר, היו אי שם ב-2011 כאשר ברוזוביץ' בן ה-18 עדיין שיחק בקבוצת נעוריו בשם חרבטסקי דראגובוליאץ. עכשיו הוא כבר בן 29, עם יותר משבע שנות ניסיון באיטליה, אבל התואר היחיד שלו במדי אינטר הוא האליפות ההיא ב-2021. כעת הוא נחוש לצרף אליה גם את הגביע, ולחגוג כך את הארכת החוזה. אם יצטיין ויביס את הגברת הזקנה במעמד החשוב, הוא יחזק עוד יותר את מעמדו האיתן בסן סירו. ברוזוביץ' הוא סמל. הוא רוצה להיות סמל עם תארים.
