חתיכת חרא הרונאלדו הזה. במובן הטוב של המילה, כמובן. אבל כן, חרא. אפילו מניאק אפשר להוסיף לרשימת הסופרלטיבים הבלתי נגמרת. רק לפני כמה שבועות נאצ'ו חגג איתו זכייה בליגת האלופות. השניים רקדו, התחבקו, אולי אפילו ישבו ביחד במטוס שהחזיר את ריאל מדריד מקייב. ושלשום? כאילו מדובר בשני זרים בעימות על סכינים. רונאלדו סחט פנדל על הגב של חברו ממדריד, התחנן שיוציאו לו צהוב. לא זכר חיבוק ושום מחווה ידידותית, כי כשזה מגיע לדשא, הפורטוגלי לא רואה אף אחד. ימכור את אמא שלו עבור שער.
המיקוד הקטלני של כריסטיאנו במטרה מפחיד. אותו כדור עונשין, דקות ספורות לפני הסיום – תחשבו מה עבר בראשו של דויד דה חאה, מהשוערים הטובים בעולם. הוא בטח קלט, כמו כולם, מה עומד להיכנס לו בחיבור השמאלי. הרי בשנים האחרונות את רוב כדורי העונשין הפורטוגלי שלח ליציע. אבל כאן זה רגע האמת, שיא המאני-טיים. והרונאלדו הזה – פה, שם, בכל מקום. אני לא יודע מה יקרה הקיץ בריאל מדריד, אבל אם אני פלורנטינו פרס, המשחק הזה הוא תזכורת מצוינת למי כדאי לפתוח חוזה ולהוסיף אפס נוסף בצ'ק. יש שחקנים ויש כוכב-על.
אני משוכנע שההצגה של מספר 7 התלבשה למסי על הגב כשנפתח המשחק של ארגנטינה נגד איסלנד. עם כל הכבוד לנבחרת ולסמל, יש לגאון כמה קופים שהוא צריך להוריד, ואחד מהם הוא רונאלדו. הפורטוגלי כבר הביא את גביע אירופה לליסבון, ואילו הפרעוש הסתפק במדליות כסף עגומות. עכשיו, עם פתיחת הטורניר, הוא כבר במינוס שלושה שערים והחמצת פנדל. בואו נסכם שאם נגד קרואטיה הקפטן לא יתעורר עם הצגה מרשימה, נצטרך לדון מחדש בערעורו של מראדונה על הקביעה "הכדורגלן הגדול בכל הזמנים".
רונאלדו וחבריו אחרי ה-3:3 הענק עם ספרד (gettyimages)
לפחות לגבי רונאלדו נראה שאפשר לחתום שהוא וראמוס יהיו בשמינית הגמר. בבית 2 יכולה מרוקו, אחרי ההפסד לאיראן, לתרגל אריזה מהירה ועלייה מסודרת למטוס. המנצחת חייבת להפנים שהניצחון ביום שישי הוא 95% מזל ואחוזים בודדים של כישרון דליל. המשחק בין השתיים היה תזכורת שלצד עימותי ענק, נקבל גם כמה קטעי קישור, במקרה הזה דרמטיים וסוחטי דמעות. כל פאול בצבע, כל נפילה – חצי מוות קליני. שש דקות הוסיף השופט בסיום ועשה הנחה, כי במחצית השנייה בקושי שיחקו ויותר נאנחו. ספרד תוציא על איראן את העצבים ואילו רונאלדו יחשב את קיצה לאחור. עם כל הכבוד להפתעות מרעישות ולמשפט "זה מה שיפה בכדורגל", אנחנו נעדיף לראות בהמשך את הכלים הכבדים.
שחקני איראן חוגגים. ניצחון שרובו מזל (gettyimages)
על כוכבי הענק האירוע הזה בנוי. בהצגה המוקדמת של שישי חיכינו לפגישת פסגה משולשת סלאח, סוארס וקבאני, אבל המצרי הבריז, ולצערנו גם הצמד האורוגוואי שיחק בחצי כוח, למרות הניצחון הדחוק. זה מונדיאל שמגיע אחרי עונה אינטנסיבית ותהיו בטוחים שלא כל מי שנחשב לכוכב יבריק ברוסיה. הרי לא כולם הם כריסטיאנו רונאלדו, חבר מכוכב אחר.
למשל צרפת הנוצצת. עליה, גם אחרי הניצחון על אוסטרליה, לא הייתי בונה שתגיע עד הקצה. אם לא העזרים הטכניים שסייעו רבות לשופט האורוגוואי, לא יודע אם היא הייתה מנצחת. אני אומנם לא נוהג לשפוט אחרי משחקי פתיחה, אבל לעתים נדמה שאיפה שיהיה אפשר, הצרפתים ידאגו לקלקל. צעירים מדי (אמבפה), פזיזים מדי (אומטיטי) ויהירים (בדרך כלל).
שחקני צרפת אחרי הניצחון על אוסטרליה. בזכות עזרים טכניים (gettyimages)
שוב, בואו לא נמהר לקבוע עובדות. כולה שלב הגישושים. הרי מי חשב לפני שמונה שנים, אחרי ששווייץ ניצחה את ספרד במשחק הראשון של הבית המוקדם, שאנדרס אינייסטה יניף בסיום את הגביע.
מה דעתך על הכתבה?