סלפי עם סלבה: על היסטוריה ועל גאווה לאומית

גברת פיפ"א עומדת לחלק את הכוכב ה21 במונדיאל הזה. לשמונה נבחרות שנשארו יש ביחד תשעה כוכבים; אחד לאנגליה, שניים לאורוגוואי, אחד לצרפת וחמישה לברזיל. הארבע האחרות עוד לא בסטטיסטיקה. בברזיל אומרים שסטטיסטיקה היא כמו ביקיני, מראה את הכל חוץ מהחשוב באמת.

הנבחרות שהגיעו עד הלום יודעות שקל לא יהיה, קל זה לגנוב גלידה מילד קטן. זה קל. בינתיים האוהדים שנשארו בארץ הענקית הזאת מבקרים במקומות שאסור לפספס, כולם לבושים בחולצות הנבחרות בגאווה גדולה. בכל זאת, רק מעט נשארו. אי אפשר לבוא למוסקבה ולא לעבור במאוזוליאום של לנין הכל כך מעורר כבוד וגם קצת מפחיד. אתה מרכין ראש ללנין, שמסתכל עליך כאילו אומר "קומרד יקר תמשיך קדימה, יש עוד מה לעשות". כל גדולי האומה הרוסית נמצאים מסביבו והאנדרטה המרשימה ביותר היא זו של החייל האנונימי. משם המשכנו למשהו משלנו, ככה הרגיש יותר נכון.

מוזיאון היהדות והסובלנות, רק שם המקום עושה אותך יהודי גאה. מוזיאון שוולדימיר פוטין בעצמו ויתר על חודש ממשכורתו האישית לבניית המקום, שנחנך ב2012. המוזיאון שוכן במרכז השכונה היהודית במוסקבה איפה שהרב בערל לזר הוא פרסונה גראטה בקרמלין ואיש שפוטין מאד מעריך. זה נותן לקהילה גאווה גדולה, בוא נגיד שהקהילה עברה פה הרבה. מלפני המהפכה בזמן המהפכה ואחרי המהפכה, המוזיאון פורס את קשרי היהדות עם האימפריה הרוסית לאורך כל שנותיה, בזמני שלום ובזמני מלחמה. חלקם אנו רואים אצלנו בארץ בימי הזיכרון, עונדים בגאווה את המדליות שקיבלו מאמא רוסיה. וזה הרבה מדליות, מגיע להם.

המוזיאון מודרני מאד, חדשני, אינטרקטיבי. אתה יושב בחדר סטייל מסע בין כוכבים והכל זז לפי הסיפור של בריאת העולם דרך נוח בתיבה, אברהם אבינו, משה רבינו ויציאת מצרים. הכסא זז מטה מעלה, דברים מסתובבים, ענני מים מטפטפים והכל מוחשי מאד. וזה בלי שלוק אחד של וודקה. בלב אתה נושא תפילה קטנה שתצליח להעביר את זה לילדים ולנכדים והלאה. יום לא כל כך קשור לדברים מחוץ לחומות המוזיאון אבל סיור מבורך. מחר חוזרים ליומיומיות שלנו כאן. מכבדים את העבר ומסתכלים קדימה. שמח שהייתי שם.