70 שקלים עולה כרטיס כניסה ל"סקאיי פארק" בסוצ'י, גן עדן לחובבי האקסטרים והמכורים לאדרנלין. מתוך בחירה חופשית אתם חוצים גשר התלוי על פי תהום, 439 מטרים אורכו, ואם בא לכם להיפגש פנים אל פנים עם פרמדיק דובר רוסית או כורך תכריכים, עופו על הבנג'י.
מי שרגליו נטועות על הקרקע וחפצה נפשו בכרטיס כניסה לרבע הגמר בין רוסיה לקרואטיה, יופתע לגלות שיש עדיין על מה לדבר. השוק השחור שינה פניו, וגורמים פסבדו רשמיים מזמינים אותך, בקריצות עין מגושמות, למו"מ ידידותי. שוק לבן, מסביר פנים, רק הושט היד וגע בו. כבר לא מדובר במפגשים ליליים עם בריון קשקשים מהנבחרת של אבו עלי, אלא בפורום מכובד של לובשי חליפות שהרובל מצוי בכיסם. מרקו רוטמן למשל, יהודי חביב שנושק ל-70, הוזמן לפגישה שכזאת במלון מפנק עם איש עסקים מקומי ובאותו מעמד הוצגה לפניו הסחורה החמה. כרטיס בודד, במקום רע מאחורי השער, תמורת סכום סמלי של 1200 דולר. אשתו, שתחיה, דחקה בו ללכת על זה בכל הכוח. בקולה המלטף היא עודדה אותו לבצע את העיסקה: "אתה כבר לא ילד, מרקו. למונדיאל בקטאר, לא תיסע, ומי יודע איפה נהיה בעוד שמונה שנים במונדיאל של 2026. אני מפרגנת לך, תקנה את הכרטיס ותיהנה. זוהי הזדמנות של פעם בחיים".
חצי שעה מהמלון, בלבו של הכפר האולימפי שהוסב לפארק תיירותי, ממוקם האצטדיון של סוצ'י, הכול כבר נכתב על המונומנט הארכיטקטוני המדהים ביופיו שיארח הערב את משחק רבע הגמר. מה שמפתיע, מאות שוטרים, סדרנים וגורמי בטחון שמרו על האצטדיון סביב השעון, 24/7, גם בימים שלא התקיימו בו משחקים. משגיחים עליו כמו על הגופה החנוטה של לנין ליד הקרמלין. מה שעוד מפתיע, שכולם עושים את זה בעמידה. במשך שעות ארוכות ניצבים המאבטחים על משמרתם כמו נרות שעווה סמוך לשערים, בכניסות למגרשי החניה, ביציעים ובעמדות הבידוק. מפטרלים ברדיוס של קילומטרים מהאתר הקדוש.
נבחרת רוסיה במגרש בסוצ'י (AFP)
הרוסים נזכרו פתאום שיש להם נבחרת. את הצלת הפנדל המכריע מידי השוער איגור אקינפייב, שהביאה אותם עד הלום, משדרים בלופים. לנדחפים מארץ הקודש היה מוזר לצפות בשידורים הרגועים מהרחוב הספורטיבי בסוצ'י. בניגוד לשליחינו הנהדרים, שאולי מסוגלים לשדר בפאתוס ראיון בלעדי עם סלק לפני הפיכתו לבורשט, הסתפקו הכתבים המקומיים בדיווחים מהודקים. במו עינינו ראינו אותם מפנים את גבם למצלמה בעת שריאיינו אוהדים ב-fanzone.
חוסר ההתחשבות בצופה הישראלי בלט עוד יותר בשידורים החיים. השדר הרוסי שידר את המהלכים בלי פרשן, ובמחצית ויתרו על פנליסטים. גם לא הראו את דייגו מארדונה מאבד את זה כשהוא על סף התמוטטות. חסרונם של המעברונים השנונים, עם הדחקות על חשבונו של דייגו ארמנדו, ממש זעק לשמיים. הם ברבע הגמר, ואנחנו אלופי העולם בקשקשת.
נבחרת קרואטיה נחתה בסוצ'י ביום חמישי, ולמרות החיסיון שהוטל סביבה התקבצו מאות סקרנים בפתח מלון רדיסון שהועמד לרשותה. הרחוב נסגר לתנועה ומחסומים הוצבו בכל פינה בעת שלוקה מודריץ' ואיוואן ראקיטיץ' פסעו מעדנות מהאוטובוס לכיוון המלון ונבלעו בתוכו בתוך כמה רגעים, אשתי ואנוכי במו עינינו ראינו אותם. חיילים עם נשקים שלופים מנעו מציידי הסלפי גישה לחברים של ג'ובאני. אבל המלחמה האמיתית מחכה לנו הערב.
מה דעתך על הכתבה?