מרוסיה באהבה: קיבלנו מונדיאל שייזכר לשנים רבות

התרגשנו, התלהבנו – אפילו כאבנו את הכאב הקרואטי וצהלנו בניצחון הצרפתי. מונדיאל 2018 היה חוויה אדירה: הוא התחיל מדהים, הוריד הילוך, ובשלבי הנוק-אאוט לחץ על הדוושה הכי חזק שאפשר. בסופו של דבר קיבלנו טורניר הרבה יותר טוב משקיווינו, ונזכרנו שוב מדוע המשחק הזה הוא הכי גדול שיש.

זה היה מונדיאל בעיקר בלתי צפוי, וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. אבל כל טורניר גדול טומן בחובו גם מסקנות ונדמה לי שכמה מהם כבר די ברורות, על אף שאנחנו שעות בודדות אחרי הנפת הגביע.

1. ניימאר הגיע מעט פצוע. כשכל האומה הברזילאית מחפשת את רגע ההנפה שישכיח את ההשפלה מהטורניר הקודם, ניימאר היה אמור להיות זה שלוקח אותם על גבו. כריסטיאנו רונאלדו הגיע לטורניר כאלוף אירופה, והתקווה הייתה שבטורניר האחרון שלו כשחקן מוביל הוא ייקח את פורטוגל הכי רחוק שאפשר – אולי לא עד התואר, אבל לפחות להעניק לה הישג שייחקק לעד. ליאו מסי הגיע כמי שמשקולות ענק מונחות על כתפיו, בציפייה להביא תואר ראשון לארגנטינה בתקופתו.

מסי ורונאלדו. הם וניימאר קרסו תחת הציפיות (AFP)

שלושתם כשלו, מי יותר ומי פחות. לעומתם, שוודיה סירבה להיכנע ללחץ של זלאטן איברהימוביץ', שכוחו עדיין במותניו, והשאירה את הסופרסטאר לטייל בלוס אנג'לס ולא בערבות רוסיה. כמובן שהיא באה על שכרה בגדול.

שני כוכבי העל, מסי ורונאלדו, מתחילים את הרבע האחרון של הקריירה שלהם. הם גם מסמלים את סוף עידן כוכבי העל שעליהם נבנית נבחרת שלמה. עובדה: כל מי שעשה זאת, נכשל. נבחרת היא קבוצה לכל דבר, ורק קבוצות הצליחו בטורניר הזה, גם אם היו פחות מוכשרות. היחידה שהבריקה באמת היא נבחרת בלגיה, שלה יש כמה כוכבים גדולים, אבל נראה שיותר מכל היא קבוצה אדירה – למרות הכוכבים ובזכות היותם חסרי אגו במדים הלאומיים.

2. המון מילים כבר נכתבו על כמות השערים ממצבים נייחים בטורניר הזה – כנראה הרבה פחות משעות האימונים שהשקיעו המאמנים בתרגול ערב הטורניר. בעידן בו הכדורגל הופך להיות טקטי יותר ויותר, בעידן בו כמות השערים שמובקעים דרך משחק עומד רק הולכת ויורדת, ניצול המצבים הנייחים הופך להיות כלי סופר-קטלני וגם סופר-יעיל.

שחקני אנגליה חוגגים. הביאו את עצמם לרמת ביצוע בלתי נתפסת (AFP)

אנגליה עשתה על כך מחקר שלם במשך חודשים ארוכים והביאה את עצמה לרמת ביצוע בלתי נתפסת, בעיקר במשחק מול פנמה שם הציגה כמות תרגילים בלתי נגמרת, אך בעיקר רמת ביצוע מרשימה שלא מביישת קבוצת כדורסל שמיישמת את תרגילי ההתקפה באופן מבריק.

גם נושא החזקת הכדור, שלפני עשור נחשב כלי חשוב בדרך לניצחון, הפך בטורניר הזה לכלי שעומד לרועץ למי שמחזיק בו. המחזיקה הכדור נחשפת למתפרצות קטלניות, ואם ליריבה יש שחקני התקפה מהירים, הסיכוי שלהם לכבוש אפילו גדול משל היריב.

אוהדי נבחרת ברזיל. רק בשבילם המונדיאל הזה היה שווה (Gettyimages)

3. בטרם הטורניר היו מי שהטילו ספק בעצם קיומו. כמי שחווה את המשחקים מתוך עמדות השידור, אני יכול לשתף כי גם אליפות אירופה או גמר ליגת האלופות לא מתקרבים לרמת התשוקה והאהבה שיש לאוהדים הדרום אמריקאים לנבחרות שלהם, אז נכון שאף אחת מהן לא הגיעה לחצי הגמר, אבל רק בשבילם שווה להגיע למונדיאל הבא.

ומה איתנו? הלוואי, זה יהיה חלום אמיתי להניף את דגל ישראל בקטאר. חלום אמיתי.

להתראות אמא רוסיה, אהלן קטאר, נתראה בעוד ארבע שנים… וקצת.