אם למישהו הייתה תחושה שמדובר במונדיאל מוזר, לא תקני, או אפילו לא ספורטיבי – הוא לא היחיד. לפני כמה ימים ביקשה המקלדת הזו לראות כדורגל לנוכח גלי התלונות על כך שהמונדיאל בקטאר וגו', אבל גם המקלדת הזו נכנעה: אחרי שלב הבתים אנחנו נכנסים הערב לשלב הנוקאאוט בתחושה מעט חמוצה, אולי אפילו לא מעט חמוצה. יש לכך מגוון של סיבות ולא בגלל שהח"מ אוהד אורוגוואי, שהולכת הביתה הרבה באשמתה אבל לא רק.
אורוגוואי לא הלכה לבד. דנמרק, גרמניה, בלגיה וסרביה הלכו גם איתה. כל אחת וסיבותיה, כל אחת והשפעות המונדיאל הזה עליה. אלה חמש נבחרות שהיו יכולות פוטנציאלית להגיע לפחות לרבע הגמר, אבל במקום זאת הן בדיוטי פרי המפואר ב-DIA, שדה התעופה בדוחא.
לראשונה מאז המונדיאל ב-1994 ולראשונה בעידן 32 הנבחרות במונדיאל – אין נבחרת מושלמת בשלב הבתים, אבל בניגוד למונדיאל ההוא בארצות הברית – שם הסתיים הבית של מקסיקו, אירלנד, איטליה ונורווגיה כשלכל אחת 4 נקודות – כאן היו לכך מגוון סיבות.
ראשית, הפערים מצטמצמים. רק המארחת קטאר – שאין לה קשר לכדורגל הישגי – וקנדה, שלא הייתה במונדיאל מאז 1986 ונראתה נאיבית וחסרת נסיון, לא לקחו נקודה. כל השאר ניסו והתחרו, היו בתים שמה שנראה במחזור הראשון נראה הפוך לגמרי בשלישי, וזה לא רק בבית של ארגנטינה וערב הסעודית. העובדה שהמונדיאל בחורף ונבחרות גדולות מורכבות מכוכבים שהתישו את עצמם בקבוצות עד למונדיאל, חייבה חלק מהנבחרות שהבטיחו עלייה להוריד הילוך במחזור האחרון.
צרפת, ספרד, ברזיל ופורטוגל – שלוש מתוכן היו היחידות שהבטיחו עליה לשלב הבא אחרי המחזור השני – הן ארבע נבחרות שמועמדות לזכות במונדיאל וכולן הפסידו במחזור האחרון. כולן תטענה כי רצו לאפשר להרכב הראשון לנוח לקראת העומס בשלב הנוק אאוט.
ספרד למשל לא הייתה מושלמת אחרי שני מחזורים, ולמשך שלוש דקות גם הייתה מחוץ לתמונת העלייה כשקוסטה ריקה הוליכה על גרמניה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שניתנה לה הבחירה בין מרוקו לקרואטיה ויצא לה מרוקו, אז אולי היא כן בחרה. ומצחיק שזה דווקא ספרד, כי עד היום חיינו עם חרפת חיחון, אותו משחק בין אוסטריה למערב גרמניה במונדיאל בספרד 1982, שם מערב גרמניה הייתה זקוקה לניצחון על שכנתה-דוברת שפתה אוסטריה, הוליכה 0-1 ומאותו רגע התמסרו הקבוצות זו עם זו, ללא מטרת כיבוש, והשאירו את אלג'יריה מחוץ לשלב הבא.
חיחון חזרה במונדיאל הזה ביג טיים. ויהיו כאלה שישאלו את עצמם איך צרפת מרשה לעצמה להתבזות ככה מול טוניסיה, איך ברזיל יכולה להעיז להפסיד לקמרון וכמובן, ממתי רונאלדו – התאב ניפוצי שיאים ושולט ביד רמה בנבחרות – מוחלף מול דרום קוריאה?
מאז אותה חרפת חיחון עברה פיפ"א לקיים את משחקי המחזור האחרון באותה שעה, אבל השאירה שלבי נוקאאוט מוכתבים מראש, ובעיקר מקיימת שני בתים שנוגעים זה בזה, במועדים שונים. זה מעוות, זה יוצר תיאוריות קונספירציה וזה נשאר לדיראון כולם. הגרלה עיוורת, כמו בליגת האלופות, ובתים מוצלבים שישחקו באותה שעה, זה הדבר האחרון שפיפ"א תסכים לו. אחרי הכל, מי רוצה גמר בין יפן למרוקו? מי רוצה צופים שמזפזפים בין ארבעה מגרשים? פיפ"א כבר הוצגה בנטפליקס כמושחתת, אז למה לעצור כאן אם אפשר להתקדם עם זה?
קחו למשל את ה-VAR, אותה טכנולוגיה פלאית שמאפשרת לשופטים לטעות ולתקן את עצמם בעזרת שופטי וידיאו. ה-VAR נועד במקור לפתור מקרים שנויים במחלוקת שמחייבים התערבות, לא ליצור יש מאין. בשלב הבתים השתכלל ה-VAR והפך את המשחק לווירטואלי ואת המגרש לאקס-בוקס.
מקרי נבדל או אין נבדל על מילימטרים, על בליטה של נעל או אצבע, כדורים שעוברים את הקו אבל מופיעים על המסך ככאלה שדפנות הכדור לא עוברות אותו, מקרים שבעבר אף שופט לא היה שורק עליהם ואף שחקן או אוהד לא היה מתלונן עליהם, הפכו לשנויים במחלוקת דווקא אחרי התערבות ה-VAR. ואין מה לעשות, יפן הייתה נהדרת אבל עלתה לשמינית הגמר כי אושר לה שער שבחיים לא היה מאושר אם לא סנסורים רגישים ביותר; דרום קוריאה עלתה לשמינית הגמר כי ה-VAR חשש להציק לשופט הגרמני בפנדל ברור על קבאני במשחק בין אורוגוואי לגאנה, כי הוא ביטל התערבות VAR קודמת אחרי הכשלה בספק של נונייס.
עכשיו תשאלו קונספרטורים, למה יפן ודרום קוריאה נהנות מטעויות שיפוט גסות (יש כאלה שחושבים שאין פה בכלל טעויות שיפוט), במונדיאל הראשון שמתקיים באסיה מאז ששתיהן אירחו אותו יחד ב-2002? אולי בגלל שמדובר במדינות מתועשות עם תאגידי ענק מאחוריהן? ואיך זה שמסי ורונאלדו מקבלים פנדלים הזויים – בזכות ה-VAR – אולי רוצים שהם יגיעו לגמר, כי זה מה שהעולם היה שמח לראות? פיפ"א הפכה את המונדיאל ל-FIFA2022: תבחר שחקנים, תבחר טקטיקה, תשלוט בשופט, תקבע תוצאה.
אסיה טרפה את הקלפים בשלב הבתים. שלוש מחמש הנציגות שלהם (איראן וקטאר הפוליטיות נשרו) עלו לשמינית הגמר. שיא חדש, בוודאי כשדרום אמריקה שולחת שתיים מתוך ארבע הנציגות שלה לשמינית, פחות מאסיה. רק לפני 53 שנה נרשמו רק שבע נבחרות מאסיה, אוקיאניה ונבחרות מנודות, לתחרות על כרטיס כניסה למונדיאל. היום נבחרות אסיאתיות מצליחות יותר מנבחרות דרג ב' בדרום אמריקה, מנבחרות ממרכז אמריקה ומנבחרות אפריקאיות.
אירופה ואסיה שולחות לשמינית הגמר עשר נבחרות, שאר היבשות כבר שולחות שש – שיא מונדיאלים חדש. ב-1970 התרצתה פיפ"א ונתנה כרטיס אחד לאסיה ואחד לאפריקה. היום המונדיאל חוזר לאירופה פעם ב-12 שנה (לעומת פעם בארבע שנים בעבר), כמות האירופיות והדרום אמריקאיות מצטמצמת, הנבחרות האירופיות נושרות, וכמות הנבחרות מיבשות אחרות שמצליחות לעבור שלב – גדלה. להזכירכם, אוסטרליה הגיעה למונדיאל אחרי שהעיפה בפלייאוף את פרו. הגולם קם על יוצרו. פיפ"א לקחה את לב הכדורגל – הכישרונות מדרום אמריקה, התחרותיות שבאירופה – ועשתה בו לשימושיה (17 נבחרות מתוך 32 הגיעו למונדיאל הזה מהקונפרנסים החזקים, 22 מ-48 יגיעו במונדיאל הבא והמעמד הזה עוד יכורסם), אבל במקביל חל שיפור מהותי ברמה של הקונפרנסים החלשים יחסית. גרמניה, בלגיה, דנמרק ואיטליה (שבכלל לא עלתה למונדיאל) – בחוץ; דרום קוריאה, אוסטרליה, יפן, מרוקו וסנגל – בפנים. זה מעבר ל-VAR, השתעבדות לתאגידים ומונדיאל באמצע העונה. זו מהפכה.
למרות הכל, יש משהו מרענן בכדורגל שהוא נשמה, מלחמה, תנועה ולחץ לעומת הכדורגל הטקטי, המשמים, הלפעמים זחוח שמופגן במונדיאל הזה. כמעט כל הנבחרות – חוץ מקטאר – הראו משהו, הפגינו נוכחות, נתנו כמה דקות של מאמץ וטכניקה. אפילו בלגיה עד כמה שהם נראו נורא. כמות ההפתעות והחישובים המסובכים יצרה מצב שבו נבחרות גדולות נאלצו לצאת מגדרן בשלב כל כך מוקדם, ולפעמים זה לא הספיק.
בלגיה לא כבשה ברגעי האמת, גרמניה ניצחה את קוסטה ריקה פחות ממה שניצחה אותה ספרד, אורוגוואי כבשה שער אחד פחות מדי, אבל לכולן היה מכנה משותף: הם לא העריכו נכון את העצימות, הן באו רגועות מדי, הן זלזלו. התשלום בכדורגל העולמי היום הוא בריבית. יוון זכתה ביורו 2004, ברזיל חטפה בבית 7-1 בחצי גמר מונדיאל, ארגנטינה, גרמניה וספרד הפסידו במונדיאל הזה לנבחרות אסיאתיות שעשו עליהן מהפך תוך כמה דקות, ולא בסוף משחק אלא בתחילת המחצית השנייה. נגמרו המשחקים הקלים. קוסטה ריקה שחטפה 7-0 לא אופייני במחזור הראשון, כמעט והשאירה במחזור השלישי מחוץ לשמינית את אותה נבחרת שהביסה אותה.
ניימאר נפצע אחרי משחק, מסי החמיץ פנדל ונראה חצי קלאץ', רונאלדו מתעסק בשערים של ברונו פרננדש, לבנדובסקי כבש פעם ראשונה בהזדמנות האחרונה, קבאני הצטיין בוונדליזם. אנחנו חוזים במונדיאל הזה בירידת מסך על תור הזהב של הכדורגל העולמי. זה אולי יסתיים בגביע של אחד מהם, אבל זה תיכף נגמר. במקומם יגיעו מהירים (אמבאפה), גבוהים (גאקפו), אימתניים (הולאנד). אנחנו לגמרי באסקופה של עידן חדש.
והערה אחת על יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל: סרביה נראתה טוב במונדיאל הזה והיא נוסעת הביתה עם נקודה אחת ומקום אחרון בבית ז'. איך זה קרה? תשאלו את קברניטי גוונגז'ו סיטי (לשעבר גוונגז'ו RF), קבוצתו לשעבר של ערן זהבי, איך קבוצת התקפה מרעננת כל כך הייתה חוטפת בצרורות כל משחק. התשובה היא דרגאן סטויקוביץ' המאמן, קווים (מקבילים) לדמותו.
מה דעתך על הכתבה?