נבחרת רוסיה היתה אמורה לארח ביום חמישי בלוז'ניקי את פולין בפלייאוף ההעפלה למונדיאל. במקום זאת, נערך בשבוע שעבר באיצטדיון בו התקיים גמר גביע העולם 2018, מפגן פשיסטי לציון שמונה שנים לכיבוש חצי האי קרים ותמיכה במלחמה הנוכחית באוקראינה. והכדורגל? שלשום קיימה הנבחרת משחק אימון מגוחך מול הנבחרת הצעירה במתקן האימונים. כל 11 שחקני ההרכב הוחלפו במחצית, ובאופן כללי לא היה לו ערך כלשהו. גם לא היה קהל, למעט ילדים אומללים מבית יתומים שהובאו במסגרת קמפיין יחסי ציבור וקפאו ליד המגרש בשלג וברוח. זה מה יש.
המאמן הלאומי ואלרי קרפין הבין כבר ב-24 בפברואר שנבחרתו לא תשתתף עוד במוקדמות. "אמרתי אז לאישתי שלא יהיו לנו משחקים יותר", הוא אמר אחרי שפיפ"א ואופ"א החליטו להשעות את הנבחרות ואת המועדונים הרוסים מכל פעילות בינלאומית. אפשר רק לרחם עליו. בין השורות בהתבטאויותיו הזהירות אפשר לקרוא התנגדות נחרצת למלחמה שיזם הדיקטטור ולדימיר פוטין, אבל אסור לו להתנסח באופן בוטה יותר. הפחד השתלט על כולם, במיוחד אחרי החוק שעבר במהירות בפרלמנט, לפיו העונש על הפצת "מידע שקרי אודות המבצע הצבאי המיוחד" יכול להגיע ל-15 שנות מאסר.
ב-24 בפברואר, כאשר פלש צבא רוסיה לאוקראינה, היו כדורגלנים שהביעו את דעתם בפומבי. פיודור סמולוב, חלוץ דינמו מוסקבה והנבחרת, כתב: "לא למלחמה" באינסטגרם, וזכה ללייקים רבים, כולל של כוכב העבר אלכסנדר קרז'אקוב שמאמן כיום את ניז'ני נובגורוד. מאמן צסק"א מוסקבה אלכסיי ברזוצקי קבע: "אני יודע דבר אחד – במלחמה אין מנצחים. יש רק מפסידים". ואולם, ככל שחלפו הימים, האמירות האלה נעלמו. הכוכבים הבינו שזה עלול לעלות להם ביוקר.
האירוע המתוקשר ביותר התרחש כאשר קרפין הודיע כי ארטיום דזיובה, הקפטן הלאומי לשעבר וגיבור המונדיאל הביתי, סירב לזימון לסגל בצל המלחמה. "ארטיום רוצה מאוד לחזור לנבחרת, אבל עכשיו, בגלל המצב הלא פשוט באוקראינה, בה מתגוררים קרובים רבים שלו, הוא התנצל וביקש לא לזמן אותו. קבענו שנישאר בקשר ונעקוב אחרי משחקיו בזניט", אמר המאמן. מיד לאחר מכן, הוציא החלוץ הודעה בהולה לפיה מדובר באי הבנה, והנסיבות המשפחתיות בגללן ביקש להיעדר לא קשורות כלל לאוקראינה, מבלי לפרט אותן. ניתן היה לחוש את האימה שאחזה בו כאשר הבין את ההשלכות.
מבחינה מקצועית, הם כבר משלמים מחיר כבד על פעולות הדיקטטור הרצחני שהורס לא רק את אוקראינה, אלא גם את מדינתו. כל הסדר שנבנה בכדורגל הרוסי התמוטט כמו מגדל קלפים. השאיפות לשחק במונדיאל התאיידו ברגע אחד. אירוח גמר ליגת האלופות נשלל מסנט פטרסבורג. ספרטק מוסקבה חגגה כאשר סיימה לפני נאפולי ולסטר בפסגת הבית בליגה האירופית, והתכוננה בקוצר רוח להתמודד מול לייפציג, אותה מדריך מאמנה האהוב לשעבר דומניקו טדסקו, אבל המשחקים בוטלו ואיש לא יודע מתי יוחזרו הקבוצות הרוסיות למפעלים האירופים. רק הליגה המקומית ממשיכה, מכוח האינרציה, גם אם לא ממש ברור בשביל מה ועם מי.
המלחמה החלה בדיוק לפני תום פגרת החורף הארוכה, ולא נותר לקבוצות זמן להתארגן למצב החדש. הן מתמודדות איתו תוך כדי תנועה, כל אחת בקצב שלה ולפי המצוקות שלה. יש כאלה שאיבדו את כל הזרים, כמו קרסנודר – הפרוייקט הפרטי המצוין של איש העסקים סרגיי גלציקי שנופל לתוך תהום. דניאל פארקה הגרמני שפוטר העונה מנוריץ', מונה בדצמבר ועזב בתחילת מרץ בלי לנהל משחק אחד. יחד איתו נטשו כל הזרים, ולמשחקי החוץ נוסע הסגל המקוצץ ברכבת כי נמל התעופה בעיר הושבת. גם מרוסטוב אין טיסות בזמן מלחמה, אבל הקבוצה ששקעה בתחתית דווקא ניצלה את המצב הקשה של הנבחרת כדי להחזיר לשורותיה את המאמן קרפין – הוא עובד כיום בשתי משרות.
הזרים הועמדו במצב דרמטי וקשה במיוחד. יש כאלה שבחרו לעזוב מיידית, כמו המאמן הגרמני מרקוס גיסדול – הוא אפילו לא טרח להתקשר ישירות למנהליו בלוקומוטיב מוסקבה, ושלח את סוכנו לעשות זאת. מאידך, יש אנשי מקצוע שהצליחו מאוד, ולא קל להם לעזוב מקום עבודה טוב בגלל נסיבות שכלל לא תלויות בהם. קחו למשל את סנדרו שוורץ הגרמני, שהגיע לדינמו מוסקבה ב-2020 לבקשתו של המנהל הספורטיבי ז'לקו בובאץ, עוזרו של יורגן קלופ לשעבר. הוא בנה קבוצה צעירה לתפארת עם סגנון ראוותני ואטקטיבי, והצעיד אותה למאבק האליפות מול זניט. כעת, בדיוק כאשר אפשר היה לקצור את הפירות, התברר שהדבר המוסרי והנכון הוא לעזוב הכול ולהתפטר. הוא לא עשה זאת עד כה, למרות שעוזרו האוקראיני אנדריי וורונין נטש את המשרה ימים ספורים אחרי תחילת המלחמה.
גם רוב השחקנים הזרים של דינמו עדיין שם, וכך גם הכוכבים הברזילאים של זניט, כולל הרכש היקר יורי אלברטו שהוחתם בדיוק בתחילת השנה. הכוכב הטורקי החדש של צסק"א, יוסוף יאזיג'י הטורקי שהגיע בהשאלה מליל, כבש בכל ארבעת המחזורים הראשונים אחרי הפגרה, ולא מודאג במיוחד מהפוליטיקה. מנגד, כל הזרים של רובין קאזאן עזבו, כולל הכוכב הגאורגי הבולט חביצ'ה קבראצחליה, שהיה אמור להימכר בקרוב לליגה בכירה במחיר גבוה. הוא ארז את חפציו, נסע בשבוע שעבר למשחק נבחרתו, חתם בדינמו באטומי עד סוף העונה – ולא חזר.
באופן כללי, על השחקנים ממדינות אירופיות מופעל לחץ כבד מבית לעזוב. התקנות של פיפ"א מאפשרות לכל שחקן מהליגה הרוסית לעשות זאת, אבל רק הזרים יכולים באמת להשתמש בכך. הרוסים שיעשו זאת עלולים לסכן את עצמם. וזה אסון עבור כוכבים צעירים כמו ארסן זכריאן, הפליימייקר בן ה-18 של דינמו מוסקבה ואחד הכדורגלנים המוכשרים ביותר בעולם בשנתון שלו. כיצד תתפתח הקריירה שלו מעכשיו? האם כל חלומותיו יתרסקו על לא עוול בכפו?
כל זה מספק לא מעט חומר לדיונים בהתאחדות. לאור חוסר האיזון בין הקבוצות, הועלתה האפשרות להקפיא את הירידות. יש גם הגורסים כי ללא השתתפות הקבוצות והנבחרות בטורנירים בינלאומיים, צריך להגדיל את הליגה (כיום יש בה 16 קבוצות ו-30 מחזורים בלבד), ולא ברור מה יעשו השחקנים עם הזמן הפנויי שיוותר להם. מאידך, הרמה בתחתית נמוכה גם כך, ולאוהד ממוצע לחלוטין לא אכפת מקבוצות כמו אופה או חימקי. אחרי עזיבת הזרים איכות הכדורגל תרד עוד יותר, והוספת קבוצות נוספות תביא לכך שהקהל יאבד עניין ברוב המשחקים.
גם עכשיו העניין הזה מלאכותי למדי. אפילו קרפין תהה על מה משחקות כיום הקבוצות, אפילו בצמרת. "אז קרסנודר יכולה אולי לסיים במקום השלישי. מה זה יתן לה? שורה בוויקיפדיה? אז היא נלחמת על שורה בוויקיפדיה. מעשית, העונה הזו לא רלוונטית מבחינתה", קבע מאמן הנבחרת/רוסטוב. ואם הוא חושב כך, סביר שהוא משקף את דעת הקהל כולו.
בינתיים, השלטונות מנסים להנדס דעת קהל חיובית כלפי המציאות העגומה. עיתונאים בכירים בעיתונים המובילים מפרסמים מאמרים הזויים באופן קיצוני, לפיהם מזימת העולם כולו היא להרוס את הכדורגל הרוסי ומנתחים ברצינות את סיכויי הצלחת הערעורים לבין הדין לענייני ספורט. ההתאחדות אף עוסקת בפרובוקציות, כגון הצעה רשמית לארח את יורו 2028 או יורו 2032.
האוהדים, השחקנים, המאמנים ומנהלי הקבוצות בוהים במופע האבסורד הזה, מייחלים ליום שאחרי המלחמה, ומקווים כי החיים יחזרו להיות נורמלים כאשר הטירוף של הדיקטטור ייגמר. האם זה אפשרי? עד כמה השלכות המלחמה הזו יהיו הרסניות עבור הכדורגל, ומתי תוכל רוסיה להיחשב שוב מדינה רגילה גם בהיבט זה? אין לדעת. ואם זה מעניין אתכם, אז הנבחרת הבוגרת ניצחה את הנבחרת הצעירה 0:1. החלוץ הצעיר של דינמו מוסקבה קונסטנטין טיוקאבין הבקיע את השער היחיד והילדים שקפאו מקור הריעו לו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
