אני לא מוצא טעם לפקפק באותנטיות של ג'נארו גאטוסו. כשהוא ממרר בבכי אחרי שנאפולי שלו לוקחת מיובנטוס את הגביע האיטלקי, אני מאמין שהוא חווה טלטלה רגשית עזה. רק עצם הזכייה של נאפולי בגביע, על חשבון יובה, זה סיפור גדול.
גאטוסו בא מהדרום, מקלבריה, אבל שימש בשירותה של מילאן הגדולה. כדי לתת למילאן את מה שהוא נתן, צריך להגיע אליה מלמטה. גאטוסו תמיד ראה את יובה מנקודת המבט של מילאן, אבל את הגביע, ההישג הכי גדול שלו כמאמן עד עכשיו, הוא לקח עם נאפולי. בנסיבות רגילות הייתי דומע יחד איתו, זה היה צריך להיות אחד מרגעי השיא של העונה הזאת, תוסיף לו את מותה הטרגי של אחותו פרנצ'סקה שנפטרה ממחלה בימים שלפני האירוע, וגאטוסו הקדיש לזכרה את הניצחון – תקבל סיפור חד־פעמי שייחרת בזיכרון.
הכל התרחש בשידור חי. ליוויתי את גאטוסו לכל אורכו עד להתפרקות שלו, ראיתי, הבנתי, אבל לא הרגשתי, הדרמה לא חלחלה: גאטוסו בוכה בטלוויזיה, עוד אחד שבוכה בטלוויזיה, כל הזמן אנשים בוכים בטלוויזיה, זה מקובל. גאטוסו היה לעוד מתמודד בתוכנית בישול שמספק סיפור קורע לב לפני שהוא ניגש לסירים. גמר הגביע האיטלקי שוחק ללא קהל, זה הפך את האירוע הגרנדיוזי לסתמי, הריק צמצם אותו לממדים זעירים, האמת ניטלה ממנו, גאטוסו נראה לי מזויף, הקהל שנשפך לרחובות נאפולי, כמו סרט ארכיון מהימים של מראדונה בעיר. "נאפולי, מחזיקת הגביע האיטלקי 2019־2020", עוד שורה בכרוניקה. הכדורגל חזר, המשחקים משוחקים, ייפלו הכרעות, יחולקו תארים, יוכתרו אלופות – מי יזכור משהו מהעונה הזאת.
המשחק הזה מוגש בעשורים האחרונים כמופע ססגוני, שתלטני ורועש. בפסגותיו הוא שואב את הגלובוס. השקט שירד עליו חושף אותו במערומיו. מתברר, במנותק מהרעש שסובב אותו, שהכדורגל הוא אוסף מהלכים ופעולות ששחקנים מבצעים במיומנות כזאת או אחרת.
מתברר שכדורגל איננו משוואה שכל מרכיביה – מועדונים, בעלים, מנהלים, מאמנים, שחקנים וקהל – שווים בחשיבותם. תותיר את כל מרכיבי המשוואה על כנם, תוציא ממנה את הקהל – אין למופע הזה קיום. אייל ברקוביץ' לא היה עולה לשחק ללא קהל, הוא יימנע מלפרשן משחקים שנערכים ללא קהל, הקהל הוא לא רק הרעש שנמצא ברקע ונותן את הצבע ואת הטעם, הקהל הוא המהות. כל יתר המרכיבים רק סובבים אותו. ניימאר ללא קהל באצטדיון הוא עוד קוסם רחוב מהפאבלות שמציג להטוטי שליטה בכדור, והעוברים והשבים משליכים מטבעות לכובע שלרגליו.
אם לכדורגל הייתה נציגות מוסמכת שמדברת בשמו ורשאית לבטא את האינטרסים הצרים שלו – אך ורק הם, במנותק מיתר מרכיבי המשוואה – הוא לא היה חוזר בהיעדר קהל. אין לו עניין להיות מוצג במערומיו, זה פוגע במידת העניין שהוא מעורר לטווח הארוך. כדורגל בלי קהל זה וידיאו גיים. הוא מאבד את האמת שלו.
יורגן קלופ כמו שהוא; שם על עצמו משהו, זיפי זקן, שיער סתור, עב זגוגיות, ידיו שלובות על חזהו, פונה לציבור שלו רגע לפני שליברפול מחדשת את פעילותה. עוד מנהיגים תקשרו ישירות עם העמים שלהם בחודשים האחרונים, כך שאפשר להשוות. קלופ, אם כן, כמו שהוא, פונה לעמו ואומר לו כך: "הכדורגל חזר. מכל מיני סיבות הוא ייראה שונה, אבל אתם יכולים להפוך אותו למאוד מיוחד.
הרבה דברים נאמרו בשבועות האחרונים, אבל נלך כמה חודשים אחורה, כשכולנו נחשפנו לבעיה שתלווה אותנו מעתה ואילך – כולנו יחד, בדיוק באותו זמן, בכל העולם. זה היה הרגע שבו הבנו שהכדורגל פחות חשוב מכפי שחשבנו לילה קודם, כששיחקנו נגד אתלטיקו, אני חושב שזה היה שיעור טוב ללמוד, שיעור חשוב – הבריאות היא מעבר לכל דבר אחר.
"היה עלינו לגלות אחריות וגילינו אחריות. היו זמנים שבהם לא ידענו אם נחזור לשחק בעונה הזאת. היו דיבורים, היו שמועות, הועלו רעיונות כאלה ואחרים, והנה אנחנו עומדים כאן ובעוד כמה ימים יתחדשו משחקי הליגה". וזאת הנקודה. הליגה מתחדשת וזה דבר גדול, אנחנו יכולים לחזור לשחק ולרדוף אחרי המטרות הגדולות שלנו. בשביל זה אנחנו זקוקים לכם, תמיד הזדקקנו, כל הדברים המיוחדים קורים רק בגללכם. חזרנו לאצטדיון שלנו וההבדל הגדול היה לפני המשחק: ‘you will never walk alone‘ בהיעדרכם. זה עדיין שיר גדול, תמיד תענוג לשמוע אותו, אבל בלעדיכם זה אפילו לא 5%.
"כרגע נצטרך לחיות עם זה, ויהיו רגעים שמקהלה של 300 או 400 מיליון תוכל לשיר אותו יחד, וזה הרגע שכולנו מייחלים לו. אבל עד אז אנחנו משחקים כדורגל, זה יהיה לגמרי אחרת, אבל עדיין כדורגל ועדיין עבורכם, הפירוש הוא שאנחנו נהיה באצטדיון – אתם תהיו בבית.
"אני מבטיח לכם – נרגיש בתמיכה שלכם, אני אדאג לכך שהבחורים ירגישו אותה, אנחנו נשתמש בה, כי אנחנו זקוקים לה, אתם 90% מהדלק שנמצא במכלים שלנו, אבל שמרו על עצמכם, תתמכו בנו מהבית, אנחנו עדיין איתכם. you will never walk alone".
יורגן קלופ זה סיפור אחד שהקורונה רק העצימה. הנאום שלו הוא מה שייוותר לי מהעונה הזאת, יותר מהאליפות הראשונה של ליברפול מזה 30 שנה.
מה דעתך על הכתבה?