בחודש מרץ אשתקד, זמן קצר לאחר תחילת כהונתו השנייה, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי שהקים את כוח המשימה למונדיאל 2026. טראמפ עצמו עומד בראש הוועדה, יחד עם סגנו ג'יי.די ואנס, במטרה לנהל את מה שהוא מגדיר כ"אירוע הספורט הגדול בתולדות האנושות" אשר צפוי לחפוף לחגיגות ה-250 להקמת ארצות הברית. כעת, כפי שמדווח מגזין ה"פייננשל טיימס", ימים ספורים לפני שריקת הפתיחה ב-11 ביוני, ההכנות באמריקה מערבבות פוליטיקה נפיצה, תעשייה עסקית מגלגלת מיליארדים, ונבחרת לאומית שמתקשה לספק את הסחורה על כר הדשא.
פוליטיקה, פצצות ואשרות שהייה
בחודשים האחרונים נראה שטראמפ גילה לפתע את הכדורגל. הוא נצפה עם נשיא פיפ"א, ג'אני אינפנטינו, שאף העניק לו "פרס שלום" מומצא של הארגון, ואירח בבית הלבן את ליאו מסי וקבוצת אינטר מיאמי. עם זאת, האירוח התרחש על רקע מציאות ביטחונית קודרת: שבוע קודם לכן החלו ארצות הברית וישראל בהפצצות נרחבות באיראן. טראמפ, במהלך הדיון בבית הלבן, התייחס למדינות שעל הכוונת הצבאית שלו דוגמת איראן ו-ונצואלה, והגדיר אותן באגביות כ"מדינות שאוהבות כדורגל".
איראן, שהוגרלה לבית ז', עדיין נמצאת בסימן שאלה לקראת הטורניר בשל בעיות ויזה ומתיחות גיאופוליטית חסרת תקדים. טראמפ אמנם הצהיר כי הנבחרת האיראנית "מוזמנת", אך הוסיף עקיצה מטרידה הנוגעת לבטיחות שחקניה. ברקע, אוהדים ממדינות רבות מתמודדים עם איסורי טיסה ומגבלות כניסה חמורות שהטיל הממשל, לצד השבתה חלקית של הממשל הפדרלי המשבשת את התנועה השוטפת בנמלי התעופה.
הכסף הגדול מנצח את הכאוס
בזמן שהרחובות סוערים וכוללים הפגנות מחאה סביב נושאים של הגירה ומדיניות, התאגידים האמריקאים בוחרים להתמקד בשורת הרווח. בכנס "עסקי הכדורגל" שנערך לאחרונה באצטדיון המרצדס-בנץ באטלנטה, מנהלים בכירים דנו בהתלהבות בהזדמנויות הצמיחה הפנומנליות. על פי מחקר שציטט אינפנטינו בפורום הכלכלי בדאבוס, המונדיאל צפוי לייצר למעלה מ-30 מיליארד דולר בתפוקה גולמית בארצות הברית בלבד. נציגי התאגידים מתייחסים לאקלים הפוליטי המתוח במונחים מכובסים של "אתגרים גיאופוליטיים", ומעדיפים להתמקד באסטרטגיות תוכן, תוך היאחזות בהנחה כי ברגע שהכדור מתחיל להתגלגל, הציבור שוכח את צרותיו.
פוצ'טינו והמציאות המרה על הדשא
אך המבחן האמיתי הוא ספורטיבי, ושם ארצות הברית ניצבת בפני מציאות עגומה. הנבחרת האמריקאית קיימה שני משחקי הכנה – או כפי שהמאמן מאוריסיו פוצ'טינו מתעקש לקרוא להם, "משחקים לא רשמיים" – מול נבחרות אירופאיות חזקות. למרות פתיחה מבטיחה מול בלגיה ויתרון מוקדם משער של ווסטון מקני, האמריקאים קרסו וספגו תבוסה כואבת בתוצאה 5:2.
פוצ'טינו, המאמן הארגנטינאי המוערך שהובא במיוחד כדי להוביל את הנבחרת לפסגות חדשות, הגיב בטון פילוסופי ואמר לעיתונאים ש"טוב להרגיש את הכאב לפעמים". לדבריו, הכאב חיוני כדי לנפץ את האשליה האמריקאית השאננה של "אנחנו כל כך טובים ויפים". המשחק השני מול פורטוגל לא שיפר את המצב. למרות היעדרותו של כריסטיאנו רונאלדו, הפורטוגלים שלטו ללא עוררין וניצחו 0:2 בקלילות בזכות יכולת אישית של ברונו פרננדש וז'ואאו פליקס.
ארמון של שיש וחלומות שבורים
הפער בין היומרה האמריקאית למציאות בשטח מומחש היטב במרכז האימונים הלאומי החדש שהוקם בג'ורג'יה, במימונו של המיליארדר ארתור בלאנק. מדובר במתחם ספורט מפואר ועצום בגודלו, מזכוכית ושיש, המזכיר יותר טרקלין יוקרה בינלאומי מאשר מגרש אימונים. אך כל הפאר, החדשנות והטכנולוגיה לא יכולים לכסות על עובדה היסטורית עקשנית: הניסיון מלמד שהצלחה בכדורגל אינה מובטחת. עם סיכויים קלושים לזכות בטורניר, נראה שהמונדיאל של טראמפ אכן יהיה הגדול בהיסטוריה מבחינה מסחרית ולוגיסטית. עם זאת, השאלה שנותרת פתוחה היא האם ארה"ב מסוגלת לקנות בכסף הצלחה ספורטיבית, או שכפי שהגדיר זאת פוצ'טינו: מנהיגות היא פשוט לא מצרך שאפשר לקנות בסופרמרקט.
מה דעתך על הכתבה?