לא בכל יום זוכה נבחרת ישראל במדליה בטורניר יבשתי, אבל אתמול (שבת) זה קרה באליפות אירופה לחירשים ולכבדי שמיעה באיטליה, לאחר שהכחולים-לבנים ניצחו את פולין 72:79 במשחק על הארד והגיעו להישג השיא בתולדותיהם. בקיץ הקרוב ישתתפו הישראלים באולימפיאדת החירשים בברזיל.
"התברכנו בשחקנים עם אופי יוצא מן הכלל, והשתפרנו ממשחק למשחק", התרגש אדיר זריהן, היחיד מבין המאמנים המשתתפים שהוא עצמו חירש. "היו לנו כאן הופעות פשוט מדהימות. יש עתיד מבטיח לענף הזה, והרבה אנשים שותפים להישג".
קפטן הנבחרת, אור פוגל, הודה כי הזיל דמעה כשנקרא להניף את הגביע השמור למקום השלישי. "החזקתי אותו מול הקהל באולם, יחד עם המדליה על הצוואר, וידעתי שכל המשפחות והחברים שלנו עומדים לצידנו, יחד עם המדינה", אמר לוואלה! ספורט. "זה רגע שאנצור לכל החיים, ואספר עליו בעתיד לילדים ולנכדים שלי".
עבור פוגל, בן 34, זה לא התואר הראשון על אדמת איטליה. בעבר הוא הופיע כזר בפבריאנו מהליגה המקומית, וב-2015 זכה עם לב תל אביב ביורוקאפ בארץ המגף. "זו סגירת מעגל מרגשת בשבילי, ואולי אני פשוט אשאר כאן כדי לגרוף עוד תארים", הוא צוחק.
בריאיון פתח פוגל צוהר לעולמם של החירשים על הפרקט. "אנחנו משחקים למעשה בשקט, ובאופן טבעי לא שומעים את השריקות של השופטים ובעצם ממשיכים לרוץ למרות שהמשחק נעצר. זה קורה לעיתים קרובות, אבל הודות לטכנולוגיה המודרנית יש תאורה באולם שמהבהבת ומתריעה בפנינו בכל שריקה. לשחקנים חירשים וכבדי שמיעה יש קשר עין מעולה במהלך מסירות, ואנחנו שומרים כל הזמן על ריכוז. זה ממקד אותנו יותר. שחקנים ששומעים, מדברים ביניהם מרחוק כשהם רוצים לתכנן מהלך או תרגיל, וזה הבדל משמעותי".
– ומה עם הוראות מהמאמן?
"גם על קשר העין עם המאמן אנחנו עובדים הרבה. הוא מסמן הוראות במהלך המשחק ומנופף עם הידיים למעלה כדי שהשחקנים ישימו לב מה הוא מבקש. ברור שיש בזה גם חסרונות, כששחקן נמצא עם גבו למאמן. לא פעם רואים איך כשמישהו עומד על קו העונשין, שחקן קורא למי שלידו ומסמן לו שיביט לעבר הספסל, כדי שיראה מה המאמן מורה לו לעשות. יש שיתוף פעולה תמידי ובסיסי בין השחקנים, וזה מה שהופך את המשחק למהנה יותר".
– לעידוד מהקהל יש משמעות בסיטואציה הזאת?
"גם אנחנו מצליחים להרגיש את האוהדים. נכון שרובנו לא יכולים לשמוע את השאגות, אבל בהחלט חשים בגוף, דרך רצפת העץ, את התופים והרעש שיש בתוך האולם".
פוגל עובד כמאמן כושר במקביל לקריירה שלו ככדורסלן. הוא החל את הקריירה בעירוני רמת גן, ומלבד לב תל אביב ופבריאנו, שיחק גם בהפועל גבעתיים והופיע בין היתר כזר ביוון. "לשחק עם קבוצות באירופה זו חוויה. לא הייתי רגיל לדבר בשפת סימנים שאינה עברית, ולמזלי אופיר אטלס היה איתי, וזה מאוד עזר לי. למדתי קצת יוונית ואיטלקית, אבל גם אצלנו, כמו בעולמם של השומעים, יש את שפת הסימנים באנגלית שהיא בינלאומית וכמעט כולם מבינים אותה".
במשחק על המקום השלישי הצטיינו יובל וירניק, שצלף 30 נקודות, איתי תאסירי (18) ואופיר כרסנטי (15). פוגל, שלא קלע, מסביר את חלוקת התפקידים: "אני מתמקד בפן ההגנתי, והתפקיד שלי הוא לנטרל את כוכבי היריבות. ההתקפה אינה הצד החזק שלי, ויש סביבי שחקנים שנותנים שם את הטון. זה השילוב המנצח".
בנוגע ליחס כלפי חירשים בישראל אומר הקפטן: "המודעות עולה משנה לשנה, אבל זה לא מספיק. רבים מתקשים להתמודד עם הסביבה. יש מובטלים רבים שמנסים להתקבל לעבודות שונות, ואנחנו סובלים ממחסור בנגישות ממוסדות הציבור ובכתוביות בטלוויזיה, למשל. עכשיו יש לנו את שירלי פינטו, חברת כנסת חירשת ראשונה בהיסטוריה שנכנסה לממשלה, ואנחנו מאמינים בה שתסייע לכולנו בהעלאת המודעות לחירשים וכבדי שמיעה".
לקראת ההמראה לישראל, סיכם פוגל: "ההרגשה פשוט אדירה. זה מגיע לכל השחקנים הלוחמים ולצוות המקצועי, יחד עם הקמע שלנו, רפאל קיסוס. זכינו בהישג היסטורי, והבאנו הרבה כבוד וגאווה גדולה בזכות ה-DNA שלנו: לב גדול, רוח לחימה ונחישות. נשארנו ביחד אחרי הפסדים, וידענו להרים את עצמנו, לאסוף את השברים ולבוא באטרף למשחק הבא. אני מקווה שנקבל יותר תמיכה מהממשלה לאליפויות הבאות, ורוצה להודות לכל מי שעמד מאחורינו ותמך בנו מרחוק. הרגשנו שכל המדינה איתנו".
