פחות מ-48 שעות לאחר ההפסד הביתי לאפס אנדולו, ניצבה מכבי תל אביב בפני מבחן חשוב ולמרות שממש לא הציגה כדורסל מבריק עמדה בו בגדול כשניצחה 69:77 את חימקי מוסקבה בחוץ.
הצהובים עמדו במבחן קודם כל בפן הפיזי, בזכות שימוש נכון של המאמנים ברוטציה רחבה (11 שחקנים שותפו, אף אחד מהם לא שיחק יותר מ-28 דקות). חלוקת הדקות היא קריטית בהתחשב בלו"ז הרצחני של היורוליג, ובדקות הסיום בלטה לעין רעננותם היחסית של שחקני מכבי לעומת תשישותם של כוכבי חימקי, שבד ואנדרסון, ששהו על הפרקט למעלה מ-35 דקות כל אחד.
גם מבחינה מקצועית עמדו ספאחיה וחניכיו באתגר, כשתוכנית המשחק הנכונה של המאמן בוצעה בצורה יעילה. הלחץ האדיר שהפעילו הגארדים של מכבי על אלו של חימקי הניב לא פחות מ-20 איבודי כדור של הרוסים, כאשר חלקם הפכו לנקודות קלות בצד השני, נקודות להן זקוקה מכבי כמו אוויר לנשימה לנוכח בעיותיה בהתקפת חצי המגרש. הפקת הלקחים מהמשחק מול אפס מנעה משבד הקטלני לשלוט במשחק כפי שעשה אריק מקולום, ולמרות שסיים עם 21 נקודות היה זה הלחץ האגרסיבי של דיברתולומיאו, קיין והאחרים שגרם לבעיות קשות בניהול המשחק (שבעה איבודי כדור) ומנע ממנו זריקות נוחות מעבר לקשת (סיים עם 1 מ-5).
עבודה לא פחות טובה נעשתה בשמירה על שני הגארדים הנוספים של חימקי, ג'נקינס ומרקוביץ', שסיימו את הערב עם שש נקודות משותפות ובדיוק אותו מספר של איבודים, אך הניצחון אמש הושג קודם כל בזכות העמידה בפן המנטלי של המשחק הבעייתי. זה התחיל כבר שלשום, עם אותו פסק זמן מדובר שלקח ספאחיה לקראת הסיום כשהמשחק למעשה הוכרע ובו אמר לחניכיו כי אין הוא יכול לבוא אליהם בטענות כשהם נותנים את הכל ונכנעים ליריבה שנהנית מערב משוגע.
ג'קסון מתעופף לסל. הכוכב של הצהובים אמש (אתר היורוליג)
המאמן הקרואטי המנוסה מבין היטב כי במתכונתו הנוכחית של היורוליג אין שום צורך להפוך כל הפסד לאסון לאומי. העליות, המורדות והתוצאות הבלתי צפויות הן חלק בלתי נמנע מהעונה הארוכה והמתישה של המפעל (ראו את מקרה באסקוניה שנראתה נורא בפתיחת העונה והשבוע הביסה את ריאל וניצחה בגדול בקובנה, את ריאל הלא יציבה או את אפס שנוצחה אמש בביתה יומיים לאחר המופע העצום שלה בהיכל).
במקום לצרוח, להתלהם ובכך לזרז את בואו של המשבר, הצליח המאמן לשים את הדברים בפרופורציות ולהתמקד במשחק הבא במקום לחטט בפצעי המשחק הקודם. גם הצבתו של שגב האנרגטי בחמישייה הפותחת במקומו של פראחוסקי האנמי והמדכא הוכיחה את עצמה והפיחה חיים בקו הגבוהים של מכבי. הקרדיט על הניצחון המנטלי אמש מתחלק בין הצוות המקצועי מתווה הדרך לבין השחקנים, שהוכיחו שוב כי הם בנויים מחומרים שונים לחלוטין לעומת קודמיהם בתפקיד, שלא נשברו גם בדקות המומנטום של היריבה (בעיקר בפתיחת הרבע השלישי) וידעו תמיד לחזור ולהשיג את השליטה במשחק.
שגב. הצבתו בחמישייה סייעה משמעותית (חימקי מוסקבה)
הכדורסל ההתקפי שהציגה אמש מכבי (מלבד כמה דקות טובות ברבע הראשון ובסיום השלישי) היה רחוק מלהרשים. שוב בלטה הבעייתיות שבמשחק ללא שחקן מטרה בצבע, שבלעדיו קשה מאד לייצר משחק חצי מגרש איכותי ושפוגע גם בתפקודם של קלעי החוץ שכמעט ולא נהנים מזריקות חופשיות. גם מספר איבודי הכדור ההולך ועולה והעובדה שהיריבות מכירות טוב יותר את התרגילים של מכבי ומשבשות אותם פוגעת בשטף וביעילות ההתקפית. לפרקים זה נראה אפילו די רע ועם עוד שלשה או שתיים יכול היה המשחק לחמוק בדיוק כמו משחק החוץ הקודם בבלגרד, אבל בשורה התחתונה הושג ניצחון חוץ גדול וחשוב למרות תנאי פתיחה מאוד לא פשוטים.
היורוליג הוא ריצה למרחקים ארוכים ולא מיאוץ קצר והקבוצות שיצליחו בסופו שלדבר להעפיל לשלב שמונה הגדולות, מלבד קבוצות העל שיעלו בזכות כישרונן הגדול, הן אלו שיצלחו יותר מבחני אופי מיריבותיהן. ומכבי ת"א צלחה אמש אחד שכזה.
מה דעתך על הכתבה?