ערב שמח היה אתמול באיצטדיון טרנר כשהאלופה חגגה תואר שני ברציפות. האווירה הייתה טובה, חיוכים נמרחו מקיר לקיר והייתה זו הזדמנות טובה להעניק דקות לשחקנים שבדרך כלל לא זוכים לראות את הדשא של טרנר מקרוב.
נכון, ה-1:1 אמש מול מכבי פתח תקווה לא התעלה לרמה גבוהה, כצפוי, אבל שוב הראה עד כמה הפער בין האלופה למי שאיכסנה את המקום השלישי הוא עצום. בכר החליף כמעט את כל ההרכב הראשון ועדיין פ"ת לא הצליחה למנוע מהפועל באר שבע להיות הדומיננטית על המגרש.
מי שהיה במשחק האליפות מול סכנין בעונה שעברה לא יכול לשכוח את התפרצות הרגשות עם תואר היסטורי. אתמול כבר הובהר היטב לכולם שהתחושה הבתולית מהעונה שעברה לא יכולה לחזור. מהרגע הראשון היה בולט מאוד שהאוהדים, להבדיל מכל המשחקים מאז נפתח איצטדיון טרנר, לא באו לעבוד אלא להתפנק על המושבים ולצפות בחגיגה האדומה.
עבדו קשה כל השנה והגיעו לחגוג (דני מרון)
יש הבדל גדול בין החגיגות של שתי האליפויות. נזכיר שבשנה שעברה חיכו שתי צלחות, אחת בטרנר ואחת בבלומפילד, אבל אתמול זה היה שונה. ב"ש הגיעה כשהיא כבר אלופה ואחרי חגיגות במשך שבוע, ואין ברירה אלא לומר שהאווירה הייתה די מאכזבת.
אפשר וצריך היה לייצר חגיגה גדולה יותר על המגרש, בין אם לפני המשחק או אחריו – זיקוקים, פירוטכניקה, הופעה קצרה או כל דבר שהיה מזכיר לנו שמדובר בערב שונה. גם האוהדים היו מעט כבויים, אבל אותם דווקא אפשר להבין אחרי שעבדו קשה כל השנה. כשאין את המתח באוויר, גם אין את הניצוץ שיבעיר אש ביציעים.
אי אפשר להתעלם מטקס ההנפה שהיה אולי האירוע החשוב מכל אמש בטרנר. זו לא ההנפה שחשובה, אלא המניפים. ב"ש בחרה לתת סימן מובהק ומשמעותי למאור בוזגלו עד כמה הוא רצוי במועדון. הרי הוא היה הקפטן והסרט נלקח ממנו ועבר לברדה ושות', אבל במועדון שוב מצאו את הדרך האלגנטית לומר למאור שהצלחת הזו היא גם שלו, שגם הוא חלק מהקפטנים וחלק שצריך להישאר. אגב, ראוי לציין שאחרי שבועות רבים אתמול לא נשמעו שריקות בוז כשהוקרא שמו של בוזגלו בכריזה.
משפחת בוזגלו. זכתה לכבוד והבוז נפסק (דני מרון)
כעת נותרו לב"ש עוד שלוש משימות עד סיום העונה. הראשונה היא לשמור על טרנר נקי מהפסדים ולהשוות את שיאה של מכבי תל אביב לרצף של 35 משחקים ללא הפסד ביתי, המשימה השנייה היא לקבוע את שיא הנקודות של המועדון (ב"ש זקוקה לנקודה אחת כדי להגיע ל-83 ולשבור את השיא) ולספוג שני שערים לכל היותר עד סיום העונה ובכך להפוך לקבוצה עם ממוצע הספיגה הנמוך אי פעם. קשה לומר שאלו משימות שיבעירו את הקבוצה בשני המחזורים שנותרו, אבל הן בוודאי סוג של תמריץ.
שלא תטעו, הפועל באר שבע כבר עומלת בקצב גבוה על העונה הבאה, לא רק בחיזוק הסגל אלא בעיקר בשמירתו, כשהחלום הגדול הוא העפלה לליגת האלופות. זה תלוי מאוד בהגרלה ולאו דווקא ביכולת, אבל עכשיו זה זמן לחגיגות ולא לדאגות.
ברקת עם הצלחת. עובדת במרץ על העונה הבאה (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?