שני הפסדים רצופים במשחקים חשובים. זה לא קרה להפועל באר שבע כבר הרבה מאוד זמן, כמה זמן אתם שואלים? מאז סוף עונת אלישע לוי, אז היו לב"ש שלושה הפסדים רצופים, וכולם במשחקים חשובים – מכבי חיפה, גמר הגביע מול מכבי תל אביב והפסד ליגה שהדיח אותה מהמקום השני מול קריית שמונה. אחר כך הצטרף ברק בכר ואת ההמשך כולם יודעים.
אבל נחזור לאמש (שני). ב"ש במחצית הראשונה נראתה מאוד אגרסיבית, אך גם מאוד צפויה ומאוד לא יצירתית, וזאת למרות העובדה שהיא שיחקה עם כל הכישרון שיש לה: גם אוחנה, גם מליקסון וגם וואקמה ביחד. למרות זאת, היא יצרה מעט מאוד מצבים במחצית הראשונה וגם הם מהתקפות מעבר ולא במשחק עומד.
אפשר למצוא קווי דמיון למשחק מול מאריבור. לוזון החליט שוואקמה לא ינצח אותו. מאבוקה שחקן מנוסה, שחקן חזק שהתכונן מצוין והצליח לנטרל את הניגרי בעזרת החברים. לכן דווקא אגף ימין היה פנוי בדיוק כמו בסלובניה. נסו להיזכר כמה הזדמנויות להגבהות טובות היו לבן ביטון במאריבור, ואתמול היו לו אפילו יותר, ועדיין הוא לא מצליח לדייק ולייצר מצבי הבקעה אמיתיים. לוזון החליט שוואקמה לא ינצח אותו בדיוק כמו שמאריבור החליטה, ושתיהן דרשו מב"ש להוכיח שהיא מסוכנת וחדה גם בלעדיו.
לוזון נגד בכר. מאמן חיפה קבע את כללי המשחק
כפי שכתבתי בשבוע שעבר, האלופה הפכה להיות קבוצה צפויה, היריבות למדו אותה ואמש זה קרה שוב – חיפה רצתה קודם כל לנטרל את ב"ש ואח"כ לחשוב התקפה. אמש כמעט ולא ראינו את משחק הצירופים הידוע של ב"ש, היא חיפשה שוב ושוב את פקהארט שאליו הוגבהו הרבה מאוד כדורים, רובם ככולם לא מדויקים, ובכך שינתה את אופי המשחק שלה והפכה לקלה לניטרול. בכר יצטרך לחשוב איך הוא פותר את הבעיה הזו וגורם לשחקנים שלו לא לסטות ממשחק הצירופים גם כשפקהארט על הדשא.
בתחילת העונה בכר השתמש במונח "שערים שאנחנו לא רגילים לקבל", והוא צדק. ב"ש הרגילה אותנו שהיריבות מגיעות מולה למעט מאוד מצבים. וגם הם לא כל כך אטרקטיביים. אתמול, אם חיפה הייתה יותר חדה, זה היה נגמר בתבוסה כואבת. שיר צדק המשיך את התקופה הרעה שלו והוא נכון לעכשיו החוליה החלשה בהגנה האדומה, כזו ששווה גול ליריב בכל משחק ואתמול אפילו שניים. איחור בסגירה על רוקאביציה בשער הראשון, ובשני זה כבר היה מביך שעה שצדק עצר כדי לסמן לקוון שיש נבדל (בעוד הוא זה ששבר את קו הנבדל). כשלא זכה להנפת הדגל, ניסה לסגור את הפער שנפתח מסלליך בשל העצירה שלו, אבל זה כבר היה מאוחר. אפילו בליגת הילדים מלמדים שגם אם יש נבדל לא מפסיקים לשחק עד שהשופט לא שורק.
בכר ניסה לשדר רוגע ואופטימיות בסיום המשחק (הדרכה מהיועץ המנטאלי והדובר בסיום כל משחק, זוכרים?), וביקש לציין שיש גם הרבה דברים טובים שהוא יכול לקחת. אז נכון גם בעשרה שחקנים הקבוצה שלו נלחמה ולא נשברה, והתוצאה 3:1 היא לא תבוסה, כשאילולא מיקום חסר מזל של ברדה היא אפילו הייתה יוצאת עם נקודה מהמשחק הזה, אבל כל זה בגדר אחיזת עניים. ב"ש פגיעה, מאפשרת ליריבה להגיע ללא מעט מצבים, היא סופגת הרבה מאוד שערים, היא צפויה בהתקפה, ואמש בדקות האחרונות היא גם נראתה מותשת.
שיר צדק. החוליה החלשה של האלופה
פגרת הנבחרת הגיעה בזמן לחבורה מהדרום. כעת השחקנים יתפזרו להם למסגרות אחרות, ינקו קצת את הראש, וואקמה ואוגו יטוסו לניגריה, חמישה שחקני נבחרת ישראל יפרדו קצת מהחממה בטרנר, ב"ש אמורה סוף סוף לקבל את קואנקה, זמן החזרה של ויטור ושהר יתקצר, ולבכר יהיה זמן לחשוב איך הוא מתחיל הכל מחדש.
הבשורה הטובה שזה רק מחזור שני, וגם בשנתיים האחרונות ב"ש הפסידה בסמי עופר מה שלא מנע ממנה לקחת את התואר. את האליפות לוקחים בפלייאוף. הבשורה הפחות טובה היא שאירופה בפתח והמאמץ הקבוצתי, הפיסי והמנטלי עוד לפניה. זה לא הולך להיות קל יותר מעכשיו, ההיפך, זה רק ימשיך ויהיה קשה יותר.
מה דעתך על הכתבה?