בקיץ 2011 החליטה מכבי קביליו יפו מליגה א' לצרף לסגל שלה שני צעירים מהמגזר. ליפו לא היו ערבים בסגל, או שלא היו לה מספיק. קבוצה מיפו שאין לה ערבים בסגל, זה לא התאים. לקביליו אין את האמצעים להיכנס לשוק ולהציע הצעות, לפרוש רשת של סוכנים שיאתרו עבורה כישרונות. אין לה מה להציע, זה רק מה שהיא במקרה מוצאת.
חיפשו באתר של ההתאחדות לכדורגל שמות של ערבים שיש לצדם מספרים יפים. הגיעו לדיא סבע, בוגר טוברוק. טוברוק חיה מכאלה: היא אוספת כישרונות צעירים בכל רחבי הארץ, מטפחת ומוכרת. הביאה את אלמוג כהן מבאר שבע, את אייל גולסה מכפר סבא, את גיא אסולין מנהריה, את דיא סבע ממג'ד אל-כרום.
- שלושער לדיא סבע, 0:4 למכבי נתניה על מכבי פתח תקווה
- דיא סבע: "אני רוצה להבקיע, בגלל זה לא ויתרתי על הפנדל
לסבע היו מספרים מפלצתיים בליגות הצעירות והיה לו גם ייחוס משפחתי: חמולת סבע כבר הוציאה מתוכה את אחמד סבע, סקורר גדול, מלך השערים של ליגת העל בעונת 2011/12 במדי מכבי נתניה.
סבע על הכתפיים אחרי השלושער. היה מלך שערי ליגת העל גם ב-2011/2 (דני מרון)
יפו פנו למוטי איוניר וביקשו ממנו חוות דעת על דיא סבע. איוניר נחשב ידיד המועדון והיה ידוע כסמכות בעניין כישרונות צעירים. באותו זמן הוא מונה למאמן מכבי תל אביב והתכוון לחולל שם מהפכה מקצועית שתתבסס על צעירי המועדון. היה לו דור טוב. ומכיוון שקביליו ביקשו את חוות דעתו על סבע, איוניר מסר את חוות דעתו ובהזדמנות זו אמר להם: "הרגע החתמתי אותו במכבי". ככה, מתחת לאף שלהם.
איוניר. התבקש לתת חוות דעת והחתים אותו במכבי ת"א (דני מרון)
מכבי באותם שנים התחילה להשקיע בכישרונות מהמגזר. היה לה כבר את הכסף של גולדהאר. שנה קודם הם החתימו את מואנס דאבור מנצרת. דאבור וסבע בני אותו גיל, ילידי 92'. דאבור שחקן לגיטימי בליגות האירופיות – שווייץ, אוסטריה – אף קבוצה ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה את דאבור. מכבי ציפתה מסבע את מה שציפתה מדאבור: כמה עונות טובות בשורותיה, למכור, להרוויח כמה שאפשר.
היו לסבע שני משחקים במכבי ובינואר, אחרי ארבעה חודשים בקבוצה, הוא הושאל לבאר שבע. סבע תמיד היה פעיל בחלון של חודש ינואר. בבאר שבע זו הייתה העונה הראשונה של אלישע לוי. זאת לא באר שבע של היום. גם מכבי ההיא זו לא מכבי של היום. בבכורה שלו בבאר שבע, סבע שם שניים נגד הפועל חיפה. לא הובקעו יותר שערים במשחק. מה צריך יותר מזה. היו לו עוד כמה הבלחות באותה עונה, אבל באר שבע נאבקה נגד הירידה. לסבע היו כמה מניות בהישארות של באר שבע ההיא בליגת העל.
תחת אלישע לוי היו לו מניות בהישארות ב"ש בליגה. תקופה אחרת (ערן לוף)
בינואר 2013 סבע הושאל לבני סכנין. הכיוון שלו התחיל להסתמן: סבע משוטט, עובר מיד ליד, עונה פה, חצי עונה שם, מספיק טוב כדי שיחתימו אותו, לא מספיק טוב כדי שיחזיקו בו ויבנו עליו.
סבע גמר את העונה בסכנין וחתם במכבי פתח תקווה שעלתה לליגת העל. הוא הראה לפתח תקווה מה שהראה ובסוף אותה עונה עבר לנתניה. נתניה בדיוק עלתה לליגת העל. סבע שיחק, נפצע לקראת פתיחת העונה השנייה שלו, נתניה ירדה. הוא ירד יחד איתה, נתניה עלתה, עלה יחד איתה. זה הסיפור עד עכשיו. זה לא סיפור של כוכב כדורגל אלא של אחד ששורד בענף. יש מאות כאלה – פעם חשבו שיצא מהם משהו וזה לא הסתייע מסיבה כזאת או אחרת.
***********
מכבי נתניה של העונה הנוכחית נמצאת בין ארבע הראשונות בכל הפרמטרים הנמדדים: נקודות בטבלה, הבקעת שערים, החזקת כדור, הזדמנויות, איומים, קילומטראז' של שחקנים – אין קטגוריה אחת שנתניה לא מצויה בה בין ארבע הראשונות.
סבע עומד במרכזה של נתניה, לא ערן לוי, אף על פי שערן לוי עדיין מוזכר כברומטר שלה. שחקנים כמו ערן לוי הכרנו. ראינו את איציק זוהר, מה שיש לו לא תיקח ממנו, אבל הבעיה היא מה שאין לו. תחפור כמה שתחפור, לא תמצא את מה שאין. את ערן לוי אף אחד לא פספס, לוי מימש את עצמו, הוא מצוי בדיוק בנקודה בה הוא צריך להיות. נתניה לוקחת ממנו מה שיש לו לתת ולא באה בדרישות מעבר לזה. לוי נהנה ממנה והיא ממנו.
דיא סבע זה משהו אחר. בעונה שעברה, בליגה הלאומית, הוא נתן 17 גולים ו-12 בישולים. בנוסף, סבע מדליק את המגרש. אלה נתונים של שחקן שסביבו מועדונים בונים קבוצות. סבע הוא פרנצ'ייז פלייר, הוא גם מתנהג כך. אני שומע אותו מדבר אחרי משחקים, סבע עונה לשאלות כמו מי שיש לו קבוצה על הראש, קבוצה שהוא אחראי לה. ברור שזה לא עוד שחקן – זאת לא היכולת של עוד שחקן וגם לא הפאסון.
סבע בשל להריץ קבוצה גדולה. אולי היה יכול להריץ היום את מכבי ואת באר שבע, אבל תפס את שני המועדונים האלה בתקופה לא טובה. רק עזב וכל הדברים הטובים התחילו לקרות להם. מזל חרא.
סבע נגד נתניה. היה במכבי ת"א ובהפועל ב"ש בתקופות אחרות (דני מרון)
***********
צריך לראות את דיבאלה פעם אחת, במשחק אחד, כדי להבין שיש בסיס להשוואה שלו למסי, אף על פי שיש לו דרך לעשות. גדולה אמיתית של שחקן כדורגל ניכרת מיד. אלה הנגיעות הקטנות בכדור, המצבים שהוא נחלץ מהם, ההזדמנויות שהוא יוצר, הגולים שהוא נותן, התמונה שהוא רואה כשלפניו המגרש, ובעיקר איך ומתי הוא עושה את כל זה – במשחקים הגדולים. בקנה מידה מקומי, שלנו, ובסטנדרטים המקובלים כאן, זה מה שמבליט את סבע מיתר הכישרונות המדוברים.
אין לכדורגל הישראלי בעיה לזהות כישרונות ולפמפם אותם. הוא זיהה ופמפם את אייל ברקוביץ', ראובן עטר, יוסי בניון, ליאור רפאלוב, מאור בוזגלו, מאור מליקסון, גילי ורמוט, עכשיו את מנור סולומון – כולם שחקנים מהסוג של סבע. לא פספסתי את מיכאל אוחנה. אי אפשר לפספס אותו, אבל עוד לא ראיתי אותו עושה את הדברים שסבע עושה מפתיחת העונה הנוכחית, ואני לא רואה שום סיבה שתמנע ממנו להמשיך לעשות את זה.
אני מרגיש מספיק נוח להשוות בין סבע לבין בניון בשנותיו הראשונות בארץ. בניון זוהה וקבוצות נבנו סביבו כשהיה ילד בן 17. גם באר שבע שירדה ליגה נבנתה סביבו וגם מכבי חיפה שאליה עבר מבאר שבע. לי זה נראה שסבע יכול לחולל בקבוצת כדורגל את מה שיוסי בניון חולל אז, בשנותיו הראשונות כאן לפני שיצא לאירופה – אם רק יקבל הזדמנות. אבל כשזו תינתן, הוא יצטרך לקחת אותה, כי תינתן לו רק הזדמנות אחת. האחרים שהוזכרו כאן בהקשר שלו קיבלו יותר ויקבלו יותר.
בניון. כמו בתחילת דרכו, גם סבע נבדל מכל שאר הכישרונות (Gettyimages)
***********
לפני כמה שנים אייל ברקוביץ' תיאר את סבע והשתמש במונחים שבהם הוא מתאר את עצמו. ידוע מה ברקוביץ' חושב על עצמו ועל שיעור קומתו כשחקן והסביבה גם הכירה בכך. הוא מוצג כגדול שחקני ישראל לדורותיהם – יחד עם בניון – ועשה קריירה משמעותית באירופה. אני מנסה לומר כאן שבמקרה של סבע יכול להיות שברקוביץ' יודע על מה הוא מדבר.
סבע היה יכול לעזור למכבי חיפה להיראות יותר טוב מכפי שהיא נראתה השבוע, אבל בנישה שלו יש לחיפה מספיק שחקנים. יש להם את ורמוט. חיפה העדיפה להשקיע בוורמוט. אף קבוצה לא פספסה את ורמוט. חיפה חילצה את ורמוט ממכבי תל אביב – שגם היא לא פספסה את ורמוט – וגם בה ורמוט לא עשה כלום. אני שם לב שוורמוט מתנהל די יפה בלי לעשות כלום. סבע נותן לנתניה את מה שחיפה ציפתה לקבל מוורמוט ולא תקבל.
סבע היה נותן למכבי חיפה את מה שוורמוט לא יכול לתת (אודי ציטיאט)
*******
הכדורגל הישראלי מזמן הכיר בכך שערבים יודעים לשחק כדורגל. הוא קלט אותם בזרועות פתוחות, אבל עוד לא הייתה כאן קבוצה שהכירה בכך ששחקן ערבי-ישראלי יכול להוביל אותה, שתפקיד את עצמה ברגליו, שתשחק בצלמו, כפי שהוא יקבע. אולי כי עוד לא היה כזה שחקן.
נתניה זו הקבוצה הראשונה שבונה את עצמה סביב שחקן ערבי-ישראלי. זה קורה לסבע כשהוא בקרוב בן 25. לאחרים זה קרה יותר מהר, אבל מהצד האחר מהראן ראדי התגלה כשהיה בן 30. הערבים פורחים לאט.
מה דעתך על הכתבה?