בית ספר למאמנים מתחילים: ברק בכר העביר לקרויף שיעור בטקטיקה

ועדיין, למרות השינוי הכפוי, חיפה המשיכו לשלוט במשחק אבל לא הצליחה לייצר לחץ מאסיבי בשליש האחרון, בעיקר בגלל החולשה באגף שמאל (קאיו ובן הרוש לא קיימים התקפית) ואנמיות לא אופיינית של קוסטדינוב שכמעט ולא עשה תנועות עומק מקו שני.

מהעבר השני, בני בן זקן שמר על ההרכב ממשחק הניצחון נגד נתניה ועשה רק חילוף בעמדות בין קלטינס לקלאודמיר (הוריד את האחרון לעמדת הקשר האחורי כשקלטינס וסאבו לפניו). בית"ר אמנם לא שכנעה ביכולת מול נתניה, אבל בן זקן הבין שהוא חייב קישור חזק ואגרסיבי. היה ברור שככל שינקפו הדקות וחיפה הלחוצה לא תצליח להבקיע, הלחץ יכביד על רגלי השחקנים בירוק והסיכויים של שחקני בית"ר לעקוץ יעלו.

בן זקן זיהה שחיפה תוקפת בעיקר מימין, והעמדה הקדמית של קלטינס מונעת ממנו להגיע לעזרה מזווית נכונה מול היציאות של מאבוקה והתנועה של קהת. המאמן עשה שינוי פנימי כשהוריד את קלטינס מדרגה והעביר את סאבו לשחק מאחורי שכטר. ברגע ששחקני בית"ר הסתגלו לשינוי (בסביבות הדקה ה 30), המטוטלת החלה לנוע לכיוון שלהם ועם קצת מזל, וטעות הגנתית קשה של גרשון ובן הרוש שנתקעו מאחור ושברו את קו הנבדל, עלתה ליתרון ממש על סופה של המחצית הראשונה.

הישראלי הטוב בליגה. עידן ורד (דני מרון)

השער הכניס את חיפה להלם, וכך היא גם יצאה למחצית השנייה. לוזון חיכה עם החילופים, בית"ר קיבלה ביטחון, והבקיעה את השער השני שגמר את המשחק. ראוי לציין ששני השערים של הירושלמים הגיעו אחרי כדורי קרן. הראשון אחרי קרן התקפה (הראשונה שלה במשחק, בשלב הזה היו לחיפה שבע קרנות) שנהדף, והשני במשחק מעבר אחרי קרן הגנה.

חיפה ממשיכה לדשדש. לוזון חייב לצמצם את הרוטציות, להחליט על המערך והסגנון שהוא הולך איתו, אחרת העונה הזו תסתיים כקודמותיה וגרוע מזה, לא יווצר בסיס לקבוצה תחרותית בעונה הבאה. בית"ר מצידה ממשיכה להראות שהיא קבוצה התקפית נהדרת, אבל במידה ולא תתחזק הגנתית בינואר, זה לא יספיק. ושלוש מילים אחרונות על עידן ורד – הישראלי הטוב בליגה.

המשחק שנעל את המחזור, היה משחק העונה בארבע השנים האחרונות. האלופה מול סגניתה באצטדיון הכי ביתי בליגה. 20 הדקות הראשונות אופיינו בקרב טקטי לא שגרתי בין שני המאמנים. בכר פתח ב-3:4:3, במטרה ללחוץ את מכבי גבוה ולהלחיץ את הקבוצה של ג'ורדי קרויף. זה גם עבד לו מכיוון שב"ש הצליחה לחטוף כדורים ולייצר שני מצבי כיבוש בעשר הדקות הראשונות. ג'ורדי הגיב בדקה העשירית כשהוריד את ייני לעמדת הבלם וניסה לייצר תמונת מראה למערך של בכר.

בכר ראה כי טוב, דחף את בראון לקישור ועבר ל-4:3:3. ג'ורדי שוב שינה והחזיר את ייני לקישור. ואחרי כל השינויים האלה, החליט אלחמיד (שאולי התבלבל מכל השינויים) לתפוס את קיארטנסון בפעולה חסרת אחריות, לקבל צהוב שני ולהשאיר את ב"ש בעשרה שחקנים. המהלך הזה אולי עצר את רצף שינויי המערך, אבל הוא בעיקר חשף את מכבי בערוותה (באופן אירוני, די מזכיר את מה שמכבי עשתה לחיפה אחרי ההרחקה של בן חיים בדקה דומה).

בכר. בית ספר לטקטיקה (דני מרון)

מכבי המשיכה לשחק נסוג, להציג קישור סטטי ושבלוני וכמעט ולא איימה על השער של גורש. הקישור של מכבי הוא הבעיה שלה, בוודאי בצורה שהמשחק התפתח. ייני לא תורם כלום למשחק, באטוקיו רוצה את הכדור רק לרגל וכמעט ולא נכנס לרחבה וריקן, שיודע לעשות תנועות עומק, שיחק הרחק מאחור. גם שני המגנים, התרכזו בעיקר במשימות הגנה.

ג'ורדי, בניהול משחק פחדני וחסר השראה לחלוטין, לא שינה אסטרטגיה – מכבי לא לחצה, לא שלחה עוד שחקנים קדימה – היה חייב להוציא את ייני במחצית ולהכניס עוד שחקן התקפי בכדי להלחיץ את הגנת ב"ש, הגיב ונגרר במקום ליזום ולגרור ובעיקר הציג קבוצה שיותר מפחדת לספוג מאשר רוצה להבקיע. כל אלו רק הבליטו את האיכויות של המאמן מהצד השני. בכר ניהל את המשחק לעילא, הכתיב את הקצב, שידר לשחקנים אמונה שאפשר לנצח את המשחק ולא צריך להסתפק בתיקו, והחילוף של שהר היה הדובדבן שבקצפת – בכר הכניס אותו כשחקן כנף והעביר את מליקסון לחוד, כך הוא הרוויח את העוצמות של שהר גם הגנתית וגם התקפית (בשער הוא פינה את האגף לביטון וסיים ממרכז הרחבה).

מכבי פספסה הזדמנות אדירה במשחק הזה. היא תפסה את ב"ש ללא שלושה מהעוגנים העיקריים שלה בשנתיים האחרונות, אוגו, ויטור וצדק, עם וואקמה שעדיין לא מצא רשת העונה ועם שחקן פחות מהדקה ה-21. ולמרות כל אלו, בשום שלב מכבי לא הייתה קרובה לנצח. היה ברור שהמשחק הזה יהווה צומת דרכים עבור שתי הקבוצות. נראה שב"ש בהחלט בכיוון הנכון והיא שוב מחזקת את מעמדה כמועמדת מספר אחת לאליפות. סגנית האלופה מצידה, נראית לא בכיוון. הדברים שהלכו לג'ורדי כל כך בקלות כמאמן זמני, נראים קשים עד בלתי אפשריים כמאמן קבוע (לא מקרי). אם מכבי לא תעשה שינוי בינואר, הסגנית של ב"ש, לא תגיע מקריית שלום.