ניכר היה שהתשוקה וההתלהבות במחצית הראשונה לא היו מנת חלקם של שחקני באר שבע, ואני משתמש במכוון במונחים האלה ולא בעניינים פיזיולוגים. הסיבה פשוטה כי במחצית השנייה ראינו ב"ש יותר אנרגטית, יותר לוחצת, יותר מתלהבת ולכאורה זה אמור היה להיות הפוך אם מקשרים זאת לעניין העייפות הפיזית. כאן מדובר בעייפות מנטאלית, אבל גם את המשוכה הזו הצליחו שחקני האלופה לעבור בשלום.
כפי שכתבתי כאן בטור הקודם, בבאר שבע חששו מפציעה של מליקסון בבוקרשט ולמרות הדקות המועטות ברומניה והניסיון להימנע מפציעה, מליקסון נפצע. זה אולי היה הרגע הכי חשוב משחק. כי בפעם הראשונה מאז הגיע איסק קואנקה לישראל ראינו מה בדיוק ראה בכר בקלטות ביולי שהביאו אותו להחליט שהוא רוצה את הספרדי בישראל.
לקראת רגע האמת. שחקני ב"ש (עדי אבישי)
לראשונה, ראינו שחקן מאוד נייד, כזה שמפנה את עצמו שוב ושוב לקבל את הכדור, הטכניקה האישית גבוהה מאוד והביטחון העצמי עולה מרגע לרגע. ראינו את השחקן שפפ גווארדיולה היה מאוהב בו, זה שיודע לעשות פעולות נהדרות גם בלי הכדור. הפעולה המצוינת שלו הובילה לשער הראשון ומאותו רגע הוא הפך לבעל הבית במרכז המגרש.
מה שבולט בינתיים זה חוסר התיאום שלו עם דור אלו באגף ימין, בעיקר משום שהשניים לא מרבים לשחק יחד. המחשבה העיקרית שלי מההופעה של הספרדי שיכול מאוד להיות שהוא לא שחקן כנף קלאסי כפי שכולם חשבו. הוא ממעט לפרוץ על הקו, הדריבל שלו הוא בעיקר כדי לשחרר את עצמו למסירה, אבל לא כדי לחלוף על שחקן לאורך הקו. בכר יצטרך לחפש לו עמדה אחרת או שילוב אחר כדי להוציא ממנו יותר ואתמול הוא הוכיח שיש עוד הרבה מה להוציא מהשחקן שכולם נהנו לצחוק על בריאותו.
המבחן האמיתי שלו. קוואנקה (עדי אבישי)
עכשיו יגיע המבחן האמיתי של קואנקה. אחרי הפגרה כל שחקני הסגל אמורים להיות כשירים. כמוחמד גאדיר, ניב זריהן, גיא מלמד וכל השאר יחזרו, זה יהפוך את הדרך אל חולצת ההרכב להרבה יותר קשה. בכר, מנהל רוטציות מדופלם, יצטרך לקבל כמה החלטות קשות.
אחרי הביקורת על לואי טאהא אתמול קיבלנו ממנו משחק מושלם נקי מטעויות ומלא אחריות. שחקן נוסף שראוי לציון הוא מתן אוחיון הכולבויניק של הקבוצה. מעט מאוד דקות משחק לנוכח הסגל העמוק, הוא בכלל לא רשום לאירופה, אבל בכל פעם הוא מוכיח שיש על מי לסמוך כשבכר מקפיץ אותו למשימה ספציפית. בטור הקודם ציינתי את המשחקים בהם כמה דקות של חוסר ריכוז הביאו לשערי ספיגה, אז מדובר במשחקים מול סטיאווה בוקרשט בטרנר וברומניה וכן במשחק מול אשדוד ולא כפי שנכתב.
בפני באר שבע עומדים עכשיו שלושה משחקים מאוד חשובים. המפגש מול הפועל עכו בטרנר קשה משום שהוא משחק שהאלופה חייבת לנצח אותו ובכך בעצם להשתוות למובילה הפועל חיפה ו"לסגור את המינוס" של פתיחת העונה. אז תצא לשווייץ לעוד משחק חובה מול לוגאנו שרק ניצחון בו ישאיר סיכוי לעלייה לשלב הבא באירופה. אחרי כך יגיע המחזור הכי מסקרן של העונה עד כה בליגת העל.
כל שש הראשונות בטבלה ייפגשו בינן לבין עצמן, כשהאלופה תתארח בטדי אצל בית"ר ירושלים, הפועל חיפה תפגוש את מכבי תל אביב ומכבי נתניה את מכבי חיפה. אירוע כזה הוא די נדיר ובסיומו נקבל תשובות קצת יותר ברורות מי המועמדות האמתיות לתואר האליפות, או יותר נכון: האם נתניה והפועל חיפה מסוגלות להמשיך לרוץ והאם באר שבע, למרות כל הבעיות, תכבוש את הפסגה רגע לפני סוף הסיבוב.
ביטון, חלאיילה וזריהן (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?