קרויף פתח את הראיון והתייחס לאביו: "למדתי ממנו הרבה, אני מנסה ליישם את הדברים עכשיו כמאמן. הארגון והסדר נורא חשובים לי, גם השמירה על הכדור. הגיוני שינסו לעשות השוואות ביני ובין אבי, אבל הוא אלמותי. הוא תמיד יישאר חלק מהשיח בכדורגל העולמי, ואני רק בן תמותה. סבלתי מהצורך להוכיח את עצמי בגיל צעיר יותר, היום זה כבר נשאר בעבר".
הביקורת בישראל: "כאן, יום אחד אתה גיבור ויום אחד רוצים שתעוף מהמועדון. יש המון זעם, תשוקה ואופי שלא מאפשרים לעבוד בצורה סבלנית בישראל. זה נורא דומה למה שקורה בספרד. כשאתה אחראי, תמיד ירצו ממך תוצאות ומהר".
על מכבי תל אביב: "היא סמל בתרבות הישראלית. אוהבים כאן כדורגל הרבה יותר מכדורסל, ועדיין מכבי תל אביב היא תמיד מקור לגאווה עבור הישראלים. היא תמיד ייצגה את המדינה בכבוד".
לא חשב על אימון. קרויף (דני מרון)
ההחלטה לעבור אל הקווים: "לא חשבתי על זה גם בעצמי, בכל קבוצה שהייתי בה נמשכתי הרבה יותר לנושאים העסקיים והשיווקים. לדעתי הצלחתי בשנים האחרונות כמנהל מקצועי. בחרתי אם להישאר בתפקיד הזה במועדון אחר או לאמן את מכבי תל אביב. בחיים תמיד לומדים, זה כבר הצליח לי על הקווים במספר משחקים בעונה הקודמת. אני מנסה שלא לחזור על טעויות שעשיתי בעבר".
הפילוסופיה שלו כמאמן: "המנטליות שלי היא התקפית. יש דברים שאני עושה בצורה אוטומטית בגלל הקשר העמוק עם אבי. צריך הגנה טובה כדי לשחק בצורה התקפית כמו שאני רוצה. בדיוק כמו אבא שלי, אני לא נעול על שיטה אחת בלבד. אבא שלי היה מהפכן, הוא האמין שכדורגל צריך לבדר את הקהל. אני מקווה מאוד להיות פעם חלק מהספרדית, זה חלום. מקווה שזה יהיה חלק מהלמידה שלי בתקווה להיות מוכן לכל אתגר".
גאווה? בליגה האירופית חושבים אחרת. שחקני מכבי תל אביב (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?