המשחק האחרון בליגת העל בשנת 2017 הפגיש את הפועל אשקלון, שהגיעה למשחק כשניצחונה האחרון היה אי שם ב-23 בספטמבר, ואת האלופה מבאר שבע, שהגיעה אחרי שהציגה יכולת לא מרשימה בניצחון הביתי על מכבי חיפה.
עם כל הכבוד לאשקלון, ויש כבוד, הסיפור הגדול של המשחק הזה היה הפועל ב"ש. האלופה קיבלה בחזרה את ויטור ו-וואקמה והמשיכה לשחק ב 4:3:3 עם אורן ובן ביטון כמגנים. איינבינדר הועדף על ראדי בקישור ומקדימה ההיררכיה בב"ש מאוד ברורה, מליקסון, וואקמה ושהר פותחים כל עוד הם בקו הבריאות (או במקרה של וואקמה, בריאות חלקית). ההרכבים במשחקים האחרונים מסמלים יותר מכל את הנפילה של ב"ש ברכש בשנה האחרונה.
- האופציות של זהבי: שדרוג או חבירה לסוזה
- קבהא על הכוונת של מכבי תל אביב
- מכבי חיפה כבר חושבת על העונה הבאה
- נמצאים בחו"ל ורוצים לראות כדורגל ישראלי? לחצו כאן לכל הפרטים
על הנייר הסגל רחב, אבל יש הבדלי איכות גדולים בין השחקנים ורוב שחקני הרכש מתקשים להשתלב במערכת של בכר. שני השחקנים היחידים שמשתלבים בצורה טובה הם אורן ביטון ומיכאל אוחנה, שעשה קפיצת מדרגה גדולה ביכולתו מאז הרעש הקטן שהיה סביבו. קוואנקה מתגלה כנפילה ענקית כלכלית ומקצועית והוא בדרך החוצה, אלו ומלמד עדיין לא משתלבים (במקרה של האחרון יש נסיבות מקלות, חזר מפציעה ארוכה).
אלחמיד, למרות נתונים פיזיים יוצאי דופן, מספק טעות של שער כמעט בכל משחק שהוא משחק, זריהן יותר פצוע מבריא וגם כשהוא בריא, הוא מספק הבלחות בודדות (או יותר נכון, הבלחה בודדת – הצמד מול בית"ר בעונה שעברה), הארכת החוזה של קורהוט מתבררת כמקח טעות (להחזיק מגן זר על הספסל זה לוקסוס גדול) וגם פקהארט, למרות שלושת שעריו, לא מהווה פקטור דומיננטי כמו שציפו ממנו והוא אינו החלוץ המוביל.
לא מוביל כמו שציפו ממנו. פקהארט (דני מרון)
כל אלו גורמים לב"ש להיות מאוד צפויה התקפית. התלות האבסולוטית בוואקמה ידועה לכל, ומלבדו, למרות ניסיונות לייצר שילובי התקפה מתוכננים, אין מי שישבור הגנות ביכולת אישית. אם נוסיף לזה את עייפות החומר בגלל המשחקים המוקדמים באירופה והשחיקה של השחקנים המובילים שהתלות בהם הולכת וגוברת בגלל הבדלי הרמות בסגל, ונבין למה כל שער מרגיש מבחינת ב"ש כיציאת מצרים.
ינואר הולך להיות קריטי מבחינת ב"ש. נכון, אין מציאות גדולות בינואר, אבל זכורים לנו מספר מקרים שבהם רכש מדויק בינואר הביא אליפות (מסולארי בק"ש עד לזהבי ופריצה במכבי ת"א של אוסקר). ב"ש חייבת חלוץ דומיננטי, שונה בתכונותיו מפקהארט, יותר שחקן עומק ופחות שחקן רחבה, שחקן כנף שיאזן את התלות בוואקמה ויוריד את העומס ממליקסון ועוד קשר מרכזי שיספק גיוון בקישור ויעזור לאוגו שנראה מותש (מכל שחקני אשדוד שהגיעו ויגיעו לב"ש, גדי קינדה הכי מתאים להביא תוצרת כאן ועכשיו, אפילו כקשר אחורי).
כרגע יש תחושה שהאליפות מונחת על הרצפה ורק מחכה לקבוצה שתרים אותה משם. אם ב"ש לא תתחדש בינואר, יכול להיות שתהיה לנו הפתעה אדומה מחיפה או אולי שההגמוניה תחזור לקריית שלום. ואם בקריית שלום עסקינן, הקבוצה של ג'ורדי קרויף ועוזר המאמן החדש קרלוס גארסיה (צעד מבורך להחזירו למערכת), יצאה לסכנין (טוב לעכו, אבל זה כבר מחדל מסוג אחר) כדי להמשיך את התנופה שהתחילה בניצחון על ב"ש בגמר גביע הטוטו והמשיכה עם הניצחונות בטדי ובבית על ק"ש.
המערך משרת אותם. קיארטנסון ובלקמן (ערן לוף)
מכבי ת"א המשיכה עם המערך ששירת אותה כל כך טוב במשחקים האחרונים. שלישיית בלמים, דסה על קו ימין, מיכה ככנף שמאלי מדומה, דור פרץ ממשיך לקבל קרדיט כקשר אחורי כשיצחקי ובאטוקיו מחליפים את גולסה וריקן בקישור המרכזי ובחוד, קיארטנסון ובלקמן.
פליקס נעים הגיע עם סגל דליל ועשה הכל בכדי להפריע למכבי. נעים העמיד מערך מראה כשלכל שחקן יש משימה הגנתית ברורה. מעין שמירה אישית בקישור, מגנים מול מגנים ויתרון מספרי של שלושה בלמים מול שני החלוצים. בהעדרו של מוגרבי, לסכנין לא היה מה להציע בחלק הקדמי ולכן נעים ידע שהסיכוי היחיד שלו להוציא נקודה יהיה אם לא יספוג שער.
שני השחקנים היחידים ששברו את פרדיגמת המשחק ועשו לסכנין בעיות היו מיכה החכם ובלקמן, שהופך אט אט לשחקן ההתקפה המשמעותי במכבי. מכבי ויתרה לחלוטין על אגף שמאל, כשמיכה תופקד כשחקן חופשי בהתקפה וייצר יתרונות מספריים במרכז ובצד שמאל. בלקמן כל הזמן ברח ימינה, לאזורים שבין המגן לבלם ומשם נכנס למרכז עם רגל שמאל החזקה שלו ואיים שוב ושוב על השער (חמישה איומים ושני פנדלים שנעשו עליו, אחד נשרק).
הכישלון העיקרי הוא בשערי הזכות. שחקני מכבי חיפה (ערן לוף)
מכבי שלטה במשחק, אבל מלבד בלקמן, לא סיכנה מספיק את קנדיל המצוין. החיסרון של ריקן מאוד משמעותי במערך הזה. ריקן, בזכות חוכמת המשחק שלו, הוסיף תנועות עומק מקו שני, שהיו חסרות מאוד למכבי מול הצפיפות שסכנין יצרה. בנוסף, ריקן הוא זה שיצא שמאלה כשמיכה נטש את העמדה ואפשר למכבי לתקוף גם מהאגף השמאלי. ליצחקי בכושרו הנוכחי, אין את היכולת לעשות את הפעולות של ריקן וזה היה חסר מאוד למשחק של מכבי. אם נוסיף לזה את העובדה שבאטוקיו אמנם רץ ומשקיע, אבל לא קיים התקפית, ונבין למה מכבי ניצחה רק בשער אחד שגם הוא הובקע מפנדל (מוצדק לחלוטין).
המחזור ה-16 מתחיל לסדר לנו את הליגה. כל ארבע הראשונות ניצחו 0:1 וברחו לשאר הליגה. בני יהודה ונתניה, על אף שלא ניצחו, נראות בדרך הבטוחה לפלייאוף העליון ומשם דרומה, הכל פתוח והרבה תלוי בהתנהגות הקבוצות בינואר.
וכמה מילים על מכבי חיפה, שהגיעה לשפל חדש השבוע עם הפסד ביתי לסוגרת הטבלה מעכו וצבירה של שתי נקודות מ-18 האחרונות (החלשה בליגה בטווח משחקים הנ"ל). מי האמין, שאחרי המחזור ה 16, חיפה תבקיע 15 שערים בלבד, שער אחד בלבד יותר מעכו. אחד הנתונים, שמסבירים יותר מכל את הכישלון הקולוסלי של הירוקים העונה.
מה דעתך על הכתבה?