אומרים שלגביע חוקים משלו ובמשחקי גביע הכל יכול לקרות. ביום רביעי האחרון נוכחנו לדעת כמה זה נכון, כשהקבוצה בכושר הטוב בליגה, מכבי תל אביב, עם רצף נהדר של שישה ניצחונות ליגה רצופים (שמונה בכל המסגרות) וארבעה משחקים שבהם הבקיעה שלושה שערים, הגיעה לסמי עופר והוכתה שוק על ירך ע"י הקבוצה החלשה בליגה בסיבוב השני. אם ניקח בחשבון שמכבי ת"א יצאה למסע הניצחונות הנהדר שלה אחרי ניצחון בגמר גביע הטוטו, היה מעניין לראות האם להפסד הכואב הזה תהיה השפעה בכיוון ההפוך.
מי שחיכתה לצהובים באצטדיון המושבה הייתה הקבוצה החזקה והמאומנת של יוסי אבוקסיס, שניצחה העונה את בית"ר ירושלים ורק לפני שלושה שבועות התאוששה ממפלה כואבת משלה בגביע עם תיקו מכובד בטרנר.
- נמצאים בחו"ל ורוצים לראות כדורגל ישראלי? לחצו כאן לכל הפרטים
- העברות: בלם מנצרת עילית מועמד לבית"ר, קינדה למכבי ת"א?
מעבר להפסד הכואב למכבי חיפה, המכה האמיתית שחטפה מכבי ת"א הייתה הפציעה של אלי דסה, אחד הגורמים העיקריים להצלחת המערך החדש של ג'ורדי קרויף ולפריחה המחודשת של קיארטנסון. בעקבות הפציעה הזו, והצהובים של דור פרץ ובן חיים (שספגו צהוב חמישי מכוון במשחק נגד אשקלון כדי לא להפסיד את משחק העונה, מה שכמעט תמיד עולה ביוקר), נאלץ קרויף לאלתר. מכבי ת"א המשיכה במערך הלא סימטרי של 3:1:4:2, יובל שפונגין תופקד כבלם ימני (בפעם השנייה העונה, עשה זאת בהצלחה בליגה בסמי עופר), מיכה עבר משמאל לימין ובאטוקיו עלה כקשר האחורי היחיד.
דסה וקיארטנסון. חזרה לנקודת ההתחלה (דני מרון)
בני יהודה הגיעה מוכנה. אבוקסיס העלה מערך מראה למערך הצהוב. שלושה בלמים, שלישיית קישור במבנה של שני קשרים אחוריים ויונתן כהן לפניהם ושני חלוצים. המטרה של אבוקסיס הייתה לבטל את הקישור של מכבי ת"א כשכהן נצמד לבאטוקיו ופיניש וגורדנה מקבלים את ריקן וגולסה. אבוקסיס גם היה מוכן לכניסות של מיכה למרכז וחילופי המקום שלו עם גולסה, כשהתיאום בחילופים ההגנתיים בין תורג'מן לפיניש היה מצוין.
מה שפחות עבד לבני יהודה במחצית הראשונה היו היציאות קדימה. הכתומים היו מרושלים עם הכדור ואיבדו כדורים פשוטים, גם לא תחת לחץ. העמידה ההגנתית של בני יהודה תקעה אותה לחלוטין התקפית והקלה על מכבי ת"א להגן וללחוץ אחרי איבודי כדור שלה, מה שהוביל לשליטה מלאה של מכבי ת"א במשחק עד ה-16 אבל שליטה שתורגמה לשני מצבים בלבד, כשאחד מהם מכדור נייח.
במחצית השנייה אבוקסיס שחרר קצת את כהן מהמשימות ההגנתיות, ובני יהודה הצליחה לאיים על מכבי בהתקפות מעבר, אך כשלה בפעולה האחרונה. מהצד השני, קרויף לא שינה מערך והחילופים שלו היו פרסונליים בלבד. קרויף חשש מהמעברים של בני יהודה ולכן לא ויתר על בלם או קשר אחורי ולא גרם לבני יהודה לחשוב ולהגיב. מכבי ת"א נתקעה שוב ושוב בשליש האחרון ומלבד פעולה אישית יפה של עטר, לא גרמה לזובאס למתוח את אבריו.
קרויף. מה ישלוף מהשרוול נגד ב"ש? (דני מרון)
שבוע לפני משחק העונה, מכבי ת"א שוב עומדת בפני פרשת דרכים. בתחילת חודש דצמבר, אחרי שלוש תוצאות תיקו רצופות ומשחק חסר השראה לחלוטין מול אשדוד ומכבי פ"ת, ג'ורדי קיבל את דסה, שינה מערך, והקבוצה רצה ונראתה נהדר. עכשיו, כשאיבד את דסה, עף מהגביע, נראה אבוד מול בני יהודה ומעבר לפינה מחכה לו האלופה, יהיה מעניין לראות איזה קלף ישלוף מהשרוול, כי עוד תוצאה לא טובה תחזיר את מכבי חודשיים לאחור ומשם יהיה לה קשה להתרומם.
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש את שתי הקבוצות האטרקטיביות בליגה, אבל איזה הבדל בין שתיהן. מכבי נתניה, אחת הקבוצות המאומנות בליגה, שמצליחה למקסם את היכולות של כל שחקני הסגל שלה ונהנית משקט תעשייתי וצמד מאמנים דומיננטי. בית"ר מנגד, הקבוצה הפורייה בליגה, מרוויחה מהתעלויות חוזרות ונשנות של שחקנים מנוסים ויכולת נדירה במצבים נייחים, אבל הרעש סביבה קשה מנשוא ולא כל כך ברור מי מקבל בה את ההחלטות המקצועיות.
נתניה, שרוב העונה שיחקה ב 4:4:2 יהלום עם קייטה כחלוץ לצידו של ערן לוי, שינתה את המערך עקב הירידה ביכולתו של החלוץ ושיחקה עם שלישיית קישור אינטנסיבית, גלזר הנהדר יחד עם אולסק ואברהם, מאחורי שלישיית התקפה שקיבלה חופש מוחלט, סבע, לוי וקוגבניה. נתניה משחקת כל העונה ללא שחקני כנף והפעם עלתה גם ללא חלוץ. מבחינה הגנתית נתניה שינתה במעט אסטרטגיה ו-ויתרה על לחץ על הבלמים, כשסבע וקוגבניה לוחצים את הקשרים האחוריים ולוי פשוט עומד ליד כחילה. בית"ר המשיכה ב-4:3:3 שלה. קריאף הרוויח את מקומו בקישור לצידו של קלאודמיר כשסאבו מתופקד מאחורי שכטר ו-וארן התחיל באגף ימין.
ערן לוי. מופע גדול של שחקן גדול (דני מרון)
פתיחת המשחק הייתה פשוט מסחררת, התקפות מצד לצד, פנדל מוחמץ ושער אדיר של לוי וכל זה בשמונה הדקות הראשונות. נתניה נראתה פשוט נפלא כשהשלישייה הקדמית שלה הצליחה לקבל את הכדור שוב ושוב מאחורי קו הקישור של בית"ר והגיעה להגנה עם הפנים. לנתניה היה יתרון משמעותי במרכז השדה כששישה שחקנים שלה התחילו את התנועות במרכז לעומת שלושה של בית"ר. השחקן מספר אחת במגרש היה ערן לוי, אבל כל המחמאות בעניינו מגיעות לצוות האימון של נתניה על הדרך שהם מחביאים אותו בהגנה ומנצלים אותו בהתקפה. לוי מקבל חופש התקפי מוחלט, יורד לאחור לנהל את המשחק, בועט מטווחים שונים (תשעה איומים על השער, ארבעה למסגרת), מרים את כל הנייחים (האסיסט להויבך היה לא פחות מגאוני, ביצוע מושלם של הגבהה עם מרכז כף הרגל) וכל משחק ההתקפה נע סביבו. לוי רץ הכי מעט בנתניה, 8.5 ק"מ (שלושה ק"מ פחות מקוגבניה וגלזר), ומשפיע יותר מכולם על המשחק.
במחצית השנייה בן זקן עשה התאמה למערך של נתניה, העביר את עזרא למרכז מאחורי שני חלוצים והרגיע את המשחק. נתניה התעייפה מאוד וזה פגע לשחקניה בדיוק ובקבלת ההחלטות בשליש האחרון, אבל גם בית"ר לא מצאה את עצמה מבחינה התקפית ולא הצליחה לייצר איומים רציניים על השער של עמוס. בסופו של דבר, בית"ר הפסידה אחרי שלקחה 13 נקודות בחמשת משחקיה האחרונים, במגרש קשה, שגם ב"ש והפועל חיפה הפסידו בו. מצד שני, במועדון כל כך מבולגן ורועש, שהקהל מתנדנד בין עידוד מטורף לברכות חמות למאמן והבעלים (וזה במקרה הטוב, במקרה הרע השירים הגזעניים שלהם שולחים את בית"ר לבית הדין), גם הפסד כזה יכול לגרור את בית"ר למטה. במחזור הקרוב מול מכבי חיפה בטדי, כל תוצאה מלבד ניצחון, תהפוך את רעשי הרקע של התקופה האחרונה למוזיקת מעליות רגועה.
מה דעתך על הכתבה?