ראינו אמש (ראשון) משחק עונה שהוא הכול חוץ מכדורגל. מלחמה, קרב, פסיכולוגיה, עצבים, אמוציות – הכול היה שם, משחק שבו שתי הקבוצות ידעו שמדובר בהרבה יותר משלוש נקודות בטבלה. משחק עונה אמיתי מלא יצרים ורגש. כשמתסכלים על המשחק אמש, אין ספק שהקבוצה הטובה יותר ניצחה, אבל היא הייתה טובה יותר ברצון, בלחימה, במוטיבציה, בנחישות – בפרמטרים שמנצחים משחקי עונה.
כבר מהדקה הראשונה ראינו את תכנית המשחק של ג'ורדי קרויף – נטרול מנהלי המשחק של באר שבע. כאילו אמר לטאהא, לאוחיון ולאיינבינדר 'קחו את הכדור, בואו תנצחו אותי'. אוגו שרגיל לעליונות פיזית מול כל שחקן קישור בכל קבוצה בליגה נתקל בהברקה של ההולנדי. הוא הצמיד אליו את ניק בלקמן שיכול לו בפן הפיזי ופתאום אוגו הפסיד במאבקי כוח שרגיל היה לנצח בקלות. זה הוציא את הניגרי משווי משקל מהר מאוד, והקשר, שגם כך לא מתפאר בפתיל ארוך במיוחד, איבד עשתונות ברגע שאסור שיקרה מבחינתו והותיר את קבוצתו עם בור גדול במרכז בהרבה מובנים.
- התאבדות בשידור חי: התצוגה של הפועל באר שבע במשחק העונה
- אוגו צפוי לעזוב את הפועל באר שבע, וואקמה יעזוב בעקבותיו?
אבל הוא לא היחיד, כל ב"ש נראתה עצבנית, דיברה בלי סוף עם צוות השיפוט ובעצם התעסקה בכל מה שלא צריך. כל זה נראה היה כמו דה ז'ה וו למשחק הקודם בטרנר, אבל הפעם כבר מהרגע הראשון היה ברור שהפעם באר שבע לא תנצח בעשרה שחקנים. מכבי תל אביב לא הפגינה כדורגל מרשים ויוצא דופן, אבל במהלכים טקטיים ובעיקר במחויבות אין סופית של שחקניה ביטלה לחלוטין כל חוזקה של ב"ש. עם או בלי המורחקים, התחושה הייתה שמכבי ת"א משחקת עם שחקן אחד יותר לפחות ואולי אפילו שניים, ואת זה משיגים רק על ידי רצון ותשוקה.
גם אמש כמו בלא מעט מקרים העונה, שחקני האלופה רצו פחות מהיריבה, הפעם ארבעה קילומטרים שלמים ובכלל רק איינבינדר צלח את גבול 10 הקילומטרים. בהתחשב בעובדה שב"ש שיחקה שלושת רבעי משחק ב-10 שחקנים ולא הייתה זו שהחזיקה יותר בכדור, מדובר בנתון לא מספיק טוב שלא מראה על כושר גופני לקוי, אלא על רצון ותשובה במידה שאינה מספיקה למשחק עונה.
ברק בכר ניסה שוב להחליף מערכים בין שנים לשלושה בלמים, אבל אולי זו הפעם האחרונה שיעשה כן, משום שאין לו את השחקן המתאים לכך. הובאן היה תפור לתפקיד, בראון התגלה כמי שיכול למלא את השורות לא רע ואלחמיד שאמור היה להיות זה שתפור למשימה פשוט שחקן לא מספיק טוב. ועם כל זה, הפועל ב"ש תעלה בעוד 72 שעות למשחק הראשון ברבע גמר גביע המדינה מול הפועל קריית שמונה שלמרות ההפסד הביתי לנתניה שחיסל את סיכוייה להגיע לפליאוף העליון היא קבוצה טובה ובמגמת עליה שתטיל את כל יהבה על גביע המדינה.
פצועה וחבולה. שחקני ב"ש (דני מרון)
ואיך ב"ש תגיע למשחק הזה?, שימו לב, ללא אוגו, שהר, צדק, ויטור, טאהא , פקהארט, גאדיר, ברדה וכנראה גם אוחנה, עונה מטורפת כבר אמרנו? למזלה של ב"ש היא מגיעה עכשיו למקום שהיא הכי אוהבת, אצטדיון טרנר, רצף של ארבעה משחקי בית רצופים, שיתחילו במשחק מול ק"ש בגביע ומשם ששלושה משחקי בית בליגה שהאחרון ביניהם הוא מול יריבה ישירה בדמות בית"ר ירושלים המלהיבה.
בעונות האחרונות, המיקום בכניסה לפלייאוף הכריע את גורל האליפות כי המוליכה אירחה את הסגנית, ניצחה אותה והגדילה את הפער. העונה, כשיש ארבע טוענות לכתר, ואני מניח שזה יצטמצם עד הפלייאוף, אין כל כך משמעות למיקום בכניסה לפלייאוף אלא רק להפרש מהפסגה, כי הרי פער של נקודה או שתיים מהשלישית בדירוג הופך גם את המשחק מולה למשחק עונה.
מה דעתך על הכתבה?