1. דירקטוריון מנהלת הליגות – אולי הגוף המשמים ביותר בכדורגל הישראלי – קיבל השבוע שורה של החלטות שכל מטרתן "ללכת עם ולהרגיש בלי", או במילים אחרות: בואו לא נשנה כלום ונצא בסדר עם כולם. כך, הוחלט להאריך בשלוש שנים את מתכונת שישה זרים בסגל, עד חמישה על המגרש עם טוויסט: מענק של 300 אלף שקל לקבוצה שתחתים רק חמישה זרים. שימו לב להסבר: "מהלך שמטרתו לעודד קבוצות להסתפק בחמישה זרים ובכך לתמוך בשחקן הישראלי ובמקביל לאפשר לקבוצות המתמודדות באירופה להחתים שישה שחקנים זרים". ומכאן למציאות. לא היה כלום כי אין כלום. מדובר בהחלטה סתמית עם הסבר עקום.
אחד התומכים הנלהבים של נושא ששת הזרים הוא לא אחר מאשר המהפכן וילד יום ההולדת ג'ורדי קרויף. למעשה, בעיני ההולנדי כל מגבלה תקנונית היא מכשול שמונע מהכדורגל הישראלי להתקרב לאירופה. מבחינתו, מקסימום זרים ומקסימום תקציב שווה יותר סיכוי להצלחה בזירה האירופית. זו מחשבה מאוד סן ז'רמנית. טענות המבקרים לאפקטים נלווים של ליגה לא תחרותית, הגדלת הפערים בין הגדולות לקטנות או פגיעה בשחקן המקומי, בצדק לא מעניינות את קרויף. וחוץ מזה, אליבא ד'קרויף, אין קשר בין דקות משחק של זרים ל"תמיכה בכדורגלן הישראלי". וואלה, יש בזה משהו.
ליגה ללא מגבלת זרים לא תפגע בדקות של השחקן הישראלי אלא בכסף שהוא מקבל, כי תמיד יהיו אופציות זרות זולות יותר. מצד שני, ליגת ה-14 גם ככה מתנהגת בצורה דומה. יש מספיק בטן, מה שמאפשר לקבוצות לאמץ רובן ככולן מנטרה ברורה – להשקיע בזרים יקרים ולהשאיר את השאריות לצעירים ולשחקנים אלמונים. מיעוט השחקנים המקומיים המוכשרים גרם לעלייה משמעותית במחירם של שחקנים בינוניים שנותנים חצי עונה טובה והופכים למלפפונים חמים עם תג מחיר הזוי. אבל כך נוצרה למעשה תופעה חיובית, גדולות קונות מקטנות. כסף נשאר בתוך הליגה.
תמאש במדי הפועל חיפה. אחד הזרים היותר משפיעים (מאור אלקסלסי)
היסטורית, קרויף לקח שלוש אליפויות כשהשתלט על השוק המקומי הדליל והפסיד שתיים כשאיפשר להפועל באר שבע לעשות את אותו הדבר. בליגה עם מגבלת זרים, אליפות לוקחת מי שיש לה את הישראלים הכי טובים. למעשה, הזר השישי לא שינה דבר, בעיקר בגלל שאף אחת מהקבוצות לא הצליחה למקסם את הבונוס ולפגוע עם שישה שחקנים שישנו לה את העונה. מי שהכי קרובה לזה היא, באופן מפתיע, הפועל חיפה.
מכבי ת"א, להזכירכם, החתימה שלושה זרים בשלבים מאוחרים של הקיץ (ופספסה אחד נוסף רגע לפני סגירת החלון של ינואר) כי היא מחכה למציאות של הרגע האחרון. היא העפילה מסיבוב המוקדמות הראשון לשלב הבתים של הליגה האירופית כמעט בלי להשתמש בזרים חדשים. הפועל ב"ש שצירפה שני זרים חדשים בלבד, לא קיבלה מהם ערך מוסף בטח לא בשלבי המוקדמות בקיץ. בכלל, האלופה וסגניתה משחקות את רוב משחקי הליגה שלהן העונה עם 2-3 זרים בהרכב בשל נסיבות שונות, וביניהן שהשחקנים שהביאו פשוט לא מספיק טובים.
דור מיכה. ישראלים טובים הם מתכון לאליפות (דני מרון)
שאר הקבוצות לא שונות. במחזור האחרון בליגת העל, רק ארבע קבוצות עלו עם המכסה המותרת של חמישה זרים בהרכב: הפועל חיפה, מכבי חיפה, קריית שמונה ואשקלון. לשש מ-14 קבוצות הליגה אין בכלל שישה זרים בסגל ולמעט בני יהודה, הפועל חיפה ואולי ק"ש, קשה להצביע על קבוצה שהזרים הם שמובילים אותה העונה. אבל, וזה אבל גדול – אין כאן שום אלמנט אידיאולוגי. הכול עניין של כישלון בבחירת הזרים, סקאוטינג לקוי ומנטליות קלוקלת. גם במקרה הזרים, ג'ורדי הכתיב טרנד. בואו נחכה לרגע האחרון כדי שנוכל להביא את מי שאין לו ברירה אחרת. אלו, אגב, בדיוק האנשים שהביאו לכם את חלון ההעברות שנסגר מאוחר כדי שאפשר יהיה להעביר בו גניבות סחורות.
הזר השישי לא שינה את יחסי הכוחות בליגה ולא שינה את הישגי הקבוצות באירופה. זה מהלך שלא שינה כלום בפועל. השוק המקומי דליל ולכן כל ישראלי בכיר משנה יחסי כוחות. בהקשר הזה, ג'ורדי צודק. אם גם כך משחקים חמישה על המגרש, אין סיבה להגביל כמות. בחלומו, קרויף בוודאי רואה את מכבי ת"א כמו אפואל ניקוסיה, אסטנה או לודוגורץ – מפוצצת בזרים מכל מיני מקומות בעולם. הבעיה היא שקצת מצחיק לשמוע ממי שסיפר לנו כל השנים כמה קשה לשכנע שחקנים להגיע לישראל, מפנטז על ליגה ללא מגבלות כמו בקפריסין לדוגמה.
קרויף. תומך בהגדלת מספר הזרים (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
בשורה התחתונה, החלום של ג'ורדי מעולם לא יתגשם, הזר השישי לא שינה דבר וחזרה לחמישה גם היא לא משמעותית. הדיון הזה – שהיה מלכתחילה מיותר – הסתיים בהחלטה מגוחכת. אם מפרשים את החלטת המנהלת, זרים זה טוב ולכן צריך לאפשר לקבוצות, במיוחד אלה שמשחקות באירופה, למלא את המכסה כדי לעבור עוד ועוד שלבים בזכות "שוברי השוויון" שבאים מהניכר. מצד שני, זרים זה רע כי הם פוגעים בשחקן הישראלי ולכן צריך לתת תמריץ למי שלא ממלא את המכסה. התפיסה כאילו הקטנות לא צריכות עוד זר באה ממקום של זלזול מובנה בכדורגלן הישראלי. אותה גרסה קרויפית שרק הזרים יצילו אותנו. רק שמלרבה האבסורד, החלמאים היושבים במנהלת הסוו את הזלזול במתן תמריץ לטובת קידומו של אותו שחקן ישראלי בו הם כל כך מזלזלים. מגוחך כבר אמרנו?
2. ובל נשכח את ההחלטה לשינוי המבנה של גביע הטוטו. אם וכאשר המבנה החדש יאושר על ידי ההתאחדות, ארבע הנציגות באירופה יחלו את ההשתתפות במפעל במעין "רבע גמר" פרטי משלהן. פיינל פור שישלח שתיים מהן ישירות לחצי גמר המפעל. כלומר, אלופת ישראל תהיה זקוקה לשלושה ניצחונות כדי לזכות בתואר, בעוד קבוצות מהמקום החמישי ומטה ישחקו ארבעה משחקים בשלב הבתים לפני חצי הגמר – שישה משחקים עד התואר. מישהו זוכר שיטה כל כך עקומה ולא ספורטיבית?
גביע הטוטו. הקהל איבד עניין (ערן לוף)
רק מה הבעיה? שמדובר בגביע הטוטו ולכן לאף אחד לא אכפת. זהו מפעל שמטרתו המרכזית כלכלית והיא באה לשרת את הספונסר הראשי של הליגה. מעבר לזה, המפעל לא מהווה אינדיקציה ואפילו לא משחקי חימום ראויים לפתיחת העונה, בטח לא מבחינת הקהל שאיבד בו עניין. זה טורניר בלי יוקרה או ריגוש. בשנים האחרונות, עם הבתים הגיאוגרפיים ומחזורי אמצע השבוע, עשו הכול כדי להמעיט עוד קצת בערכו ולהפוך אותו למעין מטלת בית שאתה עושה מהר וחפיף כדי להיפטר ממנה.
אז עכשיו מועצת החכמים הוסיפה לו אלמנט נוסף – משחקי דירוג. בואו ניקח קבוצת מרכז טבלה כמו מכבי פ"ת למשל. היא תשחק ארבעה משחקים בשלב הבתים ואז עוד מספר משחקי דירוג על הזכות לסיים במקום החמישי של גביע הטוטו ולזכות בפרס כספי כלשהו. כלומר, יותר משחקים, הרבה פחות עניין.
שחקני הפועל ב"ש. יקבלו הנחות בגביע הטוטו (דני מרון)
מכבי ת"א וב"ש הסתדרו מצוין בשנתיים האחרונות באירופה גם עם משחקי גביע הטוטו בהם שיתפו צעירים ומחליפים. אותם מחליפים, אגב, עזרו להן לעלות לשלבים המאוחרים של המפעל. לגבי שאר המשתתפות באירופה, קשה לומר שגביע הטוטו פגע בהן או שינה משהו בהכנות שלהם לעונה. רובן, אגב, הודחו מאירופה לפני תחילת המשחקים בזירה המקומית. אז הנה לכם חלמאות מודרנית. בואו נשאיר את כולם מרוצים ונקבל החלטה חסרת משמעות בסוגיה לא רלוונטית תוך שימוש בהצדקה מפוצצת. הכי ללכת עם, להרגיש בלי.
מה דעתך על הכתבה?