בית"ר ירושלים הוכיחה אמש (ראשון) עוצמות אדירות במגרש הכי ביתי בארץ. היא שיחקה במחצית השנייה כדי לנצח, כדי להיות הראשונה שמכניעה את האלופה בטרנר. באר שבע לקחה נקודה ובית"ר איבדה שתיים, זה המבט הנכון על אירועי משחק העונה.
אז נכון, אם וואקמה היה כובש בפתיחת המחצית השנייה המשחק היה נגמר, אבל גם בית"ר החמיצה והחמצות הן חלק מהמשחק. שני רצפים עמדו על הפרק, רצף המשחקים ללא הפסד בטרנר ומנגד רצף כיבושים מרשים של הירושלמים, אז הרצפים שרדו עוד משחק ומי שחייכה בסיום זו דווקא מכבי תל אביב.
בית"ר הפתיעה כשעלתה ב-4-4-2 ללא לחץ על הבלמים המקומיים ו-ויתרה על משחק האגפים לפחות בפתיחה. זה העניק לה כמה דקות של שליטה, אבל ב"ש מהר מאוד השתלטה על המשחק והצליחה גם להשיג את שער היתרון.
במחצית "המאמן" אלי טביב נכנס לחדר ההלבשה ושינה את המשחק עם כניסתו של סילבסטר שהפכה את בית"ר לקטלנית, אבל המחצית השנייה האדירה של בית"ר נבעה בעיקר משחקן אחד – קלאודמיר פריירה, הוא חיפש יריב איכותי להתמודד איתו במרכז המגרש אם באיכות הטכנית ואם בעוצמות הפיזיות ולא מצא אחד כזה. משם הדרך לשליטה המוחלטת של הירושלמים הייתה קצרה.
מרואן קבהא אמור להיות תעתיק של מהראן ראדי, אבל הוא לא. קשר הרכש היה ביום חלש, זה קורה. הבעיה היא שאין לו את היכולת הטכנית של ראדי ובוודאי לא האפשרות לאיים מחוץ לרחבה, הוא פשוט שחקן פחות טוב. בדקות האחרונות הקבוצה שלו הייתה הרבה יותר קרובה להפסיד מאשר לנצח.
ברק בכר. הרבה דאגות (מאיר אבן חיים)
הפלייאוף צפוי להיות עוצמתי ומרתק. החשיבות של המקום הראשון היא לא בכך שהראשונה תארח ראשונה את סגניתה, אלא בכך שהמוליכה תפתח עם שני משחקי בית רצופים וכאן החשיבות הגדולה למיקום בסיום העונה הסדירה.
האלופה תקבל עכשיו בחזרה את ג'ון אוגו שחסרונו הורגש יותר מתמיד, ומיד אחריו גם את מיגל ויטור. אם השניים האלה יהיו חלק קבוע מההרכב בפלייאוף, עמוד השדרה של ב"ש יתייצב.
מרואן קבהא. הרבה פחות טוב מראדי (דני מרון)
ועכשיו למשימת הגביע, במשחק ברביעי עירוני קריית שמונה תגיע חדורת מוטיבציה להשיג את הכרטיס לחצי הגמר ואני מניח שנראה לא מעט שחקנים שלא שיחקו מול בית"ר, אבל בעייני החשוב ביניהם הוא דווקא בן ביטון שאיבד את מקומו בהרכב ויצטרך להשיג אותו בחזרה רגע לפני המאני טיים. בכר הצהיר שברגע שוויטור יחזור הוא ינסה להריץ רביעיית הגנה קבועה, סביר שמקומם של אורן ביטון וטאהא בטוח, הקרב הוא על עמדת המגן הימני.
נהוג לומר שאליפות לוקחים מול הקטנות, שכחו מזה, השנה אליפות לוקחים מול הגדולות. זה יותר קשה ובעיקר הרבה יותר מעניין. בנקודה הזו ב"ש בנחיתות גדולה ביחס ליריבותיה, זוכרים את הניצחון בטרנר מול מכבי ת"א אי שם במחזור השמיני? זו הייתה הפעם האחרונה שהאדומים ניצחו את אחת הקבוצות שישחקו מולה בפליאוף, נתון מדאיג לאלופה.
מה דעתך על הכתבה?