רגע לפני סיומה של העונה הסדירה קיבלנו מחזור מרתק שהפגיש את ארבע המוליכות לקרבות ראש בראש. מכבי תל אביב הגיעה אחרי ההפסד להפועל רעננה, בעוד שהפועל חיפה באה לאחר הניצחון הגדול על מכבי נתניה.
אחרי המשחק החלש בשבוע שעבר, לג'ורדי קרויף היה ברור הוא חייב לעשות שינוי חד, בהרכב או במערך. ההולנדי בחר לבצע ארבעה שינויים בהרכב וזה השתלם לו בגדול. אלי דסה חזר מפציעה וחרך את האגף הימני, חוסה רודריגס הוצא מהקפאה (פתח לראשונה בליגה מאז אמצע דצמבר) וביחד עם אבי ריקן שלט לחלוטין במרכז השדה והשינוי המשמעותי מכולם – וידאר קיארטנסון ואלירן עטר ירדו לספסל, ארון שוינפלד פתח לראשונה העונה בהרכב בליגה והטריד ללא הפסקה את שחקני ההגנה של היריבה.
- בגלל הפציעה: קיארטנסון לא צפוי לשחק מול אשדוד
- מיגל ויטור צפוי לחזור במשחק הגביע מול קריית שמונה
- בבית"ר מעריכים: איתי שכטר יחתום בקרוב לשנתיים
מנגד, הקבוצה של ניר קלינגר הגיעה שאננה מהניצחון במחזור הקודם והמשיכה עם מערך שלושת הבלמים שעבד היטב מול היהלומים וקיוותה שיעשה את העבודה שוב פעם, בדיוק כמו מה שעבד למנחם קורצקי.
מהרגע הראשון הייתה רק קבוצה אחת על כר הדשא. בניגוד לרעננה, הפועל חיפה שיחקה בצורה נסוגה, לא לחצה במצבים סטטיים, לא התמודדה עם הכניסות של דור מיכה ובעיקר לא הסתדרה במרכז ההגנה עם התנועות של ניק בלקמן. המערך של מכבי עבד נפלא. דסה ריווח את המשחק ויצא שוב ושוב מאגף ימין, כשרודריגס, בלקמן ומיכה פשוט התעללו באגף השמאלי של היריבה. שמואל שיימן וניסו קפילוטו היו חסרי אונים, עדן בן בסט לא עזר מספיק וגל אראל היה מהוסס ואיבד לגמרי את המיקום שלו במגרש.
דסה חוגג עם החברים. עוצמות (אריאל שלום)
ריקן עשה תנועות נהדרות לרחבה כשהכדור היה בימין (שישה איומים על השער, הכי הרבה במכבי) וברח בתזמון מצוין לקו האורך כשמיכה נכנס למרכז. הצהובים שלטו אופן מוחלט במחצית הראשונה וניצלו את הפאסיביות של היריבה. בחצי השני הפועל חיפה עוד ניסתה להחזיק בכדור ולצאת יותר קדימה, ואכן יחס ההתקפות ירד מ-57 אחוז למכבי במחצית הראשונה ל-49 אחוז בסיום המשחק, אבל לא באמת לאיים על ההגנה בצהוב ונעקצה בשתי התקפות מעבר נהדרות שסיימו את המשחק בתבוסה קשה מבחינתה.
דסה שוב הוכיח כמה הוא משמעותי למערך של מכבי. מלבד העובדה שהוא מאפשר למיכה להיכנס למרכז מצד שמאל, מה שנוח לו בהרבה, הוא מספק כוח התקפי אדיר מקו שני, שקשה מאוד להתמודד איתו. הוא שובר קווי הגנה בכדרור, משנה קצבים נהדר אחרי שחרור הכדור ומשתף פעולה בצורה מושלמת עם מיכה ובלקמן שכל הזמן נע לכיוון שלו. מיכה ודסה סיימו את המשחק עם נתון מרשים של שמונה מסירות מפתח מוצלחות ושוב גרמו לכולם להבין, שהצלחת המערך של מכבי תלויה בעיקר בהם, שאר הקבוצה רק נעה מסביבם. אם אחד מהם לא יעמוד לרשות קרויף, ההולנדי יצטרך למצוא מערך אלטרנטיבי שיאפשר לקבוצתו להגיב ולגרום ליריבות לחשוב גם כשדברים יעבדו לה בצורה פחות טובה.
מליקסון מול עזרא. עד הסוף (דני מרון)
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש בטרנר את שתי מוליכות הטבלה. הפועל באר שבע, עם ההילה של טרנר והרוח הגבית שסיפק לה חנן ממן, מול הקבוצה הכי אטרקטיבית ומעניינת בליגה, בית"ר ירושלים.
ברק בכר פתח במערך הרגיל שלו, בני בן זקן לעומת נאלץ לבצע שינוי משמעותי בגלל כאבי הגב של אנתוני וארן הלוהט. השינוי הזה גרר שלושה שינויים פנימיים במערך – איתי שכטר הוצב בחוד, חן עזרא הוסט לעמדה שמאחורי החלוץ ואריק סאבו עבר לכנף ימין.
אחרי שההתלהבות של הדקות הראשונות שכחה, בית"ר ירדה לאחור והראתה פאסיביות שממש לא מאפיינת אותה. הייסטר וסאבו יישרו קו עם רביעיית ההגנה בשליש ההגנתי והשאירו את קלאודמיר פריירה ואופיר קריאף בחיסרון מרכזי במרכז השדה. בנוסף, הנסיגה שלהם לאחור מנעה מבית"ר לצאת להתקפות מעבר ולאיים בצורה מרצינית על השער של גיא חיימוב.
בני זן זקן. ניהול משחק מצוין (דני מרון)
מהעבר השני, היכולת הנהדרת של מאור מליקסון וחנן ממן (ארבעה שערים בשלושה משחקים) הספיקה לאלופה לרדת להפסקה ביתרון למרות יכולת בינונית של טוני וואקמה הפצוע ואנמיות של תומאש פקהארט.
בן זקן ביצע שינוי התקפי בהפסקה כשהכניס את יאקוב סילבסטר במקום הייסטר, שינוי שהחזיר את חן עזרא לעמדה הטבעית שלו ושחרר שני שחקנים נוספים לחלק הקדמי. ביחד עם השינוי הכפוי בהגנת ב"ש (שיחקה עם הבלמים ה-4 וה-5 בהיררכיה), המומנטום נטה לחלוטין לצד הירושלמי.
אחרי שער השוויון המוצדק איתי שכטר ניסה לדחוף את חבריו למהפך. למרות שלא הצליח, קשה שלא להבחין שהווינריות שלו סוחפת את שאר השחקנים והוא לא בוחל באמצעים כדי לסדר לקבוצתו ניצחון. יחד עם זאת, ההצגות שלו מוגזמות (גם כאשר באמת פוגעים בו) ולא ראויות לשחקן במעמדו.
איתי שכטר. ההתלהבות מובנת, הפרובוקציות לא (דני מרון)
בן זקן ראוי למחמאות על ניהול המשחק שלו. חילוף נכון במחצית שהביא למהפך במשחק, שינויים פנימיים חכמים, ההצבה המוצלחת של שון גולדברג באגף שמאל וההליכה עם השחקנים שנמצאים בכושר הטוב (קריאף המצוין השאיר את דוד קלטינס על הספסל). נראה שהשחקנים מאמינים בו, ביחד עם נראים מועמדים ראויים לאליפות.
מי האמין שאחרי 24 מחזורים, המרחק בין הראשונה לשלישית יהיה נקודה אחת בלבד ומאזני השערים של שלוש הראשונות יהיו דומים (ב"ש ומכבי ת"א עם 22+, בית"ר עם 25+). גם העובדה ששלוש הקבוצות הנוספות בפלייאוף העליון, הן קבוצות חזקות ומאומנות שכל משחק נגדן יהיה קשה ומאתגר מבחינת המוליכות, מבטיחות לנו סיום עונה מרתק ומלא תהפוכות. אי אפשר לחכות.
מה דעתך על הכתבה?