באוגוסט האחרון, ביום בו נודע כי רכש את הצעצוע היקר המכונה בית"ר ירושלים, כתב משה חוגג: "מעריץ את אלונה, היא הייתה ההשראה למהלך".
ברקת כמובן מיהרה להשיב במחמאה: "בהצלחה מושיקו, בית"ר חשובה, בטוחה שתביא לשם את היכולות שמאפיינות אותך" – והעולם נראה לרגע כמו מקום נחמד, מלא פרגון ואהבה בין מתמודדות על התואר.
מיד אחר כך יצאה מן התחנה בבאר שבע רכבת השחקנים לבית"ר. הרכבת הזו סגרה יפה את הפינה לאלונה, שנשארה עם סגל מנופח אחרי הדחה מוקדמת מהליגה האירופית; והשקיטה (זמנית) גם את הרעב המיידי של חוגג לרכש, שינוי, טביעת אצבע, מה-שלא-יהיה.
חודשיים ומשהו חלפו והנה מתברר כי חוגג באמת מסתכל על הבעלים של הפועל באר שבע כמי שכדאי ללמוד ממנה – אבל לאו דווקא פייר-פליי. הרחרוח סביב שני מאמנים מכהנים, יוסי אבוקסיס וניר קלינגר, מזכיר טקטיקות מוכרות ולא ממש אהובות של הגברת ברקת. מי אמרה ברק בכר ולא קיבלה? בכר פוטר כזכור במאי 2015 מאימון קריית שמונה, לאחר שאיזי שירצקי, הבעלים של קריית שמונה, איזי שרצקי, טען כי חשף שבכר ניהל מו"מ למעבר להפועל ב"ש – טענה שהוכחשה על ידי אלונה ברקת.
רואה – לוקח. משה חוגג על רקע הכותל (צילום: יונתן זינדל)
אבוקסיס יעלה השבוע לירושלים עם בני יהודה למשחק מול בית"ר. כל פנייה אליו, כל גישוש לכיוונו, בעייתיים מאוד בעיתוי הנוכחי, אם אכן נעשו, מאחר שהם פוגעים בטוהר הספורט לקראת המשחק בין שתי הקבוצות. משמח היה לראות כי ברק אברמוב, הבעלים של בני יהודה, לא מוכן לשתף פעולה עם המהלך.
קלינגר הוא מקרה שונה. הפועל חיפה של העונה לא מזכירה בשום דבר את הקבוצה הנהדרת שהייתה בעונה שעברה. קלינגר, אם מותר לנחש, לא ממש זקוק ליותר משלוש שניות מחשבה לפני שיגיד "כן" להצעה מבית"ר של חוגג. ועדיין, התחושה שחוגג מקרין במהלך הזה היא שרוב הליגה, בנטרול אולי מכבי ת"א והפועל באר שבע, היא שדה הצייד הטבעי שלו. אם הוא מוצא שם משהו אטרקטיבי, משהו אכיל, הוא לוקח – ואחר כך, אולי, מבקש סליחה; חס וחלילה לא רשות.
מזכיר לכם מישהי? ברור שכן. אלא שכל עוד זו הייתה רק אלונה, זו הייתה רק אלונה. עכשיו, עם חוגג בחגיגה, זו כבר נורמה לליגה, לענף כולו. חבל שכך.
מה דעתך על הכתבה?