הקלישאה שמספרת שבמשחקי הגביע מה שחשוב זה לעבור סיבוב, באה אתמול (מוצ"ש) בטרנר לידי ביטוי בצורה הכי טובה שיש. למרות הניצחון 0:1
על בית"ר ת"א / רמלה, הפועל באר שבע נותרה לאחר המשק עם הרבה יותר נקודות שליליות למחשבה מאשר חיוביות. ככה זה כשמנצחים בשיניים, משער בדקה ה-120, קבוצה מהלאומית, אם תרצו קבוצת הבת של יריבתה הבאה של ב"ש, מכבי תל אביב.
משחקים מסוג זה אמורים להיות הזדמנות טובה לאלה שלא תמיד מקבלים הזדמנויות במשחקי הליגה, אבל נדמה שאף לא שחקן אחד מאלה שקיבל אתמול הזדמנות בב"ש ניצל אותה כדי להעלות מחשבות אצל ברק בכר באשר לאפשרות לשלבו במשחקי הליגה.
חנן ממן שיחק 70 דקות והראה בעיקר שאין לו כוונות לתת את כל כולו על המגרש. ממן נראה מיואש מתוסכל, עצוב ואני מסופק אם הוא מסוגל להתרומם מהמקום הנמוך בו הוא נמצא ולשחזר את היכולת מהעונה שעברה.
מיואש. חנן ממן (צילום: דני מרון)
ניב זריהן הוא סיפור אחר: הבחור הצעיר והמוכשר הגיע ל"בש בקול תרועה רמה, כדי להיות חלק מהעתיד של הקבוצה. אלונה ברקת שילמה עליו הון תועפות והתקווה הייתה שלאט לאט הוא יוכל להפוך להיות שחקן הרכב. בכר מאמין מאוד בזריהן, אבל המציאות שונה לגמרי: שוב ושוב זריהן מקבל הזדמנויות והוא מתעקש לפספס אותן. גם אתמול הוא רשם החמצה אדירה, חוסר ריכוז ובעיקר שפת גוף שלא מתאימה לרמות הגבוהות.
אם יש שחקן שצריך לעזוב את באר שבע בחלון העברות הקרוב, בין אם בהשאלה ובין אם במכירה, זהו ניב זריהן.
חולשת המחליפים בב"ש לא מסתכמת בממן וזריהן. גם שחקני קישור והגנה מחליפים כמו מתן אוחיון ומרואן קבהא הם לא שחקנים שיכולים להיות שחקני ספסל משפיעים בבאר שבע. למעשה, אם יש מסקנה אחת חשובה מהמשחק אתמול היא העובדה שההבדל בין שחקני ההרכב הראשון של באר שבע לעומת המחליפים פשוט עצום. אין לבאר שבע מחליפים ראויים שיכולים להיכנס ולעשות שינוי, וזה המשך ישיר לשגיאות בקיץ בבניית הקבוצה.
מה שמוביל למהלך משמעותי שבאר שבע חייבת לעשות ולהעתיק אותו ממכבי תל אביב. באר שבע חייבת למצוא לעצמה קבוצת בת, שתשמש קרקע פורייה למעקב אחר שחקנים שגדלים בבאר שבע. כשאני אומר קבוצת בת אין כוונתי רק לקבוצה שתקלוט את השחקנים אליה, אלא גם לקבוצה שתפעל בהנחיות הצוות המקצועי של באר שבע על פי שיטות העבודה שלה ומעקב צמוד סוג של קבוצת מילואים. זה יאפשר לבאר שבע למצוא מידי פעם שחקנים צעירים, שיכולים להשתלב גם אצלה בהרכב הראשון.
כרגע, במבט חטוף, בקבוצות הלאומית קשה למצוא מועמדת ריאלית לתפקיד, אבל אפשר להתחיל את התהליך עם קבוצה בליגה א' , ולסייע לה לעלות לליגה הלאומית. קריית גת או יבנה יכולות להיות אופציות טובות, ויפה שעה אחת קודם.
בכר מתלבט, ובצדק
ועכשיו, הראש בנתניה לקראת המפגש מול מכבי תל אביב. לראשונה מזה שלוש שנים באר שבע מגיעה למשחק הזה כמו בתקופת אלישע לוי, כלומר: עם רצון לעבור את המשחק בשלום, בניגוד לשנים האחרונות שבהן ב"ש באמת האמינה שהיא מסוגלת לנצח את מכבי תל אביב בכל מגרש. זה לא אומר שבאר-שבע לא יכולה לנצח הפעם, אבל זה כן אומר שהסיטואציה השתנתה, מאוד.
ההתלבטות הגדולה של בכר היא באיזה מערך לפתוח. מצד אחד, הוא חייב להיות זהיר אל מול העוצמות הפיזיות במרכז המגרש של מכבי תל אביב לכן כדאי אולי להעלות או לשחק גם עם קהבא כקשר נוסף לצידו של אוגו וסאבו. הבעיה היא שקבהא אינו שחקן שמתאים לרמות הללו כלל ועיקר.
מנגד, אם יעלה בכר בהרכב שכולל ארבעה שחקני התקפה מובהקים הוא עשוי להיות מסוכן יותר לשער הצהוב, אבל חשוף יותר לשער של הרוש.
גם אופצית שלושת הבלמים קיימת, אם כי אני מתקשה לראות שלושה בלמים שהם מוכנים למשחק: צדק לא שיחק כבר זמן רב וגם מיגל ויטור חזר רק אתמול, אחרי יותר מתשעה חודשים.
בבאר שבע מדברים הרבה מאוד על היכולת המנטלית. אני לא יודע אם ההתבטאות של דיא סבע הייתה מתוכננת או פליטת פה, כשהוא אמר "אל תשכחו שאנחנו הפועל באר שבע, אנחנו באים לנצח". יתכן מאוד שזו אמירה שאמורה להשפיע על חדר ההלבשה, לא בטוח שכרגע יש לה כיסוי. אני צופה משחק עם שליטה מוחלטת של מכבי תל-אביב וניסיונות לכבוש במתפרצות של הפועל באר שבע. זה בעיניי הסיכוי היחיד של האלופה להשיג תוצאה טובה בנתניה. ראוי לזכור שבכל המשחקים שבהם איבדה נקודות באר שבע הייתה הדומיננטית והיוזמת.
תוצאה טובה בנתניה ביום שלישי יכולה להקפיץ את רמת הביטחון של באר שבע, אחרי הרבה מאוד זמן. הפסד כמובן רק יעצים את המשבר המקצועי.
מה דעתך על הכתבה?