גם בתחילת המילניום שיחקו ארבע קבוצות ישראליות בגביעי אירופה, היו 39 מחזורי ליגה, הנבחרת שיחקה בבית של חמש או שש נבחרות במוקדמות, והמפעלים המקומיים היו פחות או יותר באותה מתכונת. אז, בשנת 2000, שיחקה הנבחרת שישה משחקי ידידות בשנה, שהלכו והצטמצמו, עד שהתקבעו על 3-5 משחקים. ככה עד 2014, בדיוק השנה בה החליף עופר עיני את אבי לוזון כיושב ראש ההתאחדות.
בהתאחדות, אגב, מתעקשים שהקשר נסיבתי בלבד. משלושה משחקי ידידות ב-2014 הגיעה ישראל לשלושה משחקי ידידות בשלוש השנים שבאו אחר כך, ביחד! מאלופת העולם למשחקי ידידות, כינוי לעגני שהדביקה התקשורת לנבחרת, הפכה הנבחרת לחסרת פעילות כמעט לחלוטין. אין אימונים, אין התכנסויות, אין משחקים.
מה הוא עושה בחורף הרוסי? מסי (AFP)
כסף או נבחרת?
מעיון בתקציבי ההתאחדות בשנים האחרונות מתברר כי בשנות פעילותו של עיני הצטמצם סעיף "ארגון משחקים בינלאומיים" ב-30%, מ-6.4 מיליון שקל ב-2013 ל-4.6 מיליון ב-2015. למרות השינוי הדרמטי, מדובר בפרוטות. אומנם אחזקת הנבחרות (כולל נבחרות הגילאים ונבחרות הנשים) ירדה ב-20% מ-55 מיליון שקל בשנת 2013 לקרוב ל-44 מיליון ב-2015, אבל חלקם של המשחקים הבינלאומיים היה ונשאר סביב ה-10%.
בהתאחדות טוענים כי הנושא הכספי הוא לא גורם בהיעלמותם של משחקי הידידות, וכי אין בעיה של כסף בהתאחדות. לפי גורם בהתאחדות לכדורגל, עלותו של משחק ביתי בין-ארצי עומדת על כ-600 אלף שקל, ואילו משחק חוץ כ-300 אלף, כך שמדובר בסכומי כסף לא משמעותיים. לוזון, שנמנע מלהגיב בנושאים שנוגעים להתאחדות, הסכים רק לומר ש"לא רק שמשחקים בינלאומיים זה לא עולה, ההכנסות עולות על ההוצאות. שיחקנו משחק ידידות נגד גרמניה בגרמניה, סיכמתי שהם יממנו את כל ההוצאות כולל טיסות ומלון, והם גם הוסיפו לנו סכום כספי, 150 או 200 אלף יורו. הרווחנו כסף. על קיום שני משחקים בארצות הברית מול מקסיקו והונדורס קיבלנו את כל הפסיליטיס ועוד כסף".
מי משלם? לוזון (אודי צטיאט)
הטענה בהתאחדות היא שאין כדאיות מקצועית לקיום משחקי ידידות. מאמן הנבחרת שוחרר מתפקידו, המאמן הבא ימונה רק באביב, ובהתאחדות מונים שמות של מאמנים שעובדים בקבוצות – כולם ישראלים – כמי שלא ניתן כרגע להעסיק אותם, ולפיכך אין נחיצות בכינוס נבחרת שלא לפי קווי היסוד של המאמן הבא. נבחרות שכשלו במוקדמות המונדיאל שהסתיימו רק לפני חודש – בהן צ'כיה, הולנד ואסטוניה – מקיימות שני משחקי ידידות השבוע. קיום המשחקים בתאריכים האלה הוא משמעותי עבור אותן נבחרות. אסטוניה שיחקה בפינלנד הקפואה ונוסעת להפשיר במלטה, כנ"ל צ'כיה שהתארחה אצל וידאר קיארטנסון (הוא לא בנופש) באיסלנד, וטסה לקטאר. אפילו קפריסין טסה לשני משחקים, תחילה בגאורגיה ואחר כך בארמניה.
מאמן הנבחרת הקפריסאית, רן בן שמעון, אמר לנו אתמול מחדרו במלון 'רדיסון' בירבאן: "הנחיצות של המשחקים האלה גדולה מאוד ומשמעותית בשבילי. כדי לבנות את ה'גוף' נכון, צריך להיכנס עכשיו לחדר כושר ולהתאמן יום-יום, על מנת שבעוד כמה חודשים יתחילו להיות תוצאות. אתה עובד היום קשה מבלי לראות תמורה מידית ומוחשית, ומבין שבעתיד זה ישתלם לך. אולי למדינות כמו גרמניה, צרפת, ספרד ואיטליה יש את הפריבילגיה להיות מוכנות בכל רגע נתון, אבל מדינות כמו ישראל וקפריסין חייבות לעבוד קשה ונכון לאורך זמן כדי לראות תוצאות. לנסות, ללמוד, להחליף, ליפול, לקום, להיכשל – ואז להצליח. אני נהנה איתם, אני בונה קשר אישי ומיוחד עם השחקנים בתקופה הזו, אוהב אותם, ואצליח איתם בעזרת השם שלהם ושלנו".
קפריסין זו דוגמה למדינה שישראל הרבתה לשחק נגדה בעבר והיום כבר לא. ב-5 באוקטובר 1993, שמונה ימים לפני הניצחון הסנסציוני בפארק דה פרנס נגד צרפת, שיחקה ישראל בלימסול. רק ליגיונר אחד – רוני רוזנטל – הגיע. המשחק לא היה במסגרת התאריכים של פיפ"א, אבל התאריך התאים ליומיים של גיחה, והתאים גם לקפריסאים. עד 2011 ניצלה קפריסין את מזג האוויר הנוח אצלה ואירחה בסוף ינואר או תחילת פברואר טורניר שנתי, אליו הגיעו נבחרות בפגרת חורף. ישראל ניסתה את זה פעם, לפני 20 שנה, במלאת 70 שנה להתאחדות, אך לא יותר. ישראל מדלגת באופן בוטה על פני תאריכים קבועים, ולמעט הזדמנויות כספיות – כמו הנסיעה לארצות הברית ב-2013 – או פער גדול מדי בין סוף הליגה למשחק רשמי ביוני, לא ניצלה כמעט כלום.
אפילו הדירוג לא מזיז. שחקני נבחרת ישראל (דני מרון) "מבטיחים ולא מקיימים"
אפילו דירוג פיפ"א לא מזיז לאנשי ההתאחדות. בשנים האחרונות נקבע דירוג הנבחרות לפני ההגרלות לפי דירוג פיפ"א. צריך לומר מיד כי ערכו של משחק ידידות בדירוג הוא רק 40% לעומת משחק מוקדמות, ובמקרה של יריבה מאפריקה, אסיה, מרכז אמריקה או אוקיאניה, אפילו 34%, אבל נקודה פה ונקודה שם לפעמים מכריעה בין דרגים, בפרט כשסופרים בדירוג רק את ארבע השנים האחרונות – שבהן, להזכירכם, שיחקה הנבחרת רק שלושה משחקי ידידות.
בלי משחקי ידידות לתקן, הפסד ביתי למקדוניה במוקדמות המונדיאל הופך לקריטי. בהתאחדות דחו אתמול את הטענה הזו. "אנחנו קבוע בדרג רביעי, אין לכך משמעות", אמרו, וגם לוזון הגן על הגרסה הזו: "זה לא חשוב, כי החל מהטורניר הבא לא יהיה מקום למשחקי ידידות בגלל גביע האומות שימלא את מקום משחקי הידידות. לנתח את התופעה זה כבר פוסט מורטם".
את אבי נמני זה לא מעניין. קפטן נבחרת ישראל לשעבר מתרעם על התופעה וטוען כי משחקי אימון בנובמבר ובמרץ, גם בלי מאמן קבוע, הם קריטיים. "זו פשוט בושה לכדורגל הישראלי, זו פשיטת רגל", קובע נמני, "יש פה רצון לחסוך כסף. זו לא פעם ראשונה שלא משחקים בתאריכים האלה. זו בדיחה, כי אף אחד לא לוקח את הכדורגל ברצינות ולכן אנחנו צועדים במקום כל כך הרבה שנים ונבחרות שהיו 100 צעדים מאחרינו עוקפות אותנו. לאף אחד לא אכפת. מבטיחים ולא מקיימים. הייתי חבר בוועדות ואני מכיר את המסקנות שהסקנו. וכלום לא שווה. זו בדיחה".
אמרו שבתקופה בלי מאמן, אין במשחקים האלה שום כדאיות מקצועית.
"מי אומר בהתאחדות שאין כדאיות מקצועיות? מי שם גורם מקצועי? כל הזמן יהיו תירוצים. למה בכל המקומות יש, ולנו פה אין אף פעם? מטריד אותי הזלזול בנבחרת ובכדורגל הישראלי. אף אחד לא עושה מאמץ לקיים משחק. חייבים להיות משחקים גם במרץ וגם ביוני. כל התאריכים פתוחים למשחקי נבחרת, כי אתה בודק שחקנים ומריץ שחקנים ולא משחק בשביל תוצאה. אלה המשחקים שצריך לבדוק את השחקנים, ולא במשחקי מאני טיים כשאתה לא יודע מה תקבל. כולם רוצים להתקדם וכולם בשאיפה להתקדם. פה, לא נעים להגיד, זה לא עובד ככה".
מנכ"ל ההתאחדות רתם קמר הדף אמש את הטענות: "כל פורמט משחקי הידידות הולך ונעלם מהעולם, גם בגלל פורמטים אחרים רשמיים שנכנסים וגם בגלל חילוקי הדעות עד כמה יש לכך כדאיות מקצועית. טוב שבדקתם את שלוש השנים האחרונות, כי בשלוש השנים האחרונות פיפ"א ואופ"א הפכו את התאריכים הרשמיים לשבוע הכדורגל שבו משחקות גם הנבחרת הצעירה וגם הנבחרת הבוגרת משחקים רשמיים, לפעמים רק אחד ויש מקום לשניים. כשבאים לעשות משחק ידידות לפני משחק רשמי, יש מאמנים שטוענים שהם מעדיפים אימון על משחק כדי לא לעייף את השחקנים, ויש מאמנים שטוענים כי אין שום ערך למשחק ידידות אחרי משחק רשמי. האלמנט הכלכלי בכלל לא רלוונטי, לא ברמה של יו"ר ולא ברמה של מנכ"ל. אני יכול להגיד שבשלוש-ארבע השנים האחרונות לא בא מאמן וביקש משחק ידידות, ולא היה.
"במצב שבו אנחנו נמצאים – שאין מאמן קבוע – הערך המקצועי לקיום משחק ידידות בנובמבר כמעט ולא קיים", הוסיף קמר, "בסיטואציה כזו הרבה נבחרות באירופה לא משחקות. אם היה מאמן קבוע, אולי היינו משחקים. אם אין מאמן קבוע, ולא עלית למונדיאל, והנבחרת הצעירה עסוקה בתאריכים האלה, אז כנראה שזה לא נחוץ".
מה עם קירוב הנבחרת לקהל, שיפור היחסים?
"מאז שנבחרת ישראל יצאה מאצטדיון רמת גן ומשחקת בפריפריה, משחקי הידידות כבר אינם פורמט לקרב בין קהל לנבחרת. בסוף הקהל רוצה לראות נבחרת מסודרת ומאורגנת עם מאמן. לקיים משחק ידידות רק לשם קיום משחק ידידות, שאין לו ערך מקצועי או כלכלי, זה מיותר".
מה דעתך על הכתבה?