כמו כפפה ליד: הגיע זמנו של בופון לזכות בליגת האלופות

ג'יאנלואיג'י בופון
ג'יאנלואיג'י בופון | Gettyiamges

אין ראוי מהשוער לחגוג אליפות אירופה ראשונה בקריירה. לגמר מול ריאל מדריד הוא יגיע עם יובנטוס הטובה במילניום הנוכחי, אז בבקשה שזה לא יגמר שוב בדמעות

(גודל טקסט)

בשורות הבאות לא תמצאו טקסט אובייקטיבי. השורות הבאות יעסקו בגמר ליגת האלופות, אבל לא יתאפיינו בניתוח קר של פייבוריטית או אנדרדוג, אלא סביב איש אחד, שכל כך מגיע לו.


לפני שנתיים, כשברצלונה ניצחה בצדק את יובנטוס בגמר, קשה היה שלא להבחין בפנים המיוסרות של ג'יאנלואיג'י בופון. נכון, גם פירלו היה מיוסר, גם בונוצ'י, גם טבס, בטח וידאל. אבל חלק מהם כבר זכו בליגת האלופות, וחלק עוד רחוקים מסיום הקריירה וקיוו להגיע לשם שוב. 


עבור בופון, אז בן 37, זו נראתה כמו הופעה אחרונה במעמד. יובה הגיעה לגמר כאנדרדוג, עם סגל טוב, אבל עדיין בקושי. היה נדמה כי עוד קמפיין כזה אינו אפשרי, בטח כששבוע אחר כך עזבו אותה טבס, וידאל ופירלו. התחושה הייתה שהיא יכולה להרגיש מרוצה מעצם היותה פיינליסטית. שבופון ימתין לנחמה – לנסות להגיע כמה שיותר רחוק עם איטליה ביורו 2016 – כי את הגביע עם האוזניים הגדולות הוא כבר לא יזכה להניף. לפחות לא כשוער פעיל.



בופון. הגיע הזמן שפניו יהיו שמחות בסיום
בופון. הגיע הזמן שפניו יהיו שמחות בסיום (gettyimages)


גם את היורו סיים בופון המיוסר עם אותו מבט. אחרי הפנדל של הקטור הגרמני ברבע הגמר, האמפתיה כלפי השוער האיטלקי שקיימת תמיד נסקה לגבהים חדשים. ארבע שנים קודם, שוב הגיע לגמר כאנדרדוג וחטף את תבוסת חייו. יותר מדי יסורים עבור מי שנחשב לטוב בתחומו.


מעטים הם השחקנים שזכו בכל תואר אפשרי. יש כמה כאלה בעידן שלנו, בעיקר ספרדים. לפני יותר מעשור היו גם כמה צרפתים. לזכות ביורו, במונדיאל, בליגת האלופות וכמובן בכל תואר מקומי, הוא הישג שלא חוו יותר מדי שחקנים. בופון אלוף עולם מ-2006, אלוף איטליה תשע פעמים, יש לו ארבעה גביעים ובעיקר כל תואר ושיא אישי שקיים בעולם השוערים. כרגע הוא גם האירופי בעל מספר ההופעות הגבוה בהיסטוריית הנבחרות, וקרוב לוודאי שאם ישחק עד מונדיאל 2018 יהפוך לשיאן כל הזמנים.


אם רוצים לדייק בעניין המעמד, אפשר לציין את הציטוט של השוער הטוב בעולם כיום, מנואל נוייר, שהגדיר את בופון כאליל שלו. איקר קסיאס הוא כנראה היחיד שנותן לו פייט במאבק על תואר השוער הגדול בכל הזמנים, ולפני גמר יורו 2012 אמר עליו: "הוא מודל לחיקוי, הוא מניע אותנו, וכולנו רוצים להיות כמוהו". כבוד. אבל לבופון עדיין חסר תואר אחד שישלים את הקריירה הכי גדולה של שוער בהיסטוריה.


יובנטוס הוכיחה העונה שהיא בנויה מהחומר הזה שיש לאיטלקים, החומר של הסקוואדרה אזורה. הגנה, נשמה, והיכולת לחבר שלם אחד שגובר בנוק-אאוט על סך חלקיו של היריב. על שני האלמנטים הראשונים מנצח בופון בגדול. השלישי זה כבר עניין של מאמן. במוצאי שבת תעלה הגברת הזקנה לגמר אחרי עונתה הטובה ביותר במילניום הזה, לא פחות. גם בימי פאבל נדבד, ב-2003, כשעלתה לגמר מול מילאן, היא לא נראתה כל כך חדה כמו בחודשים האחרונים. גם בימי דל פיירו ורבאנלי באמצע שנות ה-90, כשזכתה בליגת האלופות והגיעה לשלושה גמרים רצופים, היא לא נראתה כל כך קשה להכנעה כמו העונה. ובכל זאת, למרות כל המחמאות, היא פוגשת בגמר יריבה טובה ממנה, לפחות על הנייר. 



בופון במרכז החגיגה האיטלקית ב-2006. זכה כמעט בכל תואר
בופון במרכז החגיגה האיטלקית ב-2006. זכה כמעט בכל תואר (gettyimages)


כי כמו שליובה יש הגנה מפחידה בהנהגת שוערה, כך לריאל מדריד יש את הכובש הטוב בהיסטוריה של המפעל, והוא מגיע רעב. כריסטיאנו רונאלדו ינסה לעשות מחר את מה שמסי עדיין לא הצליח – להכניע את בופון. בקרב הזה, הפעם לבופון יש כוח עזר שלא נופל מהיריבה, למרות שריאל עדיין תעלה כפייבוריטית. זה יהיה גמר ראשון של בופון מול רונאלדו, וגמר שני מול זידאן. את הקודם, גמר מונדיאל 2006, סיים האיטלקי כמנצח במשחקו האחרון בקריירה של זיזו.


ביום ראשון נפרדה איטליה מאחד הסמלים הספורטיביים הכי גדולים שלה. פרנצ'סקו טוטי היה רומא, ורומא היא טוטי. אחרי 16 שנים, למרות שלא גדל בטורינו, אפשר לומר בדיוק אותו דבר על בופון בהקשר של הביאנקונרי. לפני עשור הוא ירד איתה ליגה, לא נטש, ועלה בחזרה. לא ברור מתי יפרוש – אם מיד אחרי מונדיאל 2018, או בעונה שאחרי, אבל אם ראיתם מה הכינו לטוטי, צפו לפרידה גדולה הרבה יותר מהאיטלקי הגדול בדורו. יותר מטוטי מבחינה מקצועית בכמה מספרים, למרות שאין פה מקום להשוואה, אבל אי אפשר להתווכח עם המספרים. יותר גדול מדל פיירו, ובעצם מבין אלופי העולם של 2006 – הוא ייזכר כגדול ביותר.


אבל כל זה לא משנה את העובדה שלג'יג'י בופון אין עדיין את גביע האלופות. במוצ"ש זה צריך להתרחש על הדשא בקארדיף. לא הרבה פעמים רוצים לראות שוער מנצח חלוץ, אבל הפעם זה הוא ערב מיוחד, ערב שבו השוער הגדול בהיסטוריה צריך לקחת את מה שחסר לו, את מה שמגיע לו. בגיל 39 וחצי, אל תתנו לבמאי הבריטי בקרדיף לתפוס אותו שוב מיוסר עם שריקת הסיום. ומי שמחפש כמה מלים של אובייקטיביות, שימתין לסופרקאפ באוגוסט.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי