ז'וזה מוריניו פתח כהרגלו במלחמה פסיכולוגית לקראת הסופר-קאפ האירופי. "אם גארת' בייל לא נמצא בתוכניות של ריאל מדריד, אחכה לו בצד השני וארצה להחתים אותו", אמר מנג'ר מנצ'סטר יונייטד במסיבת העיתונאים לפני המשחק והוסיף: "אם בייל ישחק נגדנו, תהיה זו אינדיקציה כי הוא רצוי". עכשיו הפורטוגלי גם מנסה לרמוז לזינדין זידאן כיצד לבחור את ההרכב והוא מציב את עצמו בעמדת כוח- הרי מוריניו עובד כיום במועדון הגדול בתבל, או כך לפחות הוא מנסה להציג זאת.
הגישה של "המיוחד" גורסת כי כל הקריירה הקודמת שלו הייתה רק הכנה לדבר האמיתי. הוא תמיד חלם לאמן באולד טראפורד וכל הצהרות הנאמנות לקבוצותיו הקודמות היו מילים ריקות. אוהדי צ'לסי היללו אותו, הוא השתלב באופן מושלם והפך לפנים של המועדון. הוא היה הסמל האולטימטיבי. ואולם, הוא חזר לסטמפורד ברידג' ב-2013 רק כאשר חלומו הגדול לרשת את אלכס פרגוסון התנפץ לרסיסים. היו אפילו שמועות לפיהן פרץ מוריניו בבכי אחרי מינויו של דייויד מויס ולא הצליח להבין מדוע הועדף הסקוטי על פניו. השידוך המחודש עם רומן אברמוביץ' היה מאולץ, מעין ברירת מחדל מצד השניים וזו אולי הסיבה להתרסקות המהירה אחרי עונת האליפות.
העניין הוא שמוריניו כלל לא ניסה להסתיר את השאיפות להחליף את צ'לסי במנצ'סטר יונייטד אחרי פיטוריו. הוא עשה הכל כדי לקבל את התפקיד של לואיס ואן חאל וכעת משתדל בכל כוחו להדגיש עד כמה המשרה החדשה שלו חשובה מהקודמת. לכן הזכייה של צ'לסי באליפות, בעונת הבכורה של אנטוניו קונטה, הייתה כה קשה לעיכול מבחינתו. הקיץ הוא "גנב" את רומלו לוקאקו מתחת לאפה של האקסית ואז שיכנע גם את נמניה מאטיץ' לחבור אליו.
הצהרה חצופה של "המיוחד". בייל יפתח הערב? (Gettyimages)
והנה לכם, גם ריאל מדריד ממש לא חסינה, וגם בחזית זו יכול מוריניו לחוש רגשי נחיתות. הוא הובא לסנטיאגו ברנבאו בקיץ 2010, מיד אחרי הזכייה בטרבל ההיסטורי עם אינטר על מנת להשיג שתי מטרות עיקריות – לשבור את ההגמוניה של ברצלונה בליגה הספרדית ולזכות סוף כל סוף בגביע האלופות בפעם העשירית בתולדות המועדון על מנת לסיים את האובססיה עם ה"דסימה".
המשימה הראשונה בוצעה חלקית, כי ב-2012 זכתה ריאל באליפות משכנעת, ועוד בעונתו האחרונה של פפ גווארדיולה בקאמפ נואו. ואולם, במשימה השנייה כשל מוריניו לחלוטין. אמנם הוא שבר את מחסום שמינית הגמר בליגת האלפות, אך ריאל הודחה במהלך הקדנציה שלו 3 פעמים בחצי הגמר. לאחר עזיבתו, היא הניפה את הגביע 3 פעמים ב-4 שנים. קרלו אנצ'לוטי הביא את ה"דסימה", זינדין זידאן הצליח לזכות בתואר פעמיים ברציפות – הישג חסר תקדים בתולדות המפעל.
לאור זאת, במבט לאחור נראית התקופה של מוריניו בסנטיאגו ברנבאו בעייתית אף יותר. כיום, כאשר בוחנים את המורשת שהותיר במדריד, זוכרים לא רק את האליפות המתוקה, אלא בעיקר את הסכסוכים בחדר ההלבשה שגלשו ליציעים ופילגו את קהל האוהדים. מוריניו הוא האחראי המרכזי לכך שאיקר קסיאס, אחד השחקנים החשובים והאהובים בתולדות המועדון, איבד את מקומו, הפך לאויב הציבור מבחינת חלק מהאוהדים ונאלץ בסופו של דבר לעזוב בטונים צורמים. מוריניו אף היה קרוב למדי לדחוק את סרחיו ראמוס אל מחוץ למועדון. היחסים בין הבלם לנשיא פלורנטינו פרס הורעו בגלל המתיחות עם מוריניו ולפני שנתיים הוא שקל ברצינות להצטרף, באופן אירוני למדי, למנצ'סטר יונייטד דווקא.
ראמוס. האיש של ריאל כמעט נדחק החוצה על ידי מוריניו (Gettyimages)
סאגת המעבר שלא היה כבר רלוונטית בימים אלה, אבל ראמוס לא שכח את השנים העגומות, את הנזיפות במתקן האימונים ואת אווירת חיפוש האשמים והחפרפרות. "מוריניו מעולם לא הבין עד הסוף כיצד ריאל מדריד עובדת. זידאן מבין את חדר ההלבשה", הוא אמר לקראת ההתמודדות הערב. ומה הפלא? הרי זיזו היה חלק מחדר ההלבשה הזה ככוכב. מנגד, במסגרת ויכוח עם מוריניו אחרי אחד ההפסדים בקלאסיקו, אמר ראמוס למאמן: "לא תבין מדוע קיבלתי את ההחלטה כי מעולם לא היית שחקן".
האמירה הזו הייתה מוגזמת, כמובן, כי אין הרבה מאמנים שעולים על מוריניו מבחינת יכולת הניתוח הטקטי, אלא שבכל הקשור לתפיסת רוח המועדון, הוא נתקל בבעיה אמיתית במדריד. המשחקים הפסיכולוגיים שלו והתנהלותו הכללית הותירו אחריהם אדמה חרוכה והמועדון הצליח להתגבר על המשקעים רק עכשיו, במהלך הקדנציה של זידאן. העונה הראשונה באולד טראפורד לימדה כי מוריניו פוגע באופן מהותי גם ברוח המועדון של השדים האדומים. ההצהרה החצופה לגבי עתידו של גארת' בייל היא דוגמא מובהקת לכך.
בינתיים, הזכייה בליגה האירופית שהעניקה כרטיס לשלב הבתים בליגת האלופות הצליחה לייפות את המציאות וההנהלה מיהרה להגדיר את עונת הבכורה של מוריניו כמוצלחת יחסית. ההמשך עלול להיות דומה לתסריט בריאל, מבחינה חברתית ותדמיתית. כאשר ריאל תפגוש הערב את מוריניו, ארבע שנים לאחר עזיבתו, דבר אחד בטוח – מעטים מאוד מתגעגעים אליו בסנטיאגו ברנבאו, ולראמוס תהיה מוטיבציה מיוחדת לנצח ולהניף גם את התואר הזה. את מוריניו זה לא ממש מדאיג. את ג'וב חלומותיו הוא כבר קיבל.
מוריניו. את החלום הוא כבר השיג (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?