מי שעוד פקפק בקאמבק של הפועל באר שבע, קיבל במשחק בבוקרשט את החותמת הסופית לכך שהאלופה חזרה, עם המזל וההשגחה שמלווים אותה.
היו לא מעט נקודות חיוביות במשחק, אבל גם כמה נקודות למחשבה. נתחיל עם מיגל ויטור. אוי כמה שקט האיש הזה מעניק להגנה של ברק בכר, כמה התקפות של בוקרשט נעצרו על ידו עוד בשלב החשיבה בזכות העליות עד למרכז המגרש ואף יותר רחוק שסיכלו את ההתקפה של היריב מוקדם מאוד.
תוסיפו לזה את החוש השישי שיש לפורטוגלי, שמצליח הרבה פעמים לזהות לאן יגיע הכדור במצבים נייחים ובכך הוא הופך להיות מסוכן ליד השער. הוא לא הכי גבוה, לא הכי מהיר, לא הכי חזק, אבל כנראה הכי חכם שהיה כאן אי פעם. הוא בעיקר לא טועה, מה שאי אפשר להגיד על חבריו למרכז ההגנה.
ויטור ושהר. כנראה הבלם הכי חכם שהיה כאן (אודי ציטיאט)
השבוע ציינתי את ההבדל ביכולת של דור אלו ביחס לבן ביטון. ברומניה, אלו, במשחק הטוב ביותר שלו מאז הגיע לב"ש, הוכיח שהפוטנציאל בהחלט קיים, ואת זה הוא עשה עם כרטיס צהוב החל מדקות הפתיחה. נכון שהוא אמור היה לקבל אדום בגלל נגיעת היד שמנעה שער, אבל צריך לזכור גם את נגיעת היד שלא נשרקה לזכות ב"ש במשחק הראשון כך שבעניין הזה הדברים מתאזנים.
חאתם עבד אלחמיד נכנס אתמול לנעליו של אובדיו הובאן. הוא פתח כבלם והפך לקשר תוך 15 דק ובכך איפשר לבכר להיות גמיש בשיטת המשחק, מהלך שהמאמן כל כך אוהב. בכר עשה מהלך דומה עם וובה בראון לפני שבועיים ומול מכבי ת"א כי המהלך הזה הוא חלק מה-DNA של באר שבע.
כתבתי כאן אחרי המשחק מול אשדוד שלואי טאהא הוא בלם מצוין, אבל חייב להיות מרוכז 90 דקות ולא 85. הדברים נכונים עוד יותר כשמשחקים בזירה האירופית, אמש טעות משולבת שלו ושל אלחמיד הביאה לשער שיכול בקלות לקבל כמות צפיות יפה ביוטיוב במסגרת המקרים הביזארים. הבעיה היא שזה קורה לטאהא אחת למשחק, ולרוב עולה ביוקר. זה קרה מול אשדוד, מול לודוגורץ, מול מאריבור וגם אתמול. טאהא עשה התקדמות אדירה בכל הקשור לכניסה לנעליים של מיגל ויטור, אבל מדובר בנקודה קריטית בהתפתחות שלו.
אלו. המשחק הכי טוב שלו מאז הגיע לבירת הנגב (AFP)
למרות הטעות הקשה בשניות הסיום, לדודו גורש היה משחק מצוין. בכר שאוהב להשתמש בשוער שלו במסגרת הנעת הכדור בזמן לחץ של היריב בדרך לבניית ההתקפה, חייב לחשוב על זה שוב עד שגיא חיימוב יחלים כי משחק הרגל של גורש הוא חולשה גדולה.
ועכשיו לדבר האמיתי. ב"ש צריכה לצאת ללוגאנו כדי לנצח אם היא חולמת על עלייה. זה תלוי בה וזה אפשרי. במקרה כזה, אפילו תיקו עשוי להספיק בטרנר מול פלזן (אם הצ'כים יפסידו לסטיאווה), אבל עוד חזון למועד. בכל מקרה, ההופעה ברומניה הוכיחה שבאר שבע חייבת לעלות מבית כזה ולהשוות את ההישג משנה שעברה.
כעת הפנים לליגה. למי שתהה מדוע מאור מליקסון לא פתח בהרכב, זה נובע מהעובדה שהמדדים הרפואיים שלו העידו על פציעה מתקרבת ובכר העדיף לא לסכנו וגם להרוויח אותו טרי ליום ראשון. במושבה מול מכבי פתח תקווה גם ג'ון אוגו כבר אמור לחזור.
מליקסון. חשש מפציעה מתקרבת (אודי ציטיאט)
המשימה של ב"ש כעת היא פשוטה – לנצח בליגה ביום ראשון ובכך למחוק הפתיחה הבינונית שלה בליגה ובכלל. שלוש נקודות במושבה ישלחו את בכר לפגרה (של 13 יום עד למשחק ההשלמה מול עכו) שתאפשר לכל הפצועים לחזור. באר שבע החזירה לעצמה את העוצמה (והמזל), עכשיו היא צריכה גם את האיכות והעומק.
מה דעתך על הכתבה?