זידאן ללא ספק היה מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, מעטים שחקני העבר שהגיעו להישגיו על כר הדשא ולאחר מכן הפכו לסיפור הצלחה גם על הקווים. אפשר לציין אולי את יוהאן קרויף, קני דאלגליש, פפ גווארדיולה, קרלו אנצ'לוטי וזיזו עושה את הדרך הבטוחה לרשימה המפוארת.
מאז הזכייה של ברנד שוסטר ב-2007/8, לא היה שחקן עבר גדול שזכה גם באליפות עם ריאל מדריד. ז'וזה מוריניו שרשם את הזכייה האחרונה ב-2011/12 מעולם לא שיחק ברמות הגבוהות והשם הגדול האחרון שאימן לפני זידאן, קרלו אנצ'לוטי, לא זכה באליפות. אז מי המאמנים הגדולים שזינדין זידאן יכול להיות משווה אליהם?
1. מיגל מוניוס (אימן מ-1960 עד 1974): אחד השמות המיתולוגיים של ריאל מדריד כמאמן וכשחקן, שהחל את דרכו כעובד במתפרה של אביו החייט. היה שחקן בכיר בקבוצה ובמדיה רשם 223 משחקים ו-23 שערים כקשר, בשנותיו בבלאנקוס זכה בשלוש אליפויות אירופה ובארבע אליפויות. הוא הכדורגלן הראשון של ריאל מדריד שכבש בגביע אירופה ב-1955 והיה גם לשחקן הראשון של ריאל מדריד שזכה בגביע האלופות כשחקן וכמאמן.
Miguel Munoz's Real Madrid:
— TK8 (@Kroosology) March 10, 2017
La Liga: 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1967, 1968, 1969, 1972
Copa : 1962, 1970, 1974
European Cup: 1960, 1966 pic.twitter.com/kLywSKn4MV
ב-1958 תלה את נעליו לאחר ששיחק לצדם של כוכבי ענק כמו אלפרדו די סטפנו, פרנץ פושקאש, פאקו חנטו ואחרים. לאחר שפרש ביקש ממנו נשיא ריאל מדריד האגדי, סנטיאגו ברנבאו, לאמן את המילואים. שנה לאחר מכן כבר אימן את הקבוצה הבוגרת כאשר הדריך את חבריו לשעבר. כמאמן היה רק בן 37 כשזכה בגביע האלופות של אירופה לראשונה. ב-13.5 שנותיו כמאמן ריאל מדריד (רצף השנים הכי ארוך במועדון) קטף 9 אליפויות ליגה, שני גביעי המלך, שני גביעי אירופה לאלופות, זכה בגביע הבין-יבשתי ואפילו היה האיש שהעז להעיף את די סטפנו ("החץ הבלונדיני") מהסגל.
2. ג'ון טושאק (שתי קדנציות, 1989 ו-1999): כדורגלן נבחרת וויילס, שהתפרסם בעיקר כחלוץ לצידו של קווין קיגאן בליברפול בה שיחק שמונה שנים בימיה הגדולים. הוא כבש 96 שערים ב-246 משחקים בליברפול ואיתה זכה בשלוש אליפויות ובגביע אירופה לאלופות. כמאמן זכה באליפות עם ריאל מדריד בעונת 1989/90. הוגו סאנצ'ס המקסיקני היה אז כוכב הקבוצה עם 38 שערים, אך לצדו היו כוכבי על כמו אמיליו "העייט" בוטראגניו, ברנד שוסטר והבלם פרננדו היירו. עשור לאחר מכן הוא שב למועדון והיה על הקווים במשך חצי עונה, אך נכשל בגדול ועזב.
טושאק. הקדנציה הראשונה הייתה בלתי נשכחת (Gettyimages)
3. חורחה ואלדנו (1994 עד 1996): מגדולי השחקנים בתולדות המשחק. כיכב בנבחרת ארגנטינה במונדיאל 1986 בו זכתה ארגנטינה עם דייגו מראדונה כאשר כבש בגמר נגד מערב גרמניה 2:3. בריאל מדריד שיחק כחלוץ בין השנים 1984 עד 1987 ולאחר מכן הוא זכה עם הקבוצה באליפות כמאמן בעונת 94/95, אז שיחקו בקבוצה ראול, מיכאל לאודרופ ואיבן סאמורנו הצ'יליאני. ואלדנו היה "הבן המועדף" של פלורנטינו פרס ואחרי שסיים לאמן את הקבוצה היה המנהל המקצועי של המועדון והאיש החזק בריאל – עד שז'וזה מוריניו החליט שהגיע הזמן להיפרד.
ואלדנו ביחד עם מוריניו. "המיוחד" זרק את האיש החזק (Gettyimages)
4. ויסנטה דל בוסקה (1999 עד 2003): כדורגלן נבחרת ספרד שגדל בריאל ושיחק במועדון 16 שנה כקשר הגנתי. עם פרישתו ממשחק פעיל החל לעבוד במועדון, גם לאור העובדה שהתגורר בסמיכות למתקן. הוא היה מאמן מחליף פעמיים אחרי פיטורי מאמנים, ולבסוף קיבל את המפתחות.
כמאמן ריאל מדריד זכה בשתי אליפויות ובגביע אירופה לאלופות. סרחיו ראמוס ששיחק תחתיו תיאר אותו "כפסיכולוג של כדורגלנים" וכידוע הוא זכה להצלחה ענקית כמאמן נבחרת ספרד. הוא אימן את זידאן, לואיס פיגו ורונאלדו הברזילאי וידע להקטין את האגו שלהם. למרות הצלחותיו, פוטר ביום בו זכה באליפות ושמע על כך לפני שנכנס לראיון בטלוויזיה. ככה זה בריאל מדריד.
זכה באליפות ופוטר לפני ראיון טלוויזיוני (Gettyimages)
5. פאביו קאפלו (שתי קדנציות, 1996/7 ו-2006/7): ללא ספק אחד מהמצליחים בכדורגל העולמי כשחקן ומאמן. היה כוכב רומא, יובנטוס ומילאן. אביו נלחם במלחמת העולם השנייה בצבאו של הפשיסט בניטו מוסוליני ואחר כך נשבה על ידי כוחות הברית (אנגליה, ארה"ב ושותפיהם), אבל נדלק על הכדורגל הבריטי והנחיל את האהבה לבנו. הוא היה נוהג לזרוק את קאפלו הצעיר מצוקים גבוהים למים כדי שיהיה קשוח, יידע לשחות ולהסתדר – והבן אכן הסתדר.
כשחקן זכה קפאלו עם יובנטוס בשלוש אליפויות ואחת עם מילאן. אחרי שכבר הפך למנהל מפעל, שלף אותו משם בעלי מילאן בזמנו סילביו ברלוסקוני כדי לאמן את הבוגרים של הרוסונרי במקום אריגו סאקי. לפני כן אימן את הנוער של מילאן. קאפלו זכה עם מילאן כמאמן בארבע אליפויות ובליגת האלופות ודרכו לריאל נסללה.
קאפלו. ברלוסקוני שלף אותו מהמפעל בדרך לקריירה מפוארת על הקווים (Gettyimages)
בריאל מדריד זכה קאפלו באליפות הליגה בעונה הראשונה כשהקדים את ברצלונה. דאבור שוקר היה מלך השערים שלו עם 24 שערים, ראול כבש 21 שערים. בעונת 2006/7 זכה בתואר פעם נוספת וכמיטב המסורת זמן קצר לאחר מכן המריא לארצות הברית ושם נודע לו על פיטוריו. הסיבה העיקרית הייתה שהוא שיחק כדורגל הגנתי מדי לטעמם של האוהדים.
6. ברנד שוסטר (2007/8). נחשב לאחד מגדולי הקשרים בכל הזמנים, זכור במשחק טכני יוצא דופן. בנבחרת גרמניה הוא לא הרבה לשחק בגלל נתק, אבל שיחק בשלוש הגדולות בספרד – ברצלונה (8 עונות), ריאל מדריד (שנתיים) ואתלטיקו (שלוש). הכינוי שלו היה "המלאך הבלונדיני" והיו לו מסירות מדהימות.
אמנם כמאמן הוא פחות דומיננטי, אבל עשה את שלו כשזכה עם הבלאנקוס באליפות ב-2007/8. הוא החזיר את הכדורגל ההתקפי לקבוצה, ניצח את ברצלונה בקאמפ נואו וקנה את לבם של האוהדים. שלושה מחזורים לסיום העונה הוא זכה עם הקבוצה באליפות ה-31, אבל בתחילת העונה לאחר מכן פוטר בשלב מוקדם בגלל…פפ גווארדיולה שהדריך את ברצלונה ולא השאיר לו סיכוי להתחרות על התואר. גם מחליפו חואנדה ראמוס לא הצליח לשנות.
שוסטר. אחרי הצלחה מסחררת, נכנע במאבק לגווארדיולה (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?