כשהתבררו ההיקפים האמיתיים של העברת ניימאר ג'וניור מסנטוס לברצלונה, יצאו עיתונאים ברזילאים חרוצים למסע בנתיב הכסף. הם הגיעו, בין היתר, לווילה נאה ומרווחת בפרברי סאו פאולו, שנרשמה ככתובת של חברה בבעלות משפחת השחקן שהייתה זכאית לעמלות בגין העסקה. העניין הוא שהמקום היה נטוש. לא עובדים, לא דיירים, אפילו לא גננים.
התעלומה הזו היא חלק מהמסתורין שמלווה את ניימאר לאורך הקריירה. מצד אחד, הוא נחשף לעולם במלוא כישרונו. מצד שני, אין לנו מושג מה הוא ואביו הדומיננטי, המוח מאחורי המיליונים, זוממים ביציאה מהאצטדיון. אנחנו יודעים מה הוא מביא למגרש ורק תוהים מה הוא לוקח הביתה. נוצר הרושם שהברזילאי לא חותם על חוזים סטנדרטיים אלא סוגר עסקאות אפלות.
דילמת הכסף הגדול הונחה בפני ניימאר עוד כשעמד להצטרף לכדורגל האירופי. "הוא בחר בפרויקט ספורטיבי על פני פרויקט כלכלי", פרגן לו המאמן המנוח טיטו וילאנובה. ומה אמרו בברצלונה בנושא, כארבע שנים אחרי, סמוך למעבר לפאריס? ובכן, ג'רארד פיקה הבהיר כי חברו לקבוצה צריך לבחור בין כסף לתארים. כן, כאילו העדיף את הליגה הסינית. ייתכן כי ניימאר הרוויח ביושר את תדמית רודף הבצע, אבל אין לשלול את האפשרות שברצלונה סובלת מצדקנות יתר.
"אפוף מסתורין". ניימאר
סיבות שונות ומשונות הסבירו בתקופה האחרונה את המניע האמיתי של העריקה לפ.ס.ז'. אמת, ניימאר אמור להרוויח הרבה יותר, כפול. נכון, אביו יבלע עוד קופון שמן. צודק גם מי שאומר שהשחקן מרגיש בודד יותר אחרי עזיבת המושבה הברזילאית – אדריאנו, דוגלאס וכמובן דני אלבס (על פי חוקי הכדורגל האירופי, שלושה ברזילאים ויותר במועדון מוגדרים כהתארגנות בלתי חוקית, קליקה סגורה שזוממת לפגוע בשחקנים המקומיים או במעמד המאמן). הוויתור על אלבס, החבר הקרוב והחונך האישי, שגם ישחק העונה בפאריס, התברר כקריטי. ייתכן כי השארתו בברצלונה הייתה חוסכת את עזיבת הכוכב, והקבוצה גם הייתה מרוויחה על הדרך מגן ימני לא רע בכלל. בפ.ס.ז', כידוע, ניימאר ירגיש ברזילאי מלא, עם תיאגו סילבה, מרקיניוס ועוד ועוד.
ויש כמובן גם את רשויות המס בספרד, שמתלבשות על הכוכבים הזרים הגדולים. אין ספק שיותר נוח לגנוב סוסים עם הקטארים. מותר להניח גם שבמועדון החדש אפשר לחגוג – מועדונים, מסיבות, בחורות – ולחרוג מקוד ההתנהגות שנהוג במועדון הקטאלוני החסוד. ואחרי ניקוי השולחן, נותרה השאלה הגדולה: האם עוזבים את ברצלונה רק בגלל כסף ובדידות (לא באמת, ניימאר מוקף בקביעות בפמליה מהמולדת). כאן, סוף-סוף, מגיע הכדורגל.
נחזור ל-1:6 על אותה פ.ס.ז'. ניימאר היה אז בשיאו, הגורם המכריע במהפך, העולם התחיל להפנים שאנחנו ניצבים בפני חילופי מעמדות: הוא עובר לפרונט, מסי מסתפק בכיסא טייס המשנה. אבל בחצר האחורית של התהילה הסתתרה אמת מרה – יותר מבכל משחק אחר, דווקא במהפך ההיסטורי התברר תפקידו של הברזילאי כשוליית הקוסם. הניחו בצד את התפוקה ההתקפית, ניימאר התרוצץ באותו משחק כאילו הוא בתקופת מבחנים. ברצלונה שיחקה ללא מגן שמאלי והוא נדרש לחזור כל העת לאחור, לפוזישן, לתקל ולחלץ, בזמן שמסי שלף אצבע משולשת למד הקילומטראז'.
ניימאר ומסי. כל אחד רוצה להיות כוכב
זה פחות מורכב ממה שנדמה: מי שראה את ניימאר משחק בסנטוס, מי שצפה בו במדי הסלסאו, מבין שמחיר המשחק בברצלונה כנראה הפך בלתי נסבל עבורו. הברזילאי סירס, ממש כך, את משחקו כדי להשתלב ב-"פרויקט המקצועי" שווילאנובה דיבר עליו. לכוד באגף שמאל, נדרש לייצר כדורי רוחב ומצבי הבקעה, ומדי פעם חורג מהשבלונה ופותח באש. ככה לא בונים מורשת. ככה לא הופכים למסי. ככה לא נעשים רונאלדיניו. בקושי ריבאלדו.
ניימאר זקוק עכשיו רק לדבר אחד: חופש פעולה. בברזיל הוא היה מתייצב למשחקים באצטדיון וילה בלמירו כשיחידת אבטחה מלווה אותו בהגעה וביציאה. על הדשא הוא היה מאושר. בארבע שנותיו בברצלונה הוא חי חיי נוחות אבל הוגבל בכל פעם נגיעה בכדור. אני לא מוצא כישרון כל כך גדול שכל כך הוגבל במשחקו. הברזילאי הוא פרא שחקן, לא בורג במכונה. ההחלטה התבשלה כנראה זמן רב, אין פה כניעה לפיתוי רגעי.
ויש, כמובן, את החלום הגדול: הבלונים, הנעליים והכדורים מזהב שעיתונים בצרפת, בפיפ"א ובאופ"א מעניקים למצטייני העונה והשנה שעברה. ניימאר סומן לגדולות מגיל 14, ברצלונה וריאל מדריד רבו עליו כבר אז. אין ספק, הוא עמד עד היום בציפיות. שחקן על לכל הדעות. אבל הוא רוצה להיות ראשון. במולדתו, רונאלדיניו יישא עד יומו האחרון את תואר "השחקן הטוב בעולם לשעבר". זו המקבילה הברזילאית לנשיא ארצות הברית, שמסיים את כהונתו ותמיד יישאר מיסטר פרזידנט.
ניימאר בנבחרת. שישחק בהפועל פ"ת רק שיביא גביע
השאלה הגדולה היא האם ניימאר יצליח להגשים את המטרה במועדון כמו פ.ס.ז'. מצד אחד, הוא מתקרב לגיל שבו רונאלדיניו החל לדעוך, ומקום עבודה חדש בדרך כלל מחייב השקעת יתר. מצד שני, רונאלדיניו עשה את הדרך ההפוכה כדי לזכות בהכרה הגדולה. מצד שלישי, יש מונדיאל בעוד שנה. מבחינת הברזילאים, שניימאר ישחק בהפועל פתח תקווה, העיקר שיביא את הגביע.
מה דעתך על הכתבה?