1. הסיפור של קוטיניו – הרבה איכות אבל לפני הכל אופי. הנה הסיפור הכי מרשים וגדול לגבי פיליפה קוטיניו: בקיץ הברזילאי התחנן לעבור מליברפול לברצלונה (קלופ סיפר על כך אמש אחרי הפרידה מהשחקן), אבל ברגע האחרון של חלון ההעברות ליברפול מצידה לא הייתה מוכנה למהלך בזק כזה שיותיר אותה לא מוכנה, וטרקה לו בפנים את הדלת.
קוטיניו סבל מפציעות מסתוריות, אמרו משהו בגב אבל זה היה יותר נדמה כקשור ל"שריר החשק". זו אכן היתה מכה מנטאלית לכישרון שגדל בואשקו דה גמה. אבל שימו לב לזה – אחרי פרשיית קוטיניו בקיץ ("יעבור או יישאר?"), הוא חזר בענק ונתן את מחצית העונה הטובה בקריירה שלו – 12 גולים ותשעה בישולים ב-20 משחקים בסך הכל עם ליברפול – ממוצע של תרומה ישירה לגול כל 64 דקות, והוא בכלל תופקד כקשר בחלק גדול מהמשחקים והשלים 90 דקות מלאות בשמונה משחקים בלבד!
אז אפשר אולי לטעון שיכולת השיא של קוטיניו בחצי הראשון של עונת 2017/18 נבעה מהמוטיבציה שלו להרשים את בארסה ("הלו, אל תשכחו אותי ואת המחויבות שלכם לקחת אותי"), אבל גם הספקנים והציניקנים חייבים להודות בשני דברים: א. שראוי להצדיע לקוטיניו על היכולת הנפלאה והפוטנציאל האדיר שלו שהתפרץ על הדשא, ומגמת השיפור הדי עקבית ביכלתו. ב. שראוי עוד יותר מכך לפרגן לו על ההתגברות המנטאלית על האכזבה מהישארותו באנפילד בקיץ (אנחנו מכירים שחקנים שיצאו לשביתות נגד המועדון שלהם במצבים כאלה).
העתיד כבר כאן. ברוך הבא (ברצלונה)
ההבדל בין כשרונות שעלו לגדולה לאלה שכשלו בכך הוא גם היכולת להתמודד עם אתגרים, כשלונות וקשיים. יש שחקנים רבים שעם המשבר הראשון שוקעים ולא חוזרים יותר לטופ, אבל הטובים ביותר מתגברים, לומדים משתפרים מגשימים את הפוטנציאל וממריאים חזרה למעלה.
וקוטיניו כבר עשה את זה, עוד הרבה לפני חצי השנה האחרונה. זה קרה כשלא הצליח להתאקלם באינטר ועבר לפני חמש שנים כפלופ לליברפול, אבל דווקא בצפון אנגליה הקודרת, המדכאת והשונה כל כך תרבותית, היכן שמעט ברזילאים לפניו הצליחו, קוטיניו עבד קשה והפך לכוכב ולשחקן נהדר – קבוצתית ואישית – וכך סלל את דרכו בצורה לא טבעית למקומו הטבעי בנבחרת ברזיל.
במובן הזה קוטיניו הרבה יותר דומה לדני אלבס, שהתפתח בהדרגה והתגבר על אתגרים וקשיים כל הדרך לטופ, מאשר לניימאר, לרומאריו ולרונאלדו הברזילאי שסומנו כסופרסטארים משלב מוקדם וטסו די מהר לתהילה ולחיי בלייניות זוהרים. וזה חשוב – כי כל אוהד בארסה ותיק שומע "כוכב ברזילאי" ומיד חושב על חיי המדף הקצרים שלהם – המסיבות, ההצלחה שעולה לראש והעזיבה המהירה מדי של רומאריו, רונאלדו, רונאלדיניו וניימאר. קוטיניו הוא לא סופרסטאר בהתנהלות או באופי המשחק שלו.
קלופ עם קוטיניו. ליברפול שיקמה את הברזילאי (AFP)
כן, קוטיניו גם בחור רגיש וצריך להוכיח שהוא מסוגל להתבטא במיטבו בבארסה, אבל אין סיבה להאמין שזה לא יקרה. להיפך – הגדולה של קוטיניו היא שבניגוד לניימאר הוא לא רגיל להיות מספר 1 ואין לו את אותו אגו ושאיפות אגוצנטריות (לזכות בכדור הזהב וכו'), לפחות לא בשלב זה (והוא כבר בן 25). קוטיניו רגיל גם בנבחרת להיות כינור שני עבור ניימאר – החבר הטוב שלו מאז שהיו נערים. גם בליברפול לא הפריע לקוטיניו כשסלאח ומאנה לקחו את הכותרות בשנתיים האחרונות. אין לו אגו מפוצץ ונדמה שהוא ישמח מאוד להיות שוליה מעולה עבור מסי. על המגרש (ומיד ארחיב על כך) נדמה שקוטיניו מתאים טבעית לסגנון ולרמה שבארסה שואפת אליהם, אבל עוד יותר חשוב מכך – בארסה מקבלת שחקן קבוצתי ורעב מאוד, בוגר ובשל בן 25 שהקריירה שלו בטיפוס עקבי לקראת השיא, והוא הוכיח איתנות מנטאלית ומקצוענות מרשימה.
2. המשמעות לברצלונה – תוספת איכות כישרון ואסתטיקה, הפחתת עומס ממסי והחזרת האופטימיות לאוהדים. הפרשנות האוטומטית של כולם היא כזו: "קוטיניו לא יכול לעזור לבארסה העונה בליגת האלופות אלא רק בליגה על מנת שישתלב מצוין עד לעונה הבאה". זה אולי נכון טכנית – קוטיניו לא רשאי לשחק עם בארסה בנוקאאוט של ליגת האלופות אחרי ששיחק העונה בשלב הבתים עם ליברפול – אבל זה לא מדויק ב-100%. כי קוטיניו הוא כרגע הקשר ההתקפי הכי איכותי של בארסה אחרי מסי, ואם כצפוי בארסה תשמור על הפער הגדול שלה בטבלה, קוטיניו יוכל לשחק במקום מסי במשחקי ליגה שלפני משחקי נוקאאוט ליגת האלופות, ולתת קצת מנוחה לשחקן הטוב בעולם, שכבר חצה את גיל 30.
ולכן קוטיניו כן יכול לתרום להצלחת בארסה העונה בליגת האלופות – אם יצליח להפחית את התלות של משחק ההתקפה של בארסה במסי בגזרת הליגה, וכך לאפשר ל"פרעוש" להגיע רענן וחד ולהפציץ בנוקאאוט של ליגת האלופות. ובכל מקרה הכוונה האסטרטגית היא כמובן לשלב את קוטיניו לצד מסי. גם ככה – בזכות האיכות של קוטיניו, היכולת שלו לפרוץ הגנות ותשומת הלב שהוא מזמין מהגנות היריבות – הוא יסייע להפחית מהעומס ומהתלות של בארסה בכוכב הארגנטינאי. בבארסה אמור להיווצר משולש התקפי דרום אמריקאי חדש, קטלני ומפחיד – מסי-סוארס-קוטיניו, ואולי בעתיד זה יהיה מרובע שיכלול גם את הכישרון הצרפתי דמבלה.
קוטיניו בנבחרת ברזיל. מחליף את חברו הטוב בקאמפ נואו (AFP)
נדמה שקוטיניו מתאים כמו כפפה לבארסה מבחינת מקצועית: יש לו "פרופיל בארסאי" – מדובר בשחקן התקפה ורסטילי שיודע לשחק באמצע ובכנפיים, בעל דריבל, יכולת מסירה נהדרת וטאץ' נפלא, יודע לשחק בנגיעה, בעל בעיטת פצצה (מהטובים בעולם בבעיטות מחוץ לרחבה וקטלני בבעיטות חופשיות) שמאיים על השער רבות – 3.6 בעיטות למשחק העונה בליברפול, הוא נותן שואו וכובש גולים מרהיבים ועוד יותר מכך מכין מצבים לחבריו.
ולא פחות חשוב גם מהזווית הטקטית: קוטיניו שיחק בליברפול גם כחלק מהשלישיה הקדמית (עמדת מוצא בכנף, אבל כל הזמן בתנועה) וגם כקשר תומך מאחורי מאנה, סלאח ופירמינו. גם בליברפול קוטיניו התרגל לשחק במעין 3-3-4 (שיכול להתגמש ל-2-4-4) וגם למערך של נבחרת ברזיל הנפלאה של צ'יצ'ה אפשר לקרוא וריאציה של 3-3-4 (שנפתח מ-1-4-1-4) עם שלישיה התקפית מקדימה – קוטיניו, ניימאר וז'זוס/פירמינו.
שיטות המשחק והמבנים הטקטיים של ברצלונה נראים כמתאימים מאוד לקוטיניו – בין אם בשלישיה התקפית ב-3-3-4 ובין אם בקישור בגירסה התקפית יותר (שאמורה לשחרר את מסי קדימה ל-2-4-4). דבר אחד בטוח – קוטיניו יתרום לנקודת התורפה והחיסרון היחיד של בארסה העונה – חוסר ברק, סגנון אפור ויעיל. הברזילאי ישפר את איכות המשחק של הקטלאנים, יוסיף ברק, אנרגיה ואיזון להתקפת הבלאוגראנה ואם הכל יילך טוב, הוא אמור להשכיח את ניימאר.
סוארס עם קוטיניו. ביחד בקטלוניה (AFP)
החתמת קוטיניו גם סוגרת מעגל של חצי שנה מבחינת מרבית אוהדי בארסה – תחושות הקדרות והפסימיות שלהם ערב פתיחת העונה התהפכו כעת ב-180 מעלות. לא רק שהקבוצה שלהם הדהימה עד כה העונה (חצי עונה ללא הפסד, מטיילת לאליפות אחרי ניצחון ענק בקלאסיקו), עכשיו סוף סוף גם הולך גם מה שלא הלך בקיץ – הצלחה עם רכש. קוטיניו מריח כמו בינגו לטווח הארוך מבחינת בארסה, והאוהדים רשאים לחגוג את העסקה המבטיחה. זהו הישג עסקי של הנהלת בארסה אחרי שורת הכשלונות בקיץ.
רוב הפרשנים, ואני ביניהם (מודה על האשמה), לא האמינו שקוטיניו יעבור כבר בינואר מליברפול לבארסה, משלוש סיבות – ראשית הוא "שרוף" בליגת האלופות העונה (לא רשאי להופיע עם עוד קבוצה פרט לליברפול), שנית בארסה כבר ממילא מדלגת בדרך לאליפות ולכן לא זקוקה לחיזוק בבהילות בינואר, שלישית – הניסיון הרע של הנהלת בארסה בקיץ במשאים ומתנים. אבל העובדה שזה קרה, ואחרי שכבר נוכחנו בעבודה המצוינת עד כה של ארנסטו ואלוורדה כמאמן, מציפה את אוהדי בארסה בתחושות אופטימיות מחודשות. אולי גם במידה מסוימת חזרה רמת הביטחון של האוהדים בהנהלה – אחרי הארכת החוזה של מסי והחתמת קוטיניו.
3. אתגרים מרכזיים לקוטיניו: התאקלמות בקבוצה מנצחת, מבחן אופי ושאלת הכשירות. "אם זה לא שבור, למה לנסות לתקן?", אומר הפתגם העתיק, וזה החשש הגדול. ערעור הסדר היציבות והאיזון שהביאו את בארסה לחצי עונה ראשונה מעל ומעבר לציפיות לעונה. גם אם קוטיניו יראה סימני השתלבות טובים וינצוץ אבל הקבוצה תשיג תוצאות פחות טובות – אי אפשר יהיה להתחמק מהשאלה הזו – למה לשנות כשהכל הולך טוב? ואני מזכיר לכם – לבארסה (בלי קוטיניו) מצפה מפגש קשה מאוד כבר בשמינית גמר ליגת האלופות עם צ'לסי.
יצליח להאקלם בקבוצה מנצחת? (AFP)
להשתלב בקבוצה מנצחת שהתרגלה לשחק יחד ורשמה ניצחונות גדולים לפני שהצטרפת אליה, זה לא בהכרח דבר פשוט. ולמרות התחושות האופטימיות לגבי הערך המוסף שמביא קוטיניו לבארסה, חובת ההוכחה על איש 160 מיליון היורו – שחקן הרכש השלישי הכי יקר בהיסטוריה. הוא יצטרך להוכיח הרבה אופי להתמודד עם כל תשומת הלב מהתקשורת והציפיות ממנו, שגדולות הרבה הרבה (אבל הרבה) יותר מאלה שהיו כשהגיע לליברפול. אתגר נוסף שעומד בפני קוטיניו הוא שאלת הכשירות שלו – הוא סבל מפציעות שונות לאורך תקופתו בליברפול, כולל פציעות שרירים, ומרביתן אירעו באמצע העונה בשיא העומס (איזור דצמבר-ינואר). אם גארת' בייל לימד אותנו משהו זה כמה רגישות לפציעות עלולה להיות ההבדל בין כוכב על, לשחקן טוב שאתה לא יכול לבנות עליו.
4. החייאת המסורת הברזילאית של בארסה. ההיסטוריה המודרנית המפוארת של ברצלונה מזוהה עם כוכבים ברזילאים – מרומאריו דרך רונאלדו עבור ברונאלדיניו האחד והיחיד ועד דני אלבס וניימאר. ראוי לציין ששוק הכדורגל הברזילאי (200 מיליון איש, פעילות ענפה ברשתות החברתיות) גדול ונחשב. פאריס סן ז'רמן של הקטארים הפכו לקבוצה הברזילאית של אירופה – עם ניימאר, הסופרסטאר של הסלסאו, ולצידו עוד ארבעה ברזילאים בולטים נוספים. אפילו מנצ'סטר סיטי עם גבריאל ז'זוס, אדרסון, פרננדיניו ודנילו נהייתה ברזילאית יותר מבארסה וכך גם ליברפול עם צמד שחקני הנבחרת פירמינו וקוטיניו. אבל עכשיו בארסה חוזרת (אחרי חצי שנת הפסקה מסוף עידן ניימאר) לשוק הברזילאי. לצד פאוליניו שהגיע בקיץ וראפיניה שגדל במועדון, קוטיניו יהיה הברזילאי השלישי – הכי הרבה זרים ממדינה אחת בבארסה העונה לצד צרפת (גם שלושה – אומטיטי, דין, דמבלה).
5. ליברפול צריכה לבלוע את הגלולה המרה במסע הסיזיפי שלה ולפתח אופטימיות מחודשת. ריאד מאחרז, קשרה ההתקפי המוכשר של לסטר, נשמע כמו אחלה אופציה עבור ליברפול כדי להביא מעין תחליף לקוטיניו תמורת 55 מיליון יורו (לפי דיווחים מתגברים). מחרז גם רשאי לשחק בליגת האלופות עם ליברפול, הוא רעב להוכיח עצמו סופסוף במועדון גדול, יש לו כבר ניסיון של זכיה באליפות פרמיירליג (כמה שבליברפול חולמים על זה) ובנוסף סגנון המשחק שלו (הפריחה במתפרצות, הזריזות ויכולת המסירה) מתאימים לליברפול של קלופ, כמו גם מוצאו האפריקאי – יורגן קלופ כנראה הוציא ממאנה ומסלאח יותר ממה שכל מאמן אירופי הוציא מצמד אפריקאי בשנים האחרונות. מאחרז האלג'יראי יכול להשתלב היטב בליברפול, כך לפחות נדמה.
אוהדי ליברפול. לבלוע את הגלולה ולהמשיך (AFP)
כשיורגן קלופ הגיע לליברפול לפני שנתיים ורבע, הוא סיפר על רצונו שאוהדי ליברפול יהפכו מספקנים למאמינים. כעת זהו עוד רגע קשה וכואב עבור אוהדים רבים של האדומים, כפי שכבר קרה להם עם פרננדו טורס, ראחים סטרלינג ולואיס סוארס. אוהדי מועדונים גדולים (שבעבר היו מועדוני ענק וכיום אינם בין מועדוני הענק) חשים כמו סיזיפוס מהמיתולוגיה היוונית, שנגזר עליו לשאת אבן כבדה במעלה ההר ופעם אחר פעם הוא נכשל במשימתו. במיוחד כשליברפול הולכת ומתקרבת לשלושה עשורים בלי אליפות, והייאוש גובר נוכח הדומיננטיות של סיטי. אבל לפני כעשור ליברפול גברה על בארסה והגיעה לגמר ליגת האלופות. זה עדיין מועדון גדול עם המון אוהדים ופוטנציאל לחזור להיות מועדון על אם יצליחו בתוצאות על המגרש, ויש להם באנפילד מאמן מלהיב, שחקנים נהדרים וגם עתיד מבטיח (נאבי קייטה יצטרף בקיץ וואן דייק רק הצטרף וכבש שער ניצחון בדרבי). לא הכל שחור. תרימו את הראש אדומים.
מה דעתך על הכתבה?