אייל חומסקי, והבעלים העיקרי של הפועל ירושלים אורי אלון (45% שליטה) הם טייקונים אצלנו בפלשתינה, באירופה עוד לא מכירים אותם. את טורקיש איירליינס דווקא מכירים, כי החברה היא נותנת החסות של היורוליג. בכסף קטן למדי, אבל אף גורם מסחרי באירופה לא ממש מתאמץ להחליף אותה.
אז אלופת טורקיה קרשיאקה וגם דרושפקה, שסיימה שלישית בפנים, ולטורקיה יש ארבעה מועדונים, בדיוק כמו לספרד. את מי זה מעניין שהאולם של דרושפקה, יכול להכיל רק 4,000 מושבים לכל היותר? ואז רוסיה, הארץ הגדולה בעולם, והאוכלוסייה הגדולה באירופה, אומרת "הלו, מה נהיה כאן?" ומקבלת את לוקומוטיב קובאן כמועדון שלישי.
סדר צריך להיות. הטורקים מאוד אוהבים לחיות ולהגר לגרמניה (ברלין היא העיר עם האוכלוסייה הטורקית השלישית בגודלה, אחרי איסטנבול ואנקרה), אבל לא אוהבים גרמנים.
שחקני ירושלים חוגגים. לומדים את מקומם בהיררכיה (עדי אבישי)
אז העיר והמועדון שמארח פיינל-פור של היורוליג במאי 2016, אלבה ברלין, מחוץ לרשימה לטובת באיירן מינכן, כי כולם רוצים שיום אחד אופל תשפוך כמה לירות על החלטורה של ברתומיאו.
לא צריך הרבה, חברת ההימורים bwin, זורקת שם נדבה של איזה 375 אלף יורו, כאילו ספונסר. אגב, אלבה ברלין (שהודחה בחצי גמר הפלייאוף בגרמניה על ידי באיירן) תשלם עבור התענוג לארח כחצי מיליון יורו. פראיירים לא מתים, רק מתחלפים.
אז ירושלים לומדת את מקומה בהיררכיה בדרך הקשה, וזה כלל לא נורא. בניית מועדון חייבת להיעשות בהדרגה. מאז ההישג עם גביע יול"ב, המועדון לא הותיר חותם באירופה. הישג השיא היה הגעה לרבע גמר היורוקאפ ב-2013.
גם תקציבה, עם כל השאפתנות של אורי אלון, עדיין לא ברף התחתון של היורוליג; מכבי ת"א מכניסה לג'ורדי את אחד מהסכמי זכויות השידור הגבוהים ביותר שהוא מסוגל להשיג במפעל שיש בו משחקים שאפילו לא משודרים בשידור ישיר.
מקל. לא היה מגיע בכל מקרה ׁׂ(gettyimages)
לירושלים אין ערוץ כגיבוי: ערוץ 2 לא נוגע בכדורסל ב-22 השנים האחרונות, ערוץ 1 בפשיטת רגל, ערוץ 10 בשליטת RGE (שהיא גם הבעלים של ערוץ הספורט), ואחד מהבעלים של הקונצרן הזה הם אודי רקנאטי ובנו שי, מבעלי מכבי ת"א.
ההכנסות של ירושלים קטנות בפער ניכר מאלה של מכבי ת"א, ורק אגרת ההרשמה ליורוליג היא כ-140 אלף יורו. אפשר להשקיע את זה בשחקן.
לא קרה כלום מבחינה מקצועית. ירושלים יכולה להתמודד על האליפות גם בעונה הבאה – תהא מכבי ת"א טובה ככל שתהא – ולהגיע לשלבים הגבוהים של היורוקאפ, לפחות עד חצי גמר המפעל.
גל מקל לא היה מגיע לירושלים בכל מקרה, כי הוא עדיין חולם באמריקאית, ויחליט לאן מועדות פניו רק כאשר יקיץ מחלום ה-NBA. מקל הוא בחור מדהים וכדורסלן מוכשר, אבל לא הקלעי המדהים ביותר ביבשת. הוא יעשה הבדל בליגה שלנו, בקבוצה שבה ישחק, אם ישחק. הוא לא עושה את זה באירופה.
אז באמת שאין על מה להתאבל, חייבים לבנות בשלבים. לא חייבים להפסיד שישה-שבעה מיליון דולר בעונה אחת. ירושלים יכולה להפסיד את הסכום הזה גם בשלוש שנים. באמת שלא קרה כלום.
מה דעתך על הכתבה?