ידעתם שיש קבוצה שסיימה הלילה רצף של 16 ניצחונות? ידעתם שהקבוצה הזאת עברה את בוסטון ומחזיקה במאזן הטוב בליגה? לקבוצה הזאת קוראים מילווקי, והיא לא הפסידה כמעט חודש וחצי עד שרבע אחרון מטורף של פילדלפיה (שמראה יכולת מעודדת להתעלות מול הגדולות) עצר אותה. לאורך ההיסטוריה של הליגה היו רק 24 רצפים ארוכים יותר מזה של הבאקס השנה, כך שמדובר באירוע משמעותי ולא מובן מאליו, לא משהו שקורה כל עונה.
הרצף הזה עבר לחלוטין מתחת לרדאר. ניתן להבין למה. למרות יאניס אנטטוקומפו, מילווקי היא קבוצת עונה רגילה משעממת. רוב הסגל הבכיר רץ כבר כמה שנים ביחד, המאפיינים והסגנון שלו מוכרים לעייפה, השינויים הם ברמת הניואנסים הדקים. עד לרצף זו גם הייתה עונה משעממת במיוחד של מילווקי, שבעצמה נראתה די מנומנמת. ההתקפה שלה דורגה במקום ה-23 בליגה, יאניס היה פחות מפוקס מהרגיל והשיג נקודות כמעט רק מתחת לסל.
אז אולי הרצף הוא רק חיבור רגעי של קבוצה שבסך הכל לא נמצאת בשיאה השנה? חד משמעית לא. להיפך. הרצף הוא זה שמעיד על האיכות האמיתית של הבאקס השנה, על קבוצה גדולה שמצאה את הגרסה הטובה ביותר שלה עד כה, קבוצה שהכל מתחבר לה. אקח את הטיעון הזה צעד נוסף קדימה: כדאי מאוד לקחת את הרצף של מילווקי ברצינות, כי הוא שייך לפייבוריטית לאליפות כרגע.
הרוטציה
סיבה מרכזית לכך שנכון להתייחס לרצף כעדות ליכולת האמיתית של מילווקי היא שרק בו הייתה לקואוץ' באד אפשרות להשתמש בסגל המלא שלו, לבנות את הרוטציה האמיתית של הקבוצה. ב-46 המשחקים הראשונים של העונה כריס מידלטון בקושי שיחק כי הוא חזר מפציעה במהלך העונה, ג'ו אינגלס הספיק לשחק רק 15 משחקים כי חזר מפציעה בעצמו, ג'יי קראודר עוד לא היה חלק מהקבוצה, יאניס וג'רו הולידיי החמיצו כמות דו ספרתית של משחקים, גם פאט קונאטון היעיל החמיץ שליש מהתקופה. שחקנים שוליים שרובם כבר לא במילווקי שיחקו בתקופה הזו דקות משמעותיות מאוד.
זה כבר לא המצב. מאז שקראודר הצטרף ובובי פורטיס חזר מפציעה, יש לבודנהולצר סגל מלא וגדוש בכל טוב. הרוטציה הנוכחית כוללת עשרה שחקנים איכותיים. יאניס, מידלטון, הולידיי, פורטיס, קונאטון וברוק לופז הם שישה משבעת השחקנים הבכירים בקמפיין האליפות לפני שנתיים. קראודר נכנס לנעליים של פי ג'יי טאקר שהיה השחקן השביעי אז. אינגלס מוסיף עוד שחקן כנף גדול עם ניסיון, חוכמת משחק וקליעה מבחוץ. יחד איתו יש למילווקי שמיניית שחקנים עם קבלות פלייאוף.
את העשירייה משלימים גרייסון אלן וג'בון קרטר, שנמצאים כבר שנה שנייה במילווקי ומשתלבים מצוין. מבין שניהם, קרטר הוא זה שנראה בשל לקפיצת מדרגה משמעותית יותר. כרכז מחליף הוא מספק הגנה איכותית מאוד, קליעה טובה מבחוץ ומספיק ניהול משחק משני כדי להיות שחקן שניתן לסמוך עליו עם הכדור ביד. אלן פותח בחמישייה לאורך העונה וקולע מצוין מבחוץ, אבל בפלייאוף הקודם הוא נחשף כחוליה החלשה בהגנה ולא אתפלא אם ברגעי האמת הוא יהיה זה שנותר מחוץ לרוטציה.
אם מילווקי תהיה בריאה, זו תהיה הפעם הראשונה בעידן יאניס שבודנהולצר יוכל לארגן בקלות רוטציה של 8-9 שחקנים שיכולים לקבל דקות משמעותיות מול כל יריבה ובכל שלב בפלייאוף. השחקנים האלה נותנים גם אופציות מגוונות מאוד. אם בשנתיים הקודמות האופציות להרכבים נמוכים עם יאניס כסנטר היו מצומצמות מאוד, השנה יהיו למילווקי לא מעט הרכבים פוטנציאליים כאלה.
במילים אחרות, לקבוצה שזכתה באליפות לפני שנתיים ולקחה את בוסטון לשבעה משחקים בלי מידלטון לפני שנה, יש הפעם סגל עמוק ומגוון יותר מאשר בשנתיים האלה. לשחקן הטוב בעולם בשנתיים האחרונות, זה שהיה הכי טוב בפלייאוף בשנתיים האלה, יש את הסגל הטוב והעמוק ביותר שאי פעם נבנה סביבו. זה אמור להפחיד את כל שאר הליגה.
קואוץ' באד משתמש בעונה הרגילה כדי להתנסות בהרכבים מכל מיני סוגים, לחפש קומבינציות מוצלחות, להבין איך ייראו ההרכבים בדקות המנוחה של הכוכבים. אם בשנים קודמות מילווקי הייתה קבוצה שמסתמכת על שיטה מאוד מסוימת והרכבים מאוד מסוימים, ניכר שבשנתיים האחרונות הדגש הוא על היכולת ליצור גמישות רבה יותר, גם בבניית הסגל וגם בסגנון המשחק. השנה, הבאקס יוכלו להתאים הרכב לכל יריבה ולכל סיטואציה, וזה צורך הכרחי עבור קבוצה שרוצה לנצח ארבע סדרות של הטוב מ-7.
הגנה
במהלך רצף הניצחונות מילווקי ספגה 105.8 נקודות ל-100 פוזשנים, הרבה פחות מכל קבוצה אחרת בתקופה הזאת ולאורך העונה. הגנת הברזל היא הלחם והחמאה של הקבוצה הזאת. יאניס הוא אחד משחקני ההגנה הטובים והדומיננטיים בליגה, הולידיי הוא אחד השומרים הטובים ביותר על שחקני חוץ, לופז הוא אחד המגנים הטובים ביותר על הטבעת. השנה השלישייה הזאת נראית חדה מתמיד וסביר להניח שכל השלושה ייכנסו לאחת מחמישיות ההגנה.
הדגש החדש על גמישות בא לידי ביטוי גם בהגנה של קואוץ' באד. בשנים קודמות זו הייתה קבוצה עם שיטה מאוד ברורה: ברוק לופז יורד לעמדה נמוכה מאוד בפיק נ' רול, יאניס שומר על השחקן הכי פחות טוב ומגיע לעזור בצבע, נמנעים כמעט לחלוטין מחילופים, מוכנים לקבל שלשות חופשיות, בעיקר של קלעי חוץ פחות טובים, כדי לאטום את הצבע. השיטה הזאת יצרה הגנת ברזל, אך ברגעים מסוימים ומול יריבות מסוימות בפלייאוף חוסר הגמישות של מילווקי פגע בה.
השינוי הכי גדול השנה קשור לשלשות של היריבות. בארבע מחמש השנים הקודמות היריבות של הבאקס זרקו הכי הרבה שלשות בליגה, בשנה החמישית הן דורגו במקום השלישי. השנה הן מדורגות במקום ה-15. מילווקי הפסיקה להקריב את השלשות ואפילו שמה דגש על שלשות מהפינה. היריבות השנה מדורגות במקום השני מהסוף בכמות שלשות מהפינה ובמקום הראשון בכמות הזריקות מחצי מרחק. זה פרופיל זריקות אידיאלי, בטח כשמשני הטווחים היריבות קולעות באחוזים נמוכים. העזרה של הבאקס פחות אגרסיבית ויותר מדויקת, כמעט אין טעויות ברוטציה.
אחת הסיבות לשינוי היא שמילווקי משתמשת הרבה יותר מבעבר בחילופים על חסימות. השחקנים של בודנהולצר מספיק חכמים ומתואמים כדי להחליט בזמן אמת אם נכון יותר להילחם בחסימה או לבצע חילוף, וכאשר לופז לא משחק ניתן לראות גם חילופים על חמש עמדות. שיטת החילופים מצריכה פחות עזרה ומכריחה יריבות לזרוק יותר מבידודים. לופז לא מבצע חילופים בהגנת הפיק נ' רול, אבל הוא גם לא יורד נמוך כמו בעבר, מחכה בעמדת ביניים וסומך על היכולת שלו לסגור זוויות חדירה ומסירה. זה ניואנס חשוב, כי הוא מצמצם את הטווח שהשחקנים בעמדות העזרה צריכים לכסות, מה שמקל עליהם לחזור לשחקנים שלהם ולמנוע שלשות חופשיות.
ההגנה של מילווקי טובה בהכל חוץ מכפיית איבודים על היריבה, אך פעמים רבות ההגנות הטובות ביותר הן הגנות שמרניות שמעדיפות להכריח זריקות קשות מאשר להמר על חטיפות. פרופיל הזריקות של היריבות אידיאלי, האחוזים שלהן רעים מכל טווח, הן ממעטות להגיע לקו העונשין ומילווקי שולטת בריבאונד ההגנה. זו הגנה שלא נותנת כמעט כלום, ואם תגיע יריבה שמוצאת חורים בהגנה הזו לבודנהולצר יהיו כלים להגיב בכל מיני דרכים.
התקפה
ההתקפה של מילווקי לא טובה כמו ההגנה, בעיקר ההתקפה העומדת. זה תמיד היה המצב של הבאקס, אך אחת הסיבות לכך השנה היא ששלושת הכוכבים כמעט לא משחקים ביחד. מאז שחזר מפציעה, מידלטון עולה מהספסל והדקות המשותפות שלו עם יאניס והולידיי מעטות. זה אמור להשתנות בקרוב, הוא אמור לחזור לחמישייה, להמשיך להסיר חלודה ולשפר את היעילות ההתקפית הכללית. ככל שהעונה מתקדמת הולידיי מרגיש יותר בנוח כמספר 2 בהתקפה (די בשקט זו עשויה להיות העונה הטובה בקריירה שלו), הצוות המסייע איכותי ומגוון מתמיד גם מבחינה התקפית, לכן ככל שמידלטון יחזור לעצמו זו תוכל להיות גם קבוצת התקפה איכותית. במהלך הרצף ההתקפה של הבאקס כבר הייתה עשירית בליגה.
הפתרון הטוב ביותר לקושי במשחק העומד הוא לא להגיע אליו בכלל. הנתון המעניין ביותר ברצף 16 הניצחונות של מילווקי הוא שהיא שיחקה בקצב הגבוה בליגה בתקופה הזאת. זה נתון מפתיע כי קצב גבוה בדרך כלל הולך ביחד עם כפיית איבודים מרובים, בזמן שהיריבות של הבאקס ממעטות לאבד. מה שמסביר את הקצב הגבוה זה שמילווקי מתייחסת להחטאה של היריבה כמעט כמו לאיבוד, רואה בכל החטאה הזדמנות לרוץ. מכיוון שמילווקי כופה הכי הרבה החטאות ולוקחת את האחוז הגבוה ביותר של ריבאונד הגנה בליגה, יש לה הרבה מאוד הזדמנויות לרוץ.
הריצה אחרי החטאה זו דרך נהדרת להביא לידי ביטוי את היתרון הכי גדול של יאניס אנטטוקומפו על כל שחקן אחר בעולם. התנועה שלו עם הפנים לסל אל הטבעת זה אחד המהלכים הכי פחות עצירים בתולדות הליגה. הוא כל כך מהיר, חזק וגבוה והוא יודע לשנות כיוון תוך כדי ריצה במהירות שיא. מצבים שאף אחד אחר לא יחשוב לנסות להגיע בהם לטבעת הם הזדמנויות קטנות עבורו.
אחרי החטאה, גם אם הירידה להגנה היא טובה, ההתארגנות אף פעם לא מושלמת. מספיק שהסנטר שאמור להגן על הטבעת לא הספיק להתמקם עד הסוף, שיש רגע קל של בלבול סביב מי שומר על מי, שבאחד הצדדים נשאר שחקן נמוך מדי בעמדת עזרה – כל אחד מאלה מספיקים כדי שיאניס ימצא נתיב לטבעת גם מול ארבעה שחקנים. מילווקי הבינה שבהתקפה העומדת היא עובדת קשה בדיוק כדי לנסות ליצור עבור יאניס את היתרונות הקטנים האלה, בזמן שבשניות הראשונות אחרי החטאה הם פשוט קיימים, אז היא מנסה לתקוף מהר ככל הניתן.
בפלייאוף המאבקים בין יאניס להגנות היריבות תמיד מרתקים. הן מנסות לבנות קיר של שלושה שחקנים, הוא מנסה לשבור את הקיר. האופן בו יאניס מנסה לתקוף אחרי כל החטאה יהיה אתגר מורכב במיוחד להגנות היריבות בפלייאוף, הן יצטרכו להתמקם מהר מתמיד כי יאניס תוקף מהר מתמיד. זה ידרוש מההגנות ריכוז מקסימלי בכל רגע וזה יכול להתיש אותן מנטאלית. אם כל החטאה תדרוש תגובת חירום בירידה להגנה, מה שיעבוד למשך רבע, שניים או שלושה יכול לקרוס בסופו של דבר. בשנה שעברה בוסטון ניצחה את מלחמת ההתשה מול יאניס, השנה למילווקי יש כלים להיות זו שמתישה את היריבות יותר מאשר הן מתישות אותה.
גם ההתקפה העומדת של מילווקי נראתה טוב מהרגיל במהלך הרצף. יש הרבה התרחשות בהתקפות של הבאקס, הרבה חסימות עם ובלי הכדור, כשהמטרה היא, כאמור, לתת לכוכבים יתרונות פתיחה קטנים שיעזרו להם להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם. השחקנים של בודנהולצר מבינים מה הם רוצים להשיג בכל פוזשן ואיך ניתן להשיג את זה, החסימות חזקות, התנועות חדות.
כמו בהגנה, גם בהתקפה ניכר שמדובר בחבורה מנוסה, מתואמת, חכמה ורעבה שיודעת איך מנצחים משחקים. פילדלפיה אמנם עצרה את רצף הניצחונות, אבל לא שינתה את התחושה שמילווקי בגרסה הנוכחית היא הקבוצה החזקה בליגה, זו שכל האחרות יצטרכו להבין איך מתמודדים איתה. לקראת פלייאוף מרתק שכולל לא מעט קבוצות שמרגישות שיש להן כלים ללכת עד הסוף, נכון לרגע זה מילווקי היא זו שמסמנת וי על הכי הרבה משבצות של אלופה פוטנציאלית.
מה דעתך על הכתבה?