גדולים עליהם: סיכום משחקי השבת בליגת העל

בפריים אחד אחרי שער היתרון מהנקודה הלבנה של עאיד חבשי אתמול בנוף הגליל, נצפה סלובודן דרפאיץ' בהתפרצות רגשות נדירה. מי שמכיר את סלובו יודע שאי אפשר להוציא אותו משלוותו. לא השמצות, לא האשמות, לא פיטורים, בטח לא שערי זכות או חובה, יצליחו לערער את פני התימהון שאותם תופסות מצלמות הטלוויזיה. אין במאי טלוויזיה שלא משתף אותנו מדי שבוע בדמות הספינקס הזו. ואתמול? הפרץ הזה, משער שלא הקנה כלום, לא באותו שלב וגם לא בכלל, רק תקווה קלושה – היה אותנטי ומרגש וקצת גילה לנו למה עירוני קרית שמונה נתנה את החיים שלה באצטדיון גרין, אולי בפעם הראשונה העונה, וכנראה שמאוחר, מאוחר מדי.

יש קבוצות שלא בנויות למאבקי תחתית. השריטות, החבטות, הטראש טוק. הפלייאוף התחתון רק מחדד את המשחקים האלה, אפילו בעידן המקצועני. קרית שמונה לא יכולה לצאת מהתדמית הסטרילית הזו. האיכות שלה – גם בסגל וגם כמועדון – מספיקה לסיים את המאבקים האלה (יותר מדי בשנים האחרונות), כשידה על העליונה. מול הפועל תל אביב, מועדון שבאופיו הוא שורד ועמלני, ומול הפועל חדרה שהיא הדמות הצנועה בסיפור, יהיה לה קשה מאוד. בליגה הזו, בפרט בפלייאוף התחתון, קבוצות כבר לא עושות מחוות, לא לבנות המשפחה שלה (הפועל, מכבי), ולא בכלל. במלחמה הזו מקבלים הרבה אותות, אף אחת לא רוצה לקבל את אות קלון בית שאן.

ולכן הניצחון של קרית שמונה אתמול הוא יותר שירת ברבור מאשר תחילתו של מבצע הצלה קצר. בשבוע הבא יחכה לה שלט פריסה אדום אנושי בבלומפילד. אם את זה הם יצלחו, נארגן את המילים מחדש. אה, כמעט שכחנו… מה אתם אומרים על הגול של שבירו?

בשולי המשחק הזה שהרתיח מחדש את התחתית, שבה הסקציה מנס ציונה בפעם השנייה תוך 3 שנים למקומה הטבעי בליגה הלאומית. פעמיים תוך שלוש שנים לעבור עונה שלמה בליגת העל מבלי להשאיר חותם אחד, אולי חוץ מהשער ששבר למכבי תל אביב ולדניאל טננבאום את רצף אי הספיגה הגבוה בהיסטוריה? לא רציני.

לא ברור איך תשפיע הירידה השנייה המהירה על מועדון מסודר ומזמין כמו הסקציה, מועדון ששיחק בשלוש ליגות שונות בחמש השנים האחרונות. העבר מלמד שזה מרסק. חשוב לקברניטים שם לזכור: בלי שחקני בית, בלי בסיס של קהל, בלי מגרש ביתי בעיר או בסביבה – אין מה למכור בליגת העל. לגדל את יוני סטויאנוב להפועל באר שבע, לגרור רק כמה עשרות צופים לפתח תקווה מדי שבועיים, זה סיוט.

בגיל 16 וחצי כבש מוטל'ה שפיגלר שלושער לרשתו של יעקב חודורוב; בגיל 17 זכה גיורא שפיגל בתואר הראשון שלו; נחום סטלמך כבש 28 שערים בעונת האליפות הראשונה של הפועל פתח תקוה, הוא היה בן 19; בגיל 17 ו-90 יום היו לו כבר 10 שערי ליגה; דניאל דניאלי שיחק בנבחרת ישראל בגיל 17 ו-68 יום, אורי מלמיליאן הרבה לפני יום הולדתו ה-18; השיא היה כשרוני קלדרון, שחקן נוער בהפועל תל אביב, הוליך את הבוגרים לאליפות ב-1969, הוא היה רק בן 17.

פעם, שחקנים שנחשבים היום לשחקני נערים א', הובילו קבוצות. תאמרו שהכדורגל היה פעם גם חובבני ולא מחייב. הכל נכון, ובכל זאת, דור תורג'מן קיבל אתמול הזדמנות מאוד נדירה לפתוח בהרכב מכבי תל אביב לצד ערן זהבי, ולא לקח אותה בשתי הידיים. לעומתו, שחקן הנוער הזר של הפועל ירושלים, דון סדריק, כן כבש וזה לא היה שערו הראשון העונה. והפועל ירושלים היא קבוצת ליגה שנייה בנוער, כן?

בעוד שלושה שבועות תחל נבחרת ישראל עד גיל 20 את משחקיה במונדיאליטו. אם זלצבורג תסרב לשחרר את אוסקר גלוך, נדמה כי הנבחרת תגיע לשם עם פחות איכות ועם הרבה פחות דקות משחק מכפי שהגיעה לאליפות אירופה לפני פחות משנה. הסיפור פשוט: מי שסיים גיל נוער, הפך להיות שחקן בוגרים. האשראי שנותנות קבוצות הוא דל, בוודאי מועדונים גדולים. הפועל ירושלים קלטה את רוי רביבו ממכבי תל אביב, הוא משחק. את דור תורג'מן השאירה מכבי תל אביב לעצמה. ביום רביעי, בחצי הגמר, יתכן והיא תזדקק לו, כי ג'ורג'ה יובאנוביץ' פצוע. כמה מוכנים להמר שמכבי תל אביב תפתח איתו ולא עם קשר נוסף?

וכדאי למכבי תל אביב להיזהר, לא רק מהטעויות בהגנה שהולידו אתמול שער וכמעט עוד אחד, מול קבוצה שניסתה ככל האפשר לשמור למכבי תל אביב על הרגליים, כי בכל זאת היא כרטיס הכניסה שלה לאירופה. מכבי תל אביב צריכה להיזהר גם כי יוסי אבוקסיס מופיע מולה, ויש לו מולה רקורד – בליגה ובגביע – של מטרפד שמחות.

אתמול ניצחה בית"ר ירושלים עוד משחק פלייאוף תחתון, והיא מוכנה לגמרי לחצי הגמר. רק לבני סכנין היא מפסידה, אבל זה לא חדש ולא קשור לכדורגל. את העונה הזו עוד יזכרו לה בזכות מה שהולך ומסתמן כשיא בישולים של ירדן שועה, שהוא הראשון מאז עונת 2009/10 שמגיע לכל כך הרבה בישולים, ואם החברים שלו יהיו ממושמעים ויבקיעו מהמסירות שלו בשני המחזורים האחרונים, הוא עוד ישבור את השיא שנקבע באותה עונה על ידי גילי ורמוט – 17.

שחקנים כמו ורמוט, דור מיכה, מהראן ראדי, דוד רביבו, אייל ברקוביץ', נסים כהן, אורי מלמיליאן או יוסי אבוקסיס הצטיינו בבישולים, אף אחד מהם לא היה חלוץ. לאף אחד מהם – גם כקשרים – לא היה פער כל כך מובהק בין שערים לבישולים. לחלוץ ירדן שועה יש שלושה שערים ו-16 בישולים העונה. זה מאזן מטורף לחלוץ, חסר תקדים. נדמה כי שועה מעדיף לבשל מאשר לכבוש, מתברר כי גם בבישולים יש תהילה. בכל זאת, אם הוא יקבע שיא ישראלי, זה השחקן שיזכרו מהעונה המטלטלת של בית"ר, לא את יכולת הכיבוש הנהדרת את ניקולאסקו ואספרייה.

ובשולי הדברים הזכיר לי הקורא משה ארזי, שדנילו אספרייה קטע אתמול רצף של 11 שחקנים שונים שכבשו לבית"ר רק בפלייאוף התחתון, עוד מאזן שקשה למצוא כמוהו. וזה לפני המפגש עם אייטור קראנקה. איזה חצי גמר זה הולך להיות, וואו.

הקלישאה אומרת שקשה מאוד לנצח את אותה קבוצה פעמיים בשבוע, גם בליגה וגם בגביע. הקלישאה הזו היא על שמן של שתי הקבוצות שהוזכרו למעלה. במחזור האחרון של עונת 75/6, ניצחה מכבי תל אביב בבלומפילד את בית"ר ירושלים ולקחה ממנה תואר אליפות, ואחרי ארבעה ימים הפסידה לה בהארכה והעניקה לה תואר ראשון בתולדותיה.

בעניין הזה הקלישאה הולכת נגד מכבי נתניה שניצחה אתמול, רק שאצלה אפשר לומר שהיתרון שלה בקהל, במסורת, ברעב ובשחקנים גדול יותר. אצל אשדוד רואים שבלי חמודי כנעאן שגמר את העונה, זקריה מוגיס שלא שיחק, ויעקב בריהון שעלה מהספסל, זו לא אותה קבוצה. ואולי זו הייתה הכוונה של רן בן שמעון בהתחשב בקלישאה הספורטיבית שנכתבה פה: לזרוק את משחק הליגה ולהתרכז בגביע. יכול להיות שגם הוא יודע, שמקום רביעי לא יוליך בהכרח העונה לאירופה, אלא רק זכייה בגביע, ועזבו אירופה, אין טוב מלהוכיח למכבי חיפה וגם למכבי תל אביב, מי המאמן הכי טוב בארץ כשברק בכר לא בארץ – ולהביא תואר ראשון לאשדוד.

אבל אתם יודעים הרי שהנבואה ניתנה לטיפשים שמאמינים בקלישאות ובעיקר באמונות תפלות. יש חצי גמר, תנו ליהנות. תעלה המשואה!